נשמת אברהם / אורח חיים סימן תעז

סימן תעז  דיני אכילת אפיקומן

 

סעיף א  לאחר גמר כל הסעודה אוכלים ממצה השמורה תחת המפה כזית כל אחד, זכר לפסח הנאכל על השובע, ויאכלנו בהסיבה ולא יברך עליו, ויהא זהיר לאכלו (א) קודם חצות (ויקדים עצמו שגם ההלל יקרא קודם חצות).

 

נשמת אברהם

 

                  (א) קודם חצות. ומחלוקת התנאים היא[1], לדעת ר' אלעזר בן עזריה זמן אכילת קרבן פסח עד חצות ולדעת ר' עקיבא כל הלילה, וה"ה מצות אכילת מצה[2]. ועיין בביה"ל[3] שמביא להלכה מחלוקת ראשונים, אמנם עיין שם שיש מהראשונים שכתבו דאפילו לר"ע הוא רק לענין דאורייתא, אבל משום הרחקה מודה ר"ע דאסור לכתחלה לאחר יותר מחצות, וכ"כ הגר"א בביאורו.

                  וכיצד יעשה רופא הנקרא בליל הסדר לטפל בחולה, וה"ה אחות או כל אדם אחר המטפל בחולים, וחושש שמשום טרדתו לא יספיק לקיים את מצוות ליל הסדר, כולם או חלקם, לפני חצות הלילה[4]. ברור שאם הדבר בהול, יצא מיד לטפל בחולה, ואפילו אם ברור לו שלא יוכל לקיים שום מצוה ממצוות הלילה, כי אין לך דבר העומד בפני פקוח נפש. אמנם אם המצב אינו בהול, אז תלוי בזמן העומד לרשותו:

1. אם יש לו רק זמן מועט, ינסה לפחות לקדש על כוס יין, ויאמר את הקטע עבדים היינו וכו' שזה עיקר החיוב של סיפור יציאת מצרים שהוא מן התורה, ואם אפשר, גם יוסיף את הקטע רבן גמליאל היה אומר וכו' שהוא מצוה מן המובחר [5], וכן, אם אפשר, יברך ברכת אשר גאלנו וישתה כוס שני. אחר כן יטול ידיו בברכה ויברך המוציא ועל אכילת מצה על שלוש מצות ויאכל מצה כשיעור שני זיתים בכדי אכילת פרם[6] לשם מצות מצה וגם לשם אפיקומן[7], ובדיעבד די בכזית אחד בלבד[8]. אמנם אם יודע שיספיק לאכול רק כזית אחד של מצה לפני שיהיה מוכרח לצאת לעבודתו, אז יטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים[9] וישתדל מאד לברך ברכת המזון לפני צאתו ואפילו אם אכל רק כזית מצה[10]. וא"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א, שבזמן אכילת המצה יתנה תנאי (ראה להלן) שכשיחזור מעבודתו ורוצה להמשיך בסעודתו לפני חצות לילה, יוכל להמשיך כשאכילת האפיקומן הראשון תתחשב לו כאכילת מצה באמצע סעודה, ואם לאו, אז יוצא ידי חובתו באכילת המצה עכשיו גם לשם אפיקומן, ויתכן שהתנאי הזה יועיל גם אם מברך ברכת המזון לפני שיוצא לעבודתו, ובסוף סעודתו יאכל עוד הפעם מצה לשם אפיקומן[11], עכ"ד. וראה להלן ס"ק 2.

2. ואם הוא חושש שאולי לא יחזור רק אחרי חצות לילה, יוכל לסמוך על האבני נזר[12] שמחדש שמי שאוכל בשעה הסמוכה לחצות וטרם גמר סעודתו, יאכל בראשונה האפיקומן לפני חצות ויתנה תנאי, דאם ההלכה כראב"ע תהיה אכילתו לשם אפיקומן, וימתין עד לאחר חצות ויחזור ויאכל סעודתו. כי הלא האיסור של אכילה אחרי האפיקומן הוא כדי שישאר בפיו טעם המצה[13] וטעם זה צריך שישאר בפיו כל זמן שאפשר לקיים עוד מצות אכילת מצה, דהיינו לפי ר"ע כל הלילה ואילו לראב"ע עד חצות. אח"כ יאכל שנית אפיקומן ויוצא ממה נפשך, אם הלכה כראב"ע דעד חצות, יוצא באפיקומן ראשון ואחר חצות מותר לאכול דברים אחרים, ואם הלכה כר"ע דעד שיעלה עמוד השחר, יוצא באפיקומן השני, ע"כ. אמנם א"ל מו"ר שליט"א שדבריו של האב"נ תמוהים כי הלא גם לר"ע מותר רק עד חצות עכ"פ דרבנן, עכ"ד. ואולי יש לתרץ שאף שמדרבנן אסור, אפי' לר"ע לכתחלה אחרי חצות משום הרחקה, אמנם כאן שמדובר על אונס משום קיום מצוה גדולה של פקו"נ נקרא בדיעבד ומותר, ולכן יש לסמוך על זה בשעת הדחק, והסכים אתי מו"ר שליט"א. עוד יש להקשות מהגמ' בכתובות[14] דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי. ועיין במקראי קודש להגרצ"פ פראנק זצ"ל [15] שאמנם מצאנו כה"ג באו"ח סי' לד סע' ב וכן באו"ח סוף סי' מו ובשו"ע הרב שם סע' ט, וי"ל בענין זה עפ"י מה שכתב בחידושי הרמב"ן ב"ב קכו ע"ב ד"ה הרי, דלכן מהני תנאי בנזיר אעפ"י שא"א לעשות ע"י שליח, משום דהא דגמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן, הני מילי כיוצא בו שהוא תנאי שבין אדם לחברו, אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי, ועיי"ש עוד.

3. אם יש לו יותר פנאי, אזי אחרי אכילת המצה יאכל כזית מרור בכא"פ בברכת על אכילת מרור[16] ואז יאכל עוד כזית מצה (בתנאי כדלעיל סוד"ה אם יש לו, בשם מו"ר שליט"א) בכא"פ לשם אפיקומן[17]. ומה טוב אם יכול לאכול שני זיתים לאפיקומן[18]. אחרי כן יברך ברכת המזון ואם אפשר גם ישתה כוס שלישי.

                  ולגבי ברכת בורא פרי האדמה על המרור לא יברך, כי קיימת מחלוקת ראשונים על זה. לדברי הרשב"ם[19] הטעם שאין אנו מברכים בפה"א על מרור הוא מכיון שנפטר בבפה"א שבירך על הכרפס, וממילא אם לא בירך על הכרפס חייב לברך כעת על המרור. לעומת זאת, התוס'[20] סוברים שאין אנו מברכים בפה"א על המרור מכיון שהוא נחשב כדבר הבא מחמת הסעודה בתוך הסעודה וברכת הלחם פוטרתו. וכותב הכף החיים[21] שלא יברך על המרור אפילו אם לא בירך בפה"א על ירק אחר משום ספק ברכות להקל, ועיין גם בבן איש חי[22] ובביה"ל[23]. ואם אפשר, מה טוב שיאכל פחות מכזית כרפס[24] לפני שהוא נוטל ידיו ויברך עליו בפה"א בכוונה גם לפטור את המרור.

4. ובכל מקרה, כאשר הוא מתפנה מעבודתו, אם זה עוד לפני חצות לילה, יקרא את כל יתר ההגדה כפי שרגיל בכל שנה. וגם יברך אשר גאלנו (אם לא הספיק לפני כן), וישתה כוס שני, ויברך עליו ברכת בורא פרי הגפן (אפילו לדעת מרן השולחן ערוך, כי כבר הסיח דעתו אחרי כוס הראשון מחמת טרדתו). לגבי המשך סעודתו, אם לא בירך בהמ"ז מקודם, וגם לא עבר זמן עיכול[25] דהיינו שעה וחומש[26], וגם לא הסיח דעתו עקב טרדתו[27], אז יכול שוב להמשיך סעודתו (כשהתנה מקודם את התנאי שמבואר לעיל סוד"ה אם יש לו רק, בשם מו"ר שליט"א). אמנם אם כבר בירך ברהמ"ז או אם הסיח דעתו או עבר זמן העיכול, אז שוב יצטרך ליטול ידיו בברכה ולברך המוציא על שתי מצות ללהם משנה כבכל סעודת חג[28] (כשעשה תנאי מקודם כדלעיל).

5. בגמר סעודתו שוב יאכל אפיקומן לפי התנאי שעשה מקודם ויברך ברכת המזון. ואם לא שתה כוס שלישי מקודם ישתה כעת כבכל ליל הסדר, ויגמור הסדר כרגיל בכל שנה.

6. ואם הוא מתפנה רק אחרי חצות לילה, אמנם יעשה כפי שכתבנו לעיל, אבל לגבי ברכת אשר גאלנו (אם לא בירך לפני חצות), י"א שמברך[29] ויש שמסתפקים בדבר[30], וכותב הכף החיים[31] שיאמרה בלי שם ומלכות. גם יאכל כזית מרור אבל ללא ברכת על אכילת מרור. ולגבי חתימת ההלל בברכה, כותב המ"ב שיברך[32], אמנם כותב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א[33]: לא יחתום בברכת יהללוך, וכן לא יברך על כוס ד'  בורא פרי הגפן[34] אף להנוהגים לברך תמיד. וטעמו כי מבואר בפמ"ג א"א סי' תעג ס"ק א שאף לשיטת הרמ"א דס"ל כרוב הפוסקים לברך בפה"ג על כל כום מד' כוסות, דמצוה בפ"ע הוא, מ"מ אחר חצות לא יברך על כוס ב' וד' ע"ש. וא"כ מוכח דאף בד' כוסות הקפידו שלא יברך אחר חצות ולאו חומרא בעלמא היא. וממילא ה"ה לברכת יהללוך שהיא מדרבנן, ומכ"ש דתליא במצות ד' כוסות כפי שכתבו המג"א, הח"י, הא"ר ושאר אחרונים בסי' תפג שההלל נתקן על הכוס, וא"כ מצות הכוס של ד' כוסות גורמת לברכת יהללוך שתיאמר, עכ"ד[35].

7. ואם לא הצליח לקיים שום מצוה ממצוות הלילה לפני חצות, והתפנה רק אחרי חצות לילה, ינהג את כל מנהגי הסדר, אולם לא יברך לא על אכילת מצה ולא על אכילת מרור. וישתה את כל ארבע הכוסות, כל אחד ואחד במקומו ויברך על כוס ראשון ושלישי בלבד[36], ובסוף ברכה אחרונה על היין. ולגבי ברכת אשר גאלנו ויהללוך, ראה לעיל.

                  כל הדינים הנ"ל זהים גם לגבי סדר ליל שני בחוץ לארץ[37].

8. מי שלא קיים מצוות הסדר ועבר עליו כל הלילה, אין לו תשלומין[38].

 

 

 

[1] פסחים קכ ע"ב.

[2] שו"ע כאן ומ"ב ס"ק ו1.

[3] ד"ה ויהא.

[4] עיין בדגול מרבבה ושערי תשובה כאן ומ"ב ס"ק ו, כף החיים ס"ק י, מעדני שמואל סי'

קיט ס"ק מד, חזון עובדיה עמ' קסז.

[5] הגרש"ז אויערבאך שליט"א בלב אברהם ח"ב עמ' כא.

[6] סי' תעה מ"ב ס"ק ט.

[7] מהא דסי' תפב מ"ב סוס"ק ו.

[8] סח תעה מ"ב ס"ק יא וביה"ל ד"ה כזית.

[9] סי' קנח סע' ב.

[10] סי' קפד סע' ו.

[11] וראייתו מסי' תעז סע' ב.

[12] או"ח סי' שפא ס"ק ה.

[13] או"ח סי' תעח מ"ב ס"ק א.

[14] עד ע"א.

[15] פסח ח"ב עמ' קצ.

[16] ועדיף לאכול כזית מרור שבאכילתו יש מצוה דרבנן ומברכים עליו מלאכול אפיקומן

שאינו אלא לזכר – מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[17] סי' תפב מ"ב ס"ק ו.

[18] כאן מ"ב ס"ק א.

[19] פסחים קיד ע"ב ד"ה פשיטא.

[20] שם קטו ע"א ד"ה והדר.

[21] סי' תעג ס"ק קט.

[22] שנה א פ' צו סע' לב.

[23] סי' תעג סע' ו ד-ה ואינו.

[24] ללא טיבול כדי שלא יצטרך ליטול ידיו.

[25] סי' קפד סע' ה.

[26] מ"ב שם ס"ק כ.

[27] מ"ב שם ס"ק יז. או השאיר שם חבורה, סי' קעח סע' ב. גם עיין שם מחלוקת מרן  ומורם,

ובדברינו שם בשם הבן איש חי שפוסק כמור"ם להקל.

[28] סי' רעד מ"ב ס"ק א.

[29] חזון עובדיה עמ' קסז.

[30] ארחות חיים סי' תעז סע' ג בשם הפ"ת.

[31] ס"ק י.

[32] כאן ס"ק ז ושעה"צ ס"ק ו.

[33] חזון עובדיה עמ' קפח.

[34] ור"ל אם שתה עכשיו כוס של ברהמ"ז או של אשר גאלנו דאל"כ הרי עוד לא בירך ברכת

היין – מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[35] חזון עובדיה שם ס"ק ו ד"ה והנה.

[36] מכיון שאינו מקיים את כל המצוה של ארבע כוסות אלא מספק, לא יברך על כל כוס

                  וכוס כשיטת המחבר בסי' תעד – הגרש"ז אויערבאך שליט"א. ועיין גם בסי' תפג

                  בשעה"צ ס"ק ח.

[37] סי' תפא סע' ב בהגה.

[38] סי' תפה מג"א ס"ק א; שערי תשובה בהקדמה לסי' תפב.