נשמת אברהם / אורח חיים סימן תסא

סימן תסא  דיני אפיית המצה

 

סעיף ד  יוצא אדם במצה (א) שרויה והוא שלא נימוחה, אבל אם בשלה, אינו יוצא בה.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) שרויה. חולה או זקן מופלג שקשה לו לאכול את המצה בצורתה, יכול לפררה דק דק (בלי לשים אותה במים) ולאכלה כך בליל הסדר[1]. אם אי אפשר לו לבלוע יבש, יאכל את המצה בעזרת לגימת מים[2]. אם גם זה א"א לו, מותר לשרותה במים[3]. ואין לשרותה ברותחין, ואפילו בכלי שני (שאינו מבשל) יש להחמיר דלא לשרותה אם לא לצורך וכ"ז בשהיד סולדת בו[4].

                  אולם עיין במג"א[5] ובמשנה ברורה[6] שבכלי שני לא חשיב בישול ומברך עליו המוציא. ונראה שיש לחלק, שבכזית אפילו הוי בישול מ"מ מברך המוציא[7], אולם לגבי מצות אכילת מצה יש להחמיר שאין אנו בקיאין מה הם אותם דברים שמתבשלים אפילו בכלי שני, ושמא גם פת מתבשל בכלי שני[8]. אם אינו יכול לאוכלה גם בצורה זאת, מותר לו להטביל את המצה במשקה אחר, ואם גם זה אי אפשר לו, מותר גם לשרותה במשקה אחר[9]. אולם לא ישרה אותה מעת לעת כי כבוש[10] כמבושל[11].

                  אם אינו יכול לאכול כזית מצה תוך כדי אכילת פרס, שהוא פרק זמן של שתי דקות, ולכל היותר עד כארבע דקות[12], יאכל כמה שיכול, אבל לא יברך על אכילת מצה[13], וישתדל לאכול את הכזית לפחות תוך תשע דקות[14], ועיין להלן סי' תעה ס"ק ב. ולא יברך ברכת המזון אלא אם אכל כזית מצה תוך שלוש עד ארבע דקות[15]. ואם אכל כדי שביעה עיין בפמ"ג[16] שנשאר בצ"ע.

                  ועיין בשדי חמד[17] שמביא בשם שו"ת דברי מרדכי, שמי שא"א לו לאכול שיעור שלם, חייב לאכול כל מאי דאפשר. ואם יש שם אצלו מי שאוכל כזית, יש לו לכוין לצאת בברכת חברו (וה"ה במי שאוכל כזית ביותר מכדי אכילת פרס), ואם לאו, לא יברך על פחות מכזית דלפי שיטת מהר"ל ן' חביב שבש"ך יו"ד סי' רלט ס"ק כ, חצי שיעור גרע ממצוה דרבנן ובפרט שקצת האחרונים כתבו דבפחות מכזית אין מצוה כלל. וכותב השדי חמד: ודבר קיימי בעצמי מסברא דנפשאי מזה שתי שנים אשר אין ביכולתי לאכול כזית מרור בשום אופן, ואני מצוה לחתני שיכוין להוציאני י"ח בברכתו וכן דעת מרן החיד"א במחזיק ברכה סי' תעה למי שאין לו כזית שלם שיאכל ח"ש בלא ברכה, עכ"ל. ועיין בשערי תשובה[18] וכן בכף החיים[19] בשם השו"ת שבות יעקב[20] והספר בני חיי[21], שאם אין לו בליל הסדר רק חצי כזית מצה אינו חייב לאוכלו כלל דאכילה בכזית משמע ולית ביה מצוה כלל. אולם דעת החיד"א[22] הוא דקצת מצוה איכא, וזכר לדבר ממאי דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת, וה"ה דאיכא קצת מצוה בחצי שיעור וצריך לאוכלו, אולם בלא ברכת אכילת מצה וראה גם להלן סי' תעה ס"ק ב.

                  הסובל ממחלת "סיליאק", ולפי פקודת רופא אסור לו לאכול כל דבר שכלול בו חטה או קמח חטה, פטור מאכילת מצה הנעשית מחטה, וגם אסור לו להחמיר על עצמו לאכול מצה זו. מ"מ חייב הוא להשתדל להשיג מצות שנאפו מקמח של שאר מיני דגן המותרים לו לדעת הרופא. ועיין לקמן סי' תעב סע' י.

 

[1] ברכ"י ס"ק א וביה"ל ד"ה יוצא.

[2] שו"ת בנין ציון סי' כט.

[3] מ"ב ס"ק יח, דהיינו, אם זה כזית אפי' מאבד צורתו, ואם זה פחות מכזית דווקא כשלא

מאבד את צורתו.

[4] מג"א ס"ק ח ומ"ב ס"ק כ.

[5] סי' קסח ס"ק כה.

[6] שם ס"ק נב.

[7] שם במחצית השקל.

[8] מחצית השקל כאן.

[9] מג"א ס"ק ז; חק יעקב ס"ק יב; משנה ברורה ס"ק יח.

[10] מ"ב ס"ק יז.

[11] וע"ע במגן האלף ס"ק ב ובשעה"צ ס"ק כח,

[12] עיין חת"ס ח"ו סי' טז ו-כג: ערוה"ש סי' רב סע' ח; כף החיים סי' רי ס"ק ח. ועיין בשעורי

דאורייתא בשיעורי המצוות סע' כט ושיעורי תורה סי' ג סע' טז. ושאני מיוהכ"פ

דשם מדובר על איסור אכילה, וכאן בחיוב אכילה ובדאורייתא אזלינן לחומרא.

[13] ביה"ל ד"ה יוצא, וסי' תעה סע' א ומ"ב ס"ק ט. ועיין בשדי חמד אסיפת דינים מערכת

                כילה ס"ק ד ד"ה אחר זמ"ר.

[14] עיין סי' תריח במ"ב ס"ק כא.

[15] שש"כ פ"מ סע' צג.

[16] סי' רי א"א ס"ק א הובא במ"ב ס"ק א ושעה"צ ס"ק י שם.

[17] מערכת אכילה שם ס"ק ד,

[18] סי' תעה סע' ו.

[19] שם ס"ק פט.

[20] ח"ב סי' יח.

[21] סי' תפה.

[22] ברכ"י סי' תפב ס"ק ד, מחזיק ברכה סי' תעה ס"ק כ ושו"ת חיים שאל סי' ג.