נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנד
אורח חיים סימן תקנ"ד (עידכון) אורח חיים סימן תקנ"ד (עידכון שני)
סימן תקנד דברים האסורים בת"ב
סעיף ה עוברות ומיניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום כפור, אבל בג' צומות אחרים פטורים מלהתענות, ואע"פ כן ראוי שלא תאכלנה להתענג במאכל ובמשתה, אלא כדי קיום הולד (וע"ל סי' תק"נ סעיף א).
סעיף ו (א) חיה כל שלשים יום, וכן (ב) חולה (ג) שהוא צריך לאכול, (ד) אין צריך אומד אלא מאכילין אותו מיד, (ה) דבמקום חולי לא גזרו רבנן. הגה (ו) ומיהו נוהגין להתענות (ז) כל זמן שאין להם צער גדול (ח) שהיה לחוש לסכנה, והמיקל לא הפסיד.
נשמת אברהם
(א) חיה. דמסתמא אמרינן שהיא חלשה והויא כחולה שאבו"ס, וע"כ אף דלענין יוהכ"פ היא לאחר שבעה ימים כשאר כל אדם כמש"כ בסי' תריז, כאן לענין ט"ב שהוא דרבנן לא גזרו במקום חולי, ועיין בט"ז ובש"א דאפילו ודאי אין בה סכנה, וכן בחולי הכתוב לקמיה, ואפילו לא אמרו צריכין אנו לאכול, מותר בט"ב, ואף שהמהרש"ל חולק על עיקר הכרעת השו"ע ודעתו דלענין זה שוה ט"ב ליוהכ"פ, דאפילו אמרה צריכה אני לאכול, כיון שהוא לאחר ז' ימים חייבת להתענות אם לא שהיא ג"כ קצת חולה, הרבה אחרונים הסכימו דמדינא שרי לאכול, אכן כבר נהגו להתענות כמו שכתב הרמ"א כל זמן שאין להן חולשה ונתרפאו מלידתן, אבל אם עדיין לא נתרפאה לגמרי או שהיא קצת חולה או חלשה בטבעה, לא תתענה בתוך ל', ואם אירע ביולדת בריאה שמתענה ומרגשת באמצע היום שום חולשה יתירה, יש לפסוק שלא תתענה בשארית היום[1]. ועיין בערוה"ש[2] שמעיר על מה שהחמיר הרמ"א וכותב: ואולי זהו בימיהם שהדורות היו בריאים וחזקים אבל עכשיו חלילה למיולדת להתענות בט"ב תוך ל', כי עדיין חלושה היא והיא ממש כחולה, ולכן אין להניחן להתענות בט"ב, עכ"ל של הערוה"ש. ומינקת שהתינוק חולה והרופא אומר שמזיק לו תענית מניקתו ומזיק לו שינוי החלב, שרי לה לאכול, ועי' דבר שמואל סי' קז שכתב דאם חולשת המינקת היא רבה כ"כ שאין לה חלב הצריך להניקו והולד אינו רוצה לאכול וליינק כ"א ממנה וסכנה היא לו, הא כל ספק נפשות דוחה שבת ויוה"כ וכ"ש ט"ב שהוא דרבנן[3]. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ולפי מה שהרופאים אומרים שחלב-אם יש בו צורך גדול לתינוק, אם התינוק יש לו אוכל רק ממנה, ואין לה מספיק, מותר לה לשתות בכל גווני אפי' לא חולה ולא תלוי ברוצה לינק ממקום אחר או לא. ואם דוקא לשתות או אפילו לאכול תלוי במחלוקת הפוסקים עיין להלן.
(ב) חולה. חסר דעה שנתרפא מיום ליום מותר בבשר ויין כל ימי השבוע ולא יתענה בט"ב[4].
(ג) שהוא צריך לאכול. ר"ל שהוא חלש וחש בגופו, אע"פ שאבו"ס, מאכילין אותו[5].
(ד) אין צריך אומד. אין צריכים אומד כצ"ל ואתרוייהו קאי, וכן איתא בתורת האדם ובר"ן (והיינו חיה כל ל' וכן חולה), והכוונה דא"צ לאמוד ולשער אם תבא לידי סכנה עי"ז שתתענה, דאפילו אם אין בה סכנה, כיון שהיא בכלל חולה א"צ להתענות. ועיין בליקוטי פר"ח שכתב דר"ל דמסתמא מאכילין אותה, אבל אם קים לה להיולדת בגווה דמצית להתענות, דהיינו שראתה עצמה בריאה, אז מחוייבת להתענות[6].
(ה) דבמקום חולי. כותב הכף החיים[7] שחולה שנתרפא, אך חלש מאד, א"צ אומד ואם הוא מצטער הרבה וחושש שיחזור חליו יאכל, וא"צ שיעור רק שלא יאכל מעדנים. וכתבו החת"ס[8] והמהר"ם שיק[9] דאי סגי ליה בטעימה או בשתיה מועטת אסור לו לאכול יותר, ואי סגי ליה בפחות משתיית רביעית ובפחות מאכילת כזית[10] ולשהות בנתיים כאכ"פ, אסור לו לאכול יותר, ועיקר בדברים האלו יש לשאול לרופאים ולעשות כדבריהם, וכ"כ השדי חמד[11]. וראה בספר מרחשת[12] שכותב: וזכורני כשהייתי חולה בט"ב והיה קשה עלי התענית, נהגתי בעצמי לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא אהיה מאבד תענית של אותו יום שהוא מדברי קבלה וחמור כשל יוהכ"פ, עכ"ל. אמנם מפשטות דברי מרן משמע שמותר לו לאכול לא רק מידי דצריך אלא כמו שרגיל בכל יום, ואדרבא ממה שכתב דבמקום חולי לא גזרו רבנן מבואר שאצל החולה אין כאן יום תענית כלל, וכן ראיתי שואל הגרי"ב זולטי ז"ל בספרו משנת יעב"ץ[13]. וכ"כ הערוה"ש[14] דפחות מכשיעור לא שייך בט"ב שהוא מדרבנן.
(ו) ומיהו נוהגין להתענות. היינו אפילו אמרה צריכה אני לאכול, ודוקא אחר שבעה, אבל תוך שבעה אפי' אמרה איני צריכה, אין לה להתענות, וכ"ש תוך ג' דבודאי אסור לה להתענות[15].
(ז) כל זמן שאין להם צער גדול. וה"ה אם היא קצת חולה וכנ"ל בס"ק א, ואפילו לא אמרה צריכה אני. ועיין במג"א[16] שכתב דאפילו במקום שנוהגין להחמיר, בט"ב שנדחה יש להקל שלא תתענה[17], וכ"כ ביביע אומר[18]. וכ"כ בביה"ל[19] שבחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול בט' באב שנדחה.
(ח) שהיה לחוש לסכנה. ובאופן זה אסור לה להתענות[20].
(ט) והמיקל לא הפסיד. ומכ"ש באדם חלש והוא חולה שאבו"ס אין כדאי
להחמיר[21].
[1] מ"ב ס"ק ט.
[2] סע' ח.
[3] ברכ"י ס"ק הי שע"ת ס"ק ו.
[4] מ"ב ס"ק ק
[5] מ"ב ס"ק יא.
[6] מ"ב ס"ק יב.
[7] ס"ק לא.
[8] שו"ת או"ח סי' קנז (ראה להלן סי' תקנט ס"ק ב).
[9] או"ח סי' רפטי
[10] וראה במועדים וזמנים ח"ה סי' שלב. וע"ע בביה"ל ד"ה דבמקום, שמשוה השיעורים
ליוה"כ.
[11] מערכת בין המצרים סי' ב' ס"ק ג.
[12] ח"א סי' יד.
[13] או"ח סי' מט.
[14] סוסעי' ז.
[15] מ"ב ס"ק יג.
[16] ס"ק ט.
[17] מ"ב ס"ק יד.
[18] ח"ה סי' מ אות ה.
[19] סי' תקגט סע' ט ד"ה ואינו.
[20] מ"ב ס"ק טו.
[21] מ"ב ס"ק טז.
אורח חיים סימן תקנ"ד (עידכון) אורח חיים סימן תקנ"ד (עידכון שני)