נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנא

סימן תקנא  דיני שבוע שחל בו ט' באב להיות בתוכה

 

סעיף ט  יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו (ומותר בחומץ של יין) ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. הגה ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה, שאין שוחטים כ"א לצורך מצוה כגון (א) לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) לחולה. אפילו חולה קצת, ואף דבסי' תקנד ס"ק ט כתב המג"א דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי[1]. וצ"ע כי יולדת בתוך ל' יום ודאי דדינה כדין חושאיבו"ס (דהיינו לא רק חולה קצת), וא"כ מה מתרץ המ"ב, ואולי צ"ל דלידה הוא דבר טבעי, ולכן חמיר טפי, אם לא שהיא חולה קצת (בנוסף לרגיל) וצ"ע[2].

 

 

סעיף י  יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, (ב) ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס, ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה אלא נותנים לתינוק, ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת"ב שרי, ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה.

 

נשמת אברהם

 

                  (ב) ואסורים בבשר עוף. ומ"מ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול בשר עוף. ומינקת שחלב רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר, יש להקל אף בבשר בהמה[3].

 

 

סעיף טז  יש נוהגים (ג) שלא לרחוץ מראש חדש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ט"ב. הגה ולצורך מצוה שרי, ולכן נדה רוחצת וטובלת ואפי' אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י'. ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך, ואפי' בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן, ויש מקילים חפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.

 

נשמת אברהם

 

                  (ג) שלא לרחוץ. ואפילו בצונן יש ליזהר. וכן כותב הבן איש חי[4] לאסור בין בחמין ובין בצונן, אמנם ראה בכף החיים[5] ובשו"ת יחוה דעת[6] שמקילים בצונן בשבוע שחל בו ט' באב לספרדים. ולרפואה מותר אפילו בחמין ואפילו בשבוע שחל בו ט"ב[7]. ולכן מעוברת שהגיע קרוב לעת לידתה שטוב לה לרחוץ בחמין, בכל אלו שרי דהוי לרפואה ולא לתענוג. וכן יולדת או מי שהוא אדם חלוש ואמר לו הרופא שצריך לרחוץ בכל יום בחמין שרי, מלבד בט"ב עצמו צריך ליזהר מזה[8].

                  וחולה שלפי פקודת רופא צריך לשחות יום יום, מותר לו לשחות אפילו בערב ט' באב ואפילו כשלא מדובר על חולה שיבו"ס אלא רק בחולה שזקוק לפיזיותרפיה, כגון חולה שסובל מכאבי גב[9].

 

 

[1] מ"ב ס"ק סא.

[2] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[3] מ"ב ס"ק סד.

[4] שנה א פ' דברים סע' טז.

[5] ס"ק קפו.

[6] ח"א סי' לח.

[7] מ"ב ס"ק פח.

[8] שעה"צ ס"ק צד.

[9] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.