נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שע

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן שע" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' שע.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן שע

סימן שע  דיני שיתוף בעירוב

 

סעיף ב  בעל הבית שיש לו (א) הרבה בתים בחצר והשאילן, או השכירן, לאחרים ויש לו בכל אחד מהם דברים שאינם ניטלים בשבת (ב) מחמת כבדן, או מחמת איסור, שהם דברים שאסור לטלטלם אפילו לצורך מקומן, אין הדרים בהם אוסרים עליו, לפי שנעשו כולם כאורחים אצלו ולפיכך גם הם מותרים להוציא מבתיהם לחצר אע"פ שלא נתנו עירוב. ואם אין הבתים שלו, לא קנויות ולא שכורות, אע"פ שיש לו בהם דברים שאסור לטלטלם, אוסרים זה על זה. הגה ויש אומרים דכל זה כשאין דיורים בחצר אלא הם, אבל כשיש דיורים אחרים ומוליכים עירובין אצלן, צריכין כל אחד לערב (הר"ר יהונתן פרק כיצד משתתפין). אחד ששכר בית מן העכו"ם והשכיר אחד מן הבירה לחבירו, אם מתחלה לא שכרה אדעתא דהכי הוה ליה כאילו כל הבירה שלו והשכיר אחד מן הבתים לחבירו; אבל אם שכרה מתחלה אדעתא דהכי, הוה ליה שני בתים ולא מהני אע"פ שיש לאחד תפיסת יד בבית חבירו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) הרבה בתים. ושמעתי אומרים שבבית חולים צריכים עירוב חצרות אם יש שם אוכל נפרד עבור הצוות ועבור החולים או אפילו אם יש שם אדם אחד בשבת שאינו רוצה לאכול מאוכל של בית החולים ומביא את האוכל שלו מביתו. ואינני מבין, כי מהאמור בשו"ע כאן, מכיוון שבית ההולים יש לו בעלים ובכל החדרים קיים ציוד כבד כגון מטות שולחנות וכו' (עיין לקמן ס"ק ב) או דברים שאסורים בטלטול משום מוקצה, כגון מנורות מיטלטלות, הרי אין הדרים בהם אוסרים "כי כולם כאורחים אצלו", ועיין גם בסע' ד ובמ"ב ס"ק לט.

                וא"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א שאפילו אם יש חולים שאוכלים רק את האוכל שלהם מהבית, אין צורך לעירוב חצרות כדי לטלטל בתוך כותלי בית החולים, וה"ה אם הבעלות הוא של גוים או של יהודים מחללי שבת, ואפילו בעיר שאין בו עירוב, עכ"ד.

                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ובמקרה של בית החולים שערי צדק אין צורך בעירוב וכפי שמבואר בסי' שע סע' ב, דכל שיש לבעה"ב תפיסה של רשות השוכר או השואל ע"י שנמצאים שם דברים שאינם ניטלים בשבת מחמת כובדן או מחמת איסור, אין הדרים בחדרים אוסרים עליו. אלא דמסופקני, מי הוא הבעה"ב שגר שם שכולם כפופים לו, ואם הוא לא נמצא (ע"י אכילתו, שם סי' שע סע' ה), לכאורה חוזר הדין של סי' שע סע' ד, שאם כולם אוכלים בחדר אחד אינם אוסרים ואם כל אחר אוכל בחדר אחר, ולא ממטבח אחד, יתכן דאוסר, עכ"ל.

                ושוב כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: דאף שבתחלה היה סובר כן מפני הטעם שיכולים לשנותם מחדר לחדר בכל עת שביה"ח ירצה, והמ"ב בביה"ל סי' שע (סע' ג ד"ה ואם היו) כתב דלפיכך אינם אוסרים, וגם מפני שכולם מקבלים מזונותיהם מביה"ח וה"ז דומה להדין שבסי' שע סע' ה וכתב שם בביה"ל שאפילו אם רק המקבלים דרים שם ואינם יחד עם זה שנותן להם מזונותיהם ואף שהריטב"א מסופק בכך, מ"מ רבנו ירוחם מתיר אף בכה"ג, וגם אפשר דחזי לאיצטרופי שביה"ח אינו משאיל להם את החדרים על דעת שיוכלו לאסור על אחרים, ודומה קצת להלכה שבריש סי' שפב, אך הואיל וראיתי שהחזו"א בסי' צ ס"ק לב חולק על המ"ב וכתב על הטעם הראשון (דמצי לסלוקינהו) שזה תמוה מאד, וכיון שהטעמים האחרים אינם כ"כ ברורים אצלי, לכן אפשר דכמו שבתים שבספינה חייב בעירוב (ברמ"א סי' שסו סע' ב וסי' שפב סע' כ), ה"ה נמי ביה"ח. וכל זה דוקא בעיר שאין בה עירוב, אבל אם יש עירוב וגם שכרו מאת השר או מממונה שלו, אע"ג דבזמננו יש מקום לדון על שכירות זו, מ"מ בבתי חולים שפיר מותר, עכ"ל.

                והנה ראיתי תנא דמסייע להמ"ב והוא המהרש"ם [1] שכותב: ומה שנסתפק בדין בית חולים של הממשלה ומיוחד לחולים ישראלים ויש שם ישראל ממונה על פי שר הפלך להשגיח בכל הצורך והוא דר שם בדירה המיוחדת לו וגם העכו"ם שומר החצר דר עם ב"ב בדירה מיוחדת וכו' (ע"ש שכמה עכו"ם וישראלים דרים שם ומתפרנסים מכיסם). ואחרי שהוא מביא המחלוקת בין הרמ"א סי' שפב סע' א והפמ"ג בא"א ס"ק ב לגבי ישראל שהשכיר ביתו למשרת עכו"ם אם אוסר עליו או לא מטעם דלא השכיר לו לאסור עליו, והביא גם דברי המג"א סי' שפב ס"ק יב דכתב אותו הטעם, כותב וז"ל: והדבר יפלא מה נפקא מינה להעכו"ם במה שיאסרו זע"ז, ושם לא נזכר כלל לחלק בין אם כולם משתמשים בבית אחד באפייה ובישול וכו'. ולכן נראה דחתם טעמא רק דכיון דיכול להחליפם מחדר לחדר אין זה רשות מיוחד להם, כמ"ש בב"י שם להדיא כן בד"ה ומ"ש וכו', דדוקא בייחד לו חדר זה לבד הוי שוכר כבעלים ע"ש וכו', ומ"ש התוס' שאינו משאיל להם רשות שיאסרו עליו או זע"ז, אין הכוונה מכח אומדנא דאדעתא שיאסרו עליו לא השאיל להם, דא"כ בעכו"ם שהשאיל אמאי דינא הכי, אלא הכוונה שאין השאלה נקנה לגמרי שיהיה נקרא ביתו עד שיוכל לאסור עליו או זע"ז, וגם בשכירות דינא הכי דמ"מ לא נקרא ביתו של שוכר בכה"ג שיוכל להחליפו מחדר לחדר וכו', ולפ"ז צ"ל דהא דהרשב"א והרמ"א דסי' שפב ס"א היינו גם בהשכיר באופן שיוכל להחליפו מבית לבית, והפמ"ג שם מיירי כשייחד להמשרת חדר זה דוקא ואינו יכול להחליפו לאחר וצ"ע על סתימת הפוסקים, אבל המעיין בב"י סי' שפב שם ימצא שהדבר ברור לדינא, אך בנ"ד לפמש"ל שהבית נקנה להישראל מטעם הממשלה לעולם וכו' ולכן בכה"ג יש להחמיר לעשות עירוב חצרות, עכ"ל.

                וא"ל הג"ר עזריאל אויערבאך שליט"א ששמע מחותנו הגרי"ש אלישיב שליט"א שגם מיקל מטעם המהרש"ם, והוסיף דאם לכולם זכות לאכול מאותו מטבח אז מצטרפים ואפילו אם אחד מתנזר מלאכול אתם, עכ"ד. ולפי"ז צ"ע אם ה"ה בחו"ל כשהמטבח אינו כשר, כי אמנם יש ליהורי זכות לאכול משם רק אריה הוא דרבעא עליה, ועיין ברמב"ם [2]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: גם בחו"ל הרי יכול לקחת פירות או ירקות וכו' מהמטבח.

                (ב) מחמת כבדן. דהיינו שצריך עוד אחד לשאת עמו עד שיוכל להוציא אותם משם, וה"ה כלי שאינו ניטל ביד אחד כי אם בשתי ידיו [3].

 

 

                               

[1] שו"ת ח"ו סי' יז.

[2] הל' אישות פ"ו ה"ח.

[3] יסודי ישורון ח"ה עמ' רצה בשם התוספת שבת כאן ס"ק ג.

 

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.