נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנו (עדכון)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנו (עדכון)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' תקנו.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנו (עדכון)

סימן תקנו תשעה באב שחל ביום ראשון

 

סעיף א  ליל ת"ב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר בורא מאורי האש, ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב (א) מבדיל על הכוס ואינו מברך, לא על הנר ולא על הבשמים.

 

נשמת אברהם

 

                (א) מבדיל על הכוס. עיין בדברינו בנשמת אברהם כאן ומה שכתבנו בשם הכף החיים שחולה הצריך לאכול ולהבדיל לפני כן לא יבדיל על היין אם אינו צריך לו רק יבדיל על שאר משקין או יתן לתינוק. וכיון שאינני מכיר שום מצב רפואי שיצטרך לשתות דוקא יין, ממילא כל חולה כזה שצריך לאכול בת"ב וצריך להבדיל לפני כן, לדעת הכף החיים יבדיל על חמר מדינה לפני שיאכל. וכן ראיתי כעת בשמירת שבת כהלכתה [1] שכותב: חולה שצריך לאכול בתשעה באב (שחל ביום א') יבדיל לפני שיאכל. אם צריך לאכול מיד בערב – יבדיל בערב, ואם בבוקר – יבדיל בבוקר וכו'. וטוב יעשה אם לא יבדיל על יין כי אם על שאר משקין מאלה שמותרים להבדיל עליהם, או יתן לשתות ההבדלה לקטן שהגיע לחינוך, ואם אין משקה אחר שמותר להבריל עליו, ואין קטן, ישתה החולה מן היין כשיעור ולא יותר, עכ"ל. ועיין שם בהערה[2] שכותב: וי"ל כמה ישתה, האם כמלוא לוגמיו שזהו שיעור שתיה מכוס של ברכה, או רביעית בכדי לא להכנס לספק ברכה אחרונה, עיין סי' קצ סע' ג, עכ"ל. ומה נקרא חמר מדינה, עיין שם [3].

                לעומת זאת, אמר לי הגר"ע יוסף שליט"א שגם חולה שרק צריך לשתות (עיין לעיל סי' תקנד) יבדיל קודם על יין וישתהו (ולא כהכף החיים כאן) ואח"כ ישתה לפי הצורך. וראה גם בשו"ת יחוה דעת [4] שכותב: ונראה שאחר שהבדיל החולה על כוס יתן הכוס לתינוק שהגיע לחינוך כדי שישתה ממנו מלא לוגמיו וכו'. ואם אין שם תינוק, ישתה בעצמו מהכוס כמלא לוגמיו. ואם אי אפשר לחולה לשתות מלא לוגמיו, אינו צריך לדחוק עצמו בכך, אלא די לו בטעימה כל שהיא וכמו שהעלה בשו"ת מעט מים סי' עג, עכ"ל [5]. ולא נזכר שם כלל הבדלה על חמר מדינה.

                ולגבי אם אפשר לשתות מים לפני ההבדלה, על אף שהשו"ע[6] פוסק שמותר לשתות מים לפני הבדלה, עיין בכף החיים [7] בשם הגאונים שאפילו כדי לשתות מים, צריך להבדיל. וכ"כ היסודי ישורון [8] בשם כתבי האר"י ז"ל שהחמיר אף במים. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: כדאי השו"ע לסמוך עליו "בשעת הדחק" אם הוא חולה בכליות, ומספיק לשתות מים, שלא להבדיל על יין (כדברי הגר"ע יוסף שליט"א) ולשתות בלא הבדלה, עכ"ל.

                חולה המבדיל במוצאי שבת שהוא ליל תשעה באב, לא יברך על הבשמים, אבל יברך על הנר ולא יאמר הפסוקים שנוהגים לאמר לפני ברכת ההבדלה, ואם הוא מבדיל בבוקר, לא יברך לא על הבשמים ולא על הנר, אלא רק יברך ברכת הנהנין על המשקה וברכת המבדיל [9]. ומוציא את בני ביתו בהבדלה[10].

                אשה חולה שצריכה לאכול בתשעה באב, טוב שבעלה יבדיל על הכוס ויוציא את עצמו ואת אשתו ובני ביתו ידי חובת הבדלה, וקטן ישתה את היין. וטוב יעשה אם לא יבדיל על יין כי אם על שאר משקין, מאלה שמותר להבדיל עליהם. ואם אין קטן ואין משקה אחר שמותר להבדיל עליו, תשתה האשה מן היין כשיעור ולא יותר. ואם אין איש שיכול להבדיל בשביל האשה, תבדיל היא לעצמה וקטן ישתה את היין, או תבדיל על שאר משקין מאלה שמותר להבדיל עליהם. ואם אין קטן ואין משקה אחר שמותר להבדיל עליו, תשתה האשה מן היין כשיעור ולא יותר [11].

                אגב, כותב המ"ב [12]: והנשים שאינן יודעות להתפלל ולא הבדילו במוצאי שבת בתפלה, צריך כל איש להזהירן שביום התענית לא יעשו אש לבשל לצורך הלילה עד שיאמרו המבדיל בין קודש לחול, עכ"ל. וצ"ע, כי הלא כותב הרמ"א [13] שצריכים לומר ברוך המבדיל וכו' לפני חליצת הנעלים, וכותב שם המ"ב [14]: וכדי שלא יראה עינוי בשבת, אומר תחלה המבדיל ובלא שם ומלכות, ע"כ, וא"כ גם אשה כזאת שאיננה מתפללת, היתה צריכה להגיד המבדיל תיכף במוצאי שבת לפני שחלצה נעליה, וצ"ע. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ואולי מיירי שהיא בבית הכנסת ועונה "ברכו", ולמלאכה זה לא מספיק.

                חולה שסבל מאולקוס בעבר וכעת רק לוקח תרופה מציצה בערב לפני כל צום כדי להגן עליו בצום, אל יעשה זה בשבת לפני הצום. ואם בולע הכדורים, יבלע אותם במוצאי שבת בלי מים ואף מבלי להבדיל. והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

 

                               

[1] פס"ב סע' מו.

[2] ס"ק קיד.

[3] פ"ס סע' ד-ז. וכן עיין בשו"ת יחוה דעת ח"ב סי' לח. ועיין גם בברכ"י סי' רצו ס"ק ג,

                שע"ת שם ס"ק א, מהרש"ם על ארחות חיים סי' רצו ס"ק ד ובקונטרס עובר אורח

                בסוף הספר ס"ק ב. ערוה"ש סי' רעב סע' יד, מ"ב שם ס"ק כה, יסודי ישורון ח"ה

                עמ' תצ, שו"ת אג"מ או"ח ח"ב סי' עה.

[4] ח"ג סי' מ.

[5] וכן עיין בערוך השולחן סי' רעא סע' ל וסע' לח דבשעת הדחק יוצאין בטעימה בעלמא.

                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: נכון שהערוה"ש מקל, אבל המ"ב (סי' רצו

                ס"ק ט) מחמיר ואף בדיעבד לא יצא ידי הבדלה וצריך לחזור ולברך, עכ"ל.

[6] סי' רצט סע' א.

[7] שם ס"ק ו.

[8] ח"ה עמ' תעג.

[9] שמירת שבת כהלכתה שם סע' מו בהערה המסומנת **.

[10] שמירת שבת כהלכתה שם ושו"ת יחוה דעת שם.

[11] שמירת שבת כהלכתה שם סע' מח.

[12] ס"ק ב.

[13] סי' תקנג סע' ב.

[14] ס"ק ז.

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.