נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקב

סימן תקב דיני האש ביום טוב

 

סעיף א  (א) אין מוציאין אש לא מן העצים ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים, ואין עושין פחמים, ואין נופחין במפוח אלא בשפופרת, ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים ע"י שינוי להפכן מלמעלה למטה. הגה ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן, אם אינו מכבהו, ודוקא לצורך יו"ט ראשון אבל לצורך יום טוב שני, אסור. העושה מדורה ביו"ט, כשהוא עורך את העצים אינו מניח זה על זה עד שיסדר המערכה, מפני שנראה כבונה, אלא או שופך העצים בעירבוב, או עורך בשינוי. כיצד, מניח עץ למעלה, ומניח אחר תחתיו ואחר תחתיו עד שהוא מגיע לארץ. וכן הקדרה אוחז אותה ומכניס האבנים תחתיה, אבל לא יניחנה על גבי האבנים. וכן המטה, אוחז (הקרשים) למעלה ומכניס הרגלים תחתיהם, אפילו ביצים, לא יעמיד אותם שורה על גבי שורה עד שיעמדו כמו מגדל, אלא ישנה ויתחיל מלמעלה למטה, וכן כל כיוצא בזה, צריך שינוי. הגה וכן שלחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ צריך שינוי, אבל מותר להושיב שלחן שלנו על רגליו ואין בזה משום בנין, ויש אומרים דאפילו מגיע לארץ, כל זמן שאינו צריך לאויר של תחתיו, שרי.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אין מוציאין אש. ולענין עיקר האיסור אם הוא דאורייתא או דרבנן, דעת הט"ז שהוא מן התורה, ומדברי הרע"ב[1] משמע שהוא דרבנן שכתב דדמי למלאכה, ועיין בשו"ת כתב סופר סי' סז שמאריך בזה[2], וכ"כ הפמ"ג[3]. וכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א[4]: ביו"ט מותר לטלפן אפילו עבור חולה שאבו"ס, כיון שרוב הפוסקים סוברים דהמצאת אש ביו"ט אסורה רק מדרבנן, ולכן אף אם נדלקה נורה במרכזיה מותר, וגם יתכן דחשיב כפ"ר דלא ניח"ל שהמחייג אינו צריך את הדלקת הנורה, עכ"ד. ובכתב הוסיף לי: דבאופן שמותר לעשות מלאכה דרבנן (דהיינו לחולה שאבו"ס), גם ע"י יהודי מותר ביו"ט לטלפן, ע"כ. ויל"ע לפי"ז אם גם יהיה מותר לנסוע במכונית עבור חולה שאבו"ס.

 

 

[1] ביצה פ"ד מ"ז.

[2] ביה"ל ד"ה אין מוציאין,

[3] מ"ז ס"ק א.

[4] שש"כ פל"ג הערה כג*. ועיין לעיל סי' שלח ס"ק א ד"ה והדלקת.