נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנז

סימן תקנז  לומר נחם ועננו בתשעה באב

 

סעיף א  בתשעה באב אומר בבונה ירושלים נחם ה' אלוקינו את אבלי ציון וכו', ועננו בשומע תפלה, ואם לא אמר לא זה ולא זה, אין מחזירין אותו. הגה והמנהג פשוט שאין אומרים נחם רק בתפלת מנחה של תשעה באב, לפי שאז הציתו במקדש אש ולכן מתפללים אז על הנחמה. מי שאכל בת"ב,  (א) יאמר נחם בברכת המזון.

 

נשמת אברהם

 

(א) יאמר נחם בבהמ"ז. וכ"כ הבן איש חי[1]. ועיין בשע"ת (וכן בכף החיים[2]) שהביא בשם כמה אחרונים שמפקפקים על פסק זה, וכן בביאור הגר"א משמע שדעתו נוטה שלא לאמר כי לא קבעוה רק בתפלה, ולכן נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה שב ואל תעשה עדיף, ואין לאומרו כי יש לחוש להפסק בתוך הברכה ורק יש לאומרו בתוך הרחמן[3]. ומיהו לכו"ע אם לא אמרו אין מחזירין אותו[4]. וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.

 

 

[1] שנה א פ' דברים סע' כז,

[2] ס"ק יא.

[3] כף החיים שם.

[4] מ"ב ס"ק ה.