נשמת אברהם / אורח חיים סימן תנד

סימן תנד  באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו

 

סעיף ג  ליכא בזמן הזה דידע למחלט, הילכך כל מין חליטה (א) אסור.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אסור. בין באכילה ובין בהנאה וה"ה שאסור להשהותו, וכתבו האחרונים דאין לאסור התבשיל במשהו רק באכילה ולא בהנאה וכן להשהותו מותר בכה"ג, ולחולה שאין בו סכנה אסור לחלוט שעורים או שבולת שועל כדי להניחם על בטנו, דמאחר שאין אנו בקיאין כשחולט איכא לתא דב"י, ואם עכו"ם עושה זה משלו או שמקנה לו הישראל השעורים קודם החליטה מותר אפילו באין בו סכנה[1].

                  ולגבי אורז שרגילים ליתן לחולה המשלשל, כתבו הפוסקים[2] שאם אין לו סכנה או לילד, מותר להאכילו אורז, אמנם יש לחלוט, דהיינו שנותנו ישר במים רותחים (ולא להכניסם למים ולהרתיחם)[3]. ויש להשתמש בכלים מיוחדים לבישול ולאכילת האורז[4], ואחר מעל"ע הכלים מותרים[5]. וכל זה רק כפי מנהג אשכנז שאוסרים אכילת האורז בפסח, אולם לדעת הספרדים, שמותר לאכול אורז בפסח, אין כל קפידה[6]. ובכל מקרה חייבים לבדוק ולברור האורז מחמשת מיני דגן[7].

                  ועיין בשערי תשובה[8] שמתיר לחלוט אפילו החמשת מינים לחולה שאבו"ס הכולל כל הגוף ולהשתמש בהם שלא כדרך הנאתן, ובשו"ת הרדב"ז[9] מתיר אפילו לאכילה ולשתיה. אמנם עיין בביה"ל[10] שמביא מכמה פוסקים להחמיר, פרט לחולה שיבו"ס לגבי אכילה ושתיה, וגם נוטה להחמיר בשלא כדרך הנאתו מטעם מה לי איסור לאו ומה לי איסור כרת עיי"ש.

                  עיין בבן איש חי[11] שכותב דמי שנזהר מלאכול קטניות בפסח, אסור לו לבשלן בחג בשביל מי שאינו נזהר בהן, ומקורו מהא דסי' תקכז סע' כ ברמ"א, וע"ש במ"ב ס"ק טה וסי' תקצז במ"ב ס"ק ג, וע"ש, דכמו כן מי שאכל מאכל בשרי ביו"ט ואסור לו לאכול עוד באותו היום מאכל חלבי, יהיה אסור לו לבשל לחבירו תבשיל חלבי. ודבר זה חידוש גדול, שהרי יש לחלק, דבשלמא מי שמתענה ביו"ט שהוא בגדר כולו לה', אמרינן דמכיון שאסור לו לאכול, גם אסור לו לבשל לאחרים, אבל לגבי מי שאכל מאכל בשרי, הלא מותר לו לבשל כל מאכל שאינו חלבי, וגם לפני שאכל מאכל בשרי, היה מותר לו לבשל מאכל חלבי, ואיך נאמר שפתאום, באמצע היום, ייאסר עליו לבשל מאכל חלבי. ועיין שו"ת חת"ס או"ח סוסי' עט, מחלוקת הרע"א והחת"ס בענין שביעי של פסח שחל בע"ש, אי שרינן ליה לבשל פירות יבשים לצורך ש"ק, ומדברי שניהם משמע, דבני"ד שרינן לכו"ע. ועיין ביצה ד ע"א בההוא אושפיזכניה דרב אדא בר אהבה, ובארחות חיים סי' תקכז טע' ג, כף החיים סי' תנג ס"ק טז שו"ת האלף לך שלמה סי' שמג ובמנחת יו"ט סי' קב ס"ק יד, ועיין חזו"א או"ח סי' מט ס"ק טו ו-טז[12].

 

 

[1] מ"ב ס"ק יג.

[2] שו"ת חת"ס או"ח סי' קכב; שדי חמד מערכת חו"מ סי' ו ס"ק י; חיי אדם כלל קכז סע' ו;

                  שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' רמא; שו"ת מלמד להועיל או"ח סי' צח.

[3] סי' תנג מ"ב ס"ק ז.

[4] שו"ת מהר"ס שיק או"ח סוסי' רמא; כף החיים ס"ק תנג ס"ק כז.

[5] שם.

[6] סי' תזג סע' א.

[7] סי' תנג ח"ב ס"ק ז.

[8] סי תסה ס"ק ב.

[9] סי' רמא.

[10] סי' תנד סע' ג ד"ה ליכא.

[11] שנה א פ' צו סע' מא.

[12] שש"כ פ"ב הערה א.