נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקנט

סימן תקנט  מנהגי ט' באב ודין מילה בתשעה באב

 

סעיף ג  ליל תשעה באב ויומו, יושבים בבית הכנסת (א) לארץ עד תפלת מנחה (ועכשיו נהגו לישב על ספסליהם מיד אחר שיצאו מבה"כ שחרית, ומאריכין עם הקינות עד מעט קודם חצות). אין מדליקין נרות בלילה, כי אם נר אחד לומר לאורו קינות ואיכה.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) לארץ. כותב הרמ"א [1]: אבל או חולה אין חייבים לעמוד אפילו מפני נשיא. וכותב ע"ז הגרעק"א בשם השו"ת שבות יעקב[2] דלא הוי קימה שיש בה הידור ומה"ט גם בט"ב הכי הוא. וראה בברכ"י שם שכותב, גם בשם השבות יעקב, דאבל חייב בכל המצות ומזה פשוט דגם בט"ב חייבין בקימה והידור. והסתכלתי בשבות יעקב וראיתי שהוא כתב שאם רצה לקום רשאי ואין בו איסור, והלא הם דברי הגרעק"א. והאיר השם עיני ומצאתי בשיורי ברכה (להרחיד"א) שכתב וז"ל: בברכ"י הלשון מוטעה וכצ"ל אא"כ הוא אבל וכו' דאבל חייב בכל המצות אלא שפטרוהו מקימה, ומזה פשוט דבט"ב נמי רשאין בקימה והידור וכ"כ הרב שבות יעקב, כצ"ל, עכ"ל. ובלבוש, מובא בגשר החיים[3], כתוב הטעם באבל שהוא טרוד בצערו. וכתב החיד"א[4] שאמנם בט"ב רשאי לקום לפני החכם, אבל האבל והחולה אינם צריכים. ושניהם חייבים לקום מפני ס"ת אם החולה יכול לעמוד[5]. וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.

 

 

סעיף ד  אין אומרים תחנון (ולא סליחות) בת"ב, ואין נופלים על פניהם משום דמקרי מועד. הגה (ב) וקורין בתורה כי תוליד בנים, ומפטירין בירמיה אסוף אסיפם. וכל הקדישים שאומרים אחר איכה עד שיוצאים למחר מב"ה, אין אומרים תתקבל. ואין אומרים אל ארך אפים ולא למנצח ולא פטום הקטורת, ואין צריך לשנות מקומו בתשעה באב.

 

נשמת אברהם

 

                  (ב) וקורין בתורה. ומה דינו של חולה שאכל או שעתיד לאכול[6] בט"ב לגבי עליה לתורה, ועיין בסי' תקסו סע' ו במ"ב ס"ק יט בשם המג"א. וכתב החת"ס[7]: לעומת תענית בה"ב, בט"ב אית ביה תרתי למעליותא, חדא וכי חולה אינו מחוייב בדבר התענית ואינו מתענה בו, והלא לא הותר לו אלא כדי צרכו וחיותו, ואם די לו בשתיה לא יאכל ואם די לו באכילה פעם א' לא יאכל ב' פעמים, ולא יותר ממה שצריך, וגם שארי עינוים אם אינו צריך לנעול ולרחוץ ולסוך אסור לו לעשות אחד מאלה, נמצא שהוא מן המתענים והמחוייבים, הא חדא ועוד אחרת, אפילו הותר בכל הנ"ל מ"מ ט"ב יום הוא שנתחייב בקריאת התורה שחרית ומנחה, אפילו מי שאינו מתענה בו לא יצא מכלל חיוב הנ"ל ויומא קא גרים, עכ"ל. וכ"כ הגרעק"א[8] לגבי יוהכ"פ שיכול לעלות בשחרית כי הקריאה אז מחמת קדושת היום. וכן ראיתי בשו"ת משנת יעב"ץ להגרי"ב זולטי ז"ל[9] שכותב: מה שכתב המג"א והמ"ב שם לגבי עליה לתורה בשחרית, הוא רק לגבי תענית צבור שהקריאה היא ויחל, אבל בט"ב שחובה לקרוא כי תוליד בנים, מסתבר לומר שהיא לא קריאה משום התענית אלא היא חובת קריאה מחמת חובת היום של ט"ב, ולכן חולה אע"פ שלא גזרו עליו דין התענית, אבל שאר דיני ט"ב הרי נוהג גם בו, משו"ה שפיר הוא עולה לתורה לקריאת שחרית של ט"ב, עכ"ל. אמנם לגבי עליה במנחה, אם קראוהו, יש דעות בין הפוסקים אם יעלה, דיש מחמירים[10] בזה דהוי חשש ברכה לבטלה דלא תקנו קריאה זו אלא בשביל המתענים, ויש מקילים[11], וטעמם דהברכה היא מפני כבוד הצבור. ואם הוא כהן, צריך ליזהר מאד (בגלל חשש ברכה לבטלה) שלא להיות בביהכ"נ כדי שלא יקראוהו כדי שלא יאמרו שהוא פגום, אבל אם יש כהן אחר, פשיטא דא"צ לצאת, ואם חושש שיקראוהו לעלות יאמר לחזן שלא יקראוהו. ובדיעבד אם קראוהו והוא איש ת"ח ומחמת איזה אונס אירע שלא התענה וצר לו לומר להם שלא התענה כדי שלא יהיה חילול השם בדבר, נראה שיוכל לסמוך בשעת הדחק על המקילין ויעלה[12]. ובמטה אפרים[13] גם כתב שאם בוש ברבים יכול לעלות בשחרית כי גדול כבוד הבריות, אבל בקריאת ס"ת במנחה לא יעלה. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: חולה שצריך לאכול ורוצה לעלות לתורה, יכול לאכול פחות פחות מכשיעור. ועיין גם להלן סי' תריח ס"ק טז לגבי יוהכ"פ.

                  עוד כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מנין של עשרה אנשים חולים (שלא מתענים), האם גם הם יכולים לקרוא בתורה הואיל וזה חובת היום כמו ביוהכ"פ בשחרית ? ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.

עליה לדוכן. כותב הגאון חיד"א[14] בשם הפר"ח, אם כהן א' היה לו אונס ולא התענה, לא יעלה לדוכן עם הכהנים המתענים. וכ"כ הגרי"מ טוקצינסקי ז"ל[15] בשם הפמ"ג, והוסיף עוד בשם הגינת ורדים או"ח סי' א דאם אין שם כהן אחר רשאי לעלות [16]. וא"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א שאפילו אם יש שם רק עוד כהן אחר, גם יכול לעלות לדוכן כדי שהמצוה תהיה מדאורייתא. ופשוט שכל זה רק במנחה, כי בשחרית ודאי מותר כי אין חשש של שכרות.

 

 

 

[1] יו"ד סי' שעו סע' א.

[2] ח"א סי' כו.

[3] ח"א פ"כ סי' ה ס"ק ט.

[4] שיורי ברכה יו"ד סי' שעו ס"ק ג.

[5] שם ס"ק ד.

[6] כי גם אם עכשיו עדיין צם, מכיוון שבסופו של דבר יאכל, נמי הדין הכי – ממו"ר הגרי"י

                  נויבירט שליט"א. וכ"כ המ"ב סי' תקסו סק"כ.

[7] שו"ת או"ח סי' קנז.

[8] פסקים סי' כד.

[9] או"ח סי' מט.

[10] ט"ז, א"ר, דה"ח ורעק"א.

[11] ב"ח, מג"א, ח"א וחת"ס.

[12] מ"ב בסי' תקסו ס"ק כא.

[13] סי' תרב סע' יז.

[14] מחזיק ברכה בקונטרס אחרון סי' קכט סק"א.

[15] בלוח ארץ ישראל ג' תשרי.

[16] ועיין היטב בגינת ורדים ח"א כלל א סו"ס מט שמסקנתו לא כן וצ"ע.