נשמת אברהם / אורח חיים סימן תקפה

הלכות ראש השנה

 

סימן תקפה  ברכת השופר

 

סעיף א  צריך (א) לתקוע (ב) מעומד. הגה ונוהגין לתקוע על הבימה במקום שקורין.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) לתקוע. לענין אכילה לפני תקיעת שופר, מובא ברמ"א[1], שאסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו, וכותב המג"א [2]: ובתוספתא פ"ק דשבת[3] כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וק"ש, ע"כ. וכן פוסק השערי תשובה[4] וכן פוסקים המטה אפרים[5] והמ"ב[6]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: גם קל וחומר הוא מהתם שהרי מגילה בלילה רק מדרבנן אפילו לא מדברי קבלה, וגם צמים כל היום וכ"ש לפני שופר, עכ"ל. ומוסיף המג"א בשם המהרי"ל דאפילו חולה[6*] לא יאכל קודם קריאתה אא"כ יש בו סכנה, אולם עיין בארחות חיים (שם) שכותב בשם הספר אמרי דוד דהמעיין במהרי"ל יראה דלאו דוקא סכנה אלא אפילו חולי קצת. וטעימה בעלמא, כותב המ"ב[7] דמדינא שרי, מ"מ אין להקל בזה אם לא לצורך גדול.

                  וכ"כ המהרש"ם[8] וז"ל: ובדין תקיעת שופר נ"ל דדמי ללולב המבואר סי' תרנב ס"ב ומג"א ס"ק ד, ובתשו' בשמים ראש סי' עד מבואר דמדינא שרי אבל יש להחמיר אפי' באדם חלוש, ע"כ. וכ"כ בשד"ח[9]. ובשו"ת בית יצחק[10] דן אם מותר לשתות קפה או תה בר"ה קודם תק"ש וכתב שאסור לשתות קודם מוסף, אך אם חלש לבו יש לסמוך על המג"א[11] דטעימה מותרת, ועל הא"ר דקודם קידוש מותר בשעת הדחק.

                  וכותב הקצה המטה[12] וז"ל: ומהתימה שהמון עם אינם נזהרים בזה וכהיתר גמור יחשב להם לאכול קודם תקיעת שופר שלא להפסיק בין התקיעות, ואין להם על מה שיסמוכו, וכבר צווח עד"ז הגאון בעל אמרי אש ז"ל כמובא בס' זכרון יהודה דמ"ב ע"ש וגם בשו"ת לבושי מרדכי חאו"ח סוסי' סה, ושמעתי יש שתלו עצמן בהיתר שכ' מרן חת"ס סוסי' ז ד"ה אך יפה כתב וכו', ובאמת הרואה יראה שם שהתיר לחולה דוקא לקדש קודם תקיעת שופר וכמו שהקיל גם הרב כאן לאותן שיש להם חלישת הלב דמצטער, אבל בלא צורך כלל ובפרט אלו שאוכלים הרבה יותר עד שיהיה נחשב לסעודה ממש, ליכא זכות כלל וראוי ונכון לבטל מנהג זה. ועיין בספר מקראי קודש[13] וכן בארחות חיים[14].

                  ורציתי עוד להאריך בדבר כי כאבה נפשי, איך אפשר להשאיר ספר תורה על הבימה וללכת הביתה כדי לקדש ולאכול מטעמים ועדיין לא קיימו את מצות היום שהיא המעוררת לתשובה והופכת מדת הדין למדת הרחמים. אמנם כשראיתי את דברי השדי חמד אמרתי לא מצאתי לגוף טוב משתיקה (ועל אף שהוא מזכיר רק שתייה ולא אכילה). ואלה הם דבריו[15]: ושמעתי שיש מקומות אצל אחינו האשכנזים יצ"ו שביום ר"ה ראשון ושני אחר תפלת שחרית יוצאים רובם ככולם מבית הכנסת והולכים לבתיהם ושותים טיי וחוזרים לבהכ"נ לסיים סדר התפלה (קריאת ס"ת ותקיעות וכו'), והיה הדבר תמוה בעיני ולא רציתי לדבר להם ע"ז כי ידעתי שאחרי שהורגלו בזה קשה להם לבטל מנהג, ופעמים שאתה מתעלם וכשם שמצוה לומר וכו', ועתה השגתי ספר יקר שו"ת הד"ר וראיתי שכתב שהגאון הצדיק מוהר"ר שמשון נהג כל ימיו בר"ה אחר תפלת שחרית ציוה לאחד חלוש לקדש ולהוציא רבים ידי חובתם ואח"כ שתה הצדיק טיי ונתן לכמה בני אדם לשתות ושוב אחר התפלה קידש שנית וכו' וגם אנן נהגינן הכי אבתריה ובלי ספק שנמצאו שם רבנים גדולים חסידים יראי ד' ואנשי מעשה ושום אחד לא קרא תגר וכדאים הם לסמוך עליהם, עכ"ל. ומשמעות הדברים הוא שגם בני אדם גם בריאים וטובים היו שותים טיי ומובן גם כן שעשו כן תיכף אחר תפלת שחרית קודם התקיעות, ויפה עשיתי שלא להרהר אחר המנהג אם כי כמו זר נחשב בעיני, הנח להם לישראל וכו' ופוק חזי מאן גברא רבה קמסהיד עליה שנעשה בפני רבנים גדולים וצדיקים, עכ"ל של השדי חמד.

                  וכל זה לגבי גבר, אמנם אשה חלשה שאינה יכולה להמתין מלאכול עד אחרי התקיעות, מותר לה לקדש ולאכול כי מצד הדין[16] נשים פטורות מלשמוע תקיעת שופר שהיא מצות עשה שהזמן גרמא[17], וכ"כ בארחות חיים[18] ובח"א[19].

                  ולגבי שיעור טעימה, עיין בכסף משנה[20] שכתב: ונ"ל דאכילת פירות כביצה הוי טעימא, אבל יותר מכביצה או כזית מפת, אכילת עראי מיקרי ואסור. אמנם עיין בסי' רלב סע' ג ובמ"ב שם[21] שהשיעור בפת הוא עד כביצה וה"ה בשתיית משקה המשכר יותר מכביצה, אולם סתם משקה מותר לשתות אפי' הרבה.

                  (ב) מעומד. יחיד השומע תקיעות לצאת בהם ואינו עתיד לשמוע על סדר הברכות, צריך מדינא לעמוד לכתחלה[22].

 

 

סעיף ב  קודם שיתקע יברך לשמוע קול שופר, ויברך שהחיינו. הגה ואין חילוק בין אם יברך לעצמו, (ג)  או שכבר יצא ומברך להוציא אחרים, אפילו הכי מברך התוקע שתי ברכות הנזכרות. ויתקע תשר"ת ג' פעמים, ותש"ת ג' פעמים, ותר"ת ג' פעמים. הגה וטוב לתקוע בצד ימין, אם אפשר לתקוע בכך, וכן יהפוך השופר למעלה, שנאמר עלה אלקים בתרועה.

 

 

 

נשמת אברהם

 

                  (ג) או שכבר יצא. האחרונים העלו דבאופן זה שכבר יצא התוקע בעצמו, טוב יותר שיברכו השומעים בעצמם שתי הברכות אא"כ אינם יודעים לברך בעצמם אז יברך בשבילם להוציאם, ומנהג העולם להקל להוציאם בכל גווני ואין למחות בהם כי כן הוא עיקר מדינא כמו שכתב הפר"ח והגר"א[23]. ואם השומעים עשרה אז אף אם יודעים בעצמם לברך, אחד מברך והשאר יוצאים שלא לחלק בין ציבור לציבור דסתם ציבור נמצאו אנשים שאינם בקיאים בטיב ברכות[24]. ולגבי אשה, עיין להלן סי' תקפט.

                  ולא יתקע בשלש שעות ראשונות משום דאז מיפקד דינא ואין כדאי לתקוע ביחידות, אלא יתקע לו אחר תקיעות דביהכ"נ[25]. ועיין לקמן סי' תקצא.

                  ומה הדין לגבי אדם חולה או חלש, הדר בקומה גבוהה ואינו יכול לירד במדרגות וגם אין מי שיבא אצלו לתקוע. האם מותר לו לרדת, במעלית המופעלת ע"י נכרי (וגם לחזור אח"כ) כדי שיוכל ללכת לביהכ"נ ולשמוע קול שופר. ונראה שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים (מובא לעיל בסי' תקב) אם הוצאת אש ביו"ט היא איסור דאורייתא או דרבנן, כי לפי הט"ז שהאיסור הוא דאורייתא וה"ה לפי החזו"א שהאיסור בהפעלת חשמל הוא משום בונה, הלא אמירה לנכרי באיסורי דאורייתא אסורה ביו"ט כמו בשבת ואפילו במקום

מצוה[26]. אמנם לפי רוב הפוסקים (וכן משמע מהשו"ע עצמו) שאיסור הדלקת אש ביו"ט הוא מדרבנן, הלא אמירה לנכרי באיסור דרבנן מותרת עבור חולה או לשם מצוה[27]. ועיין בשערים מצויינים בהלכה[28] שכותב, ואין כאן חשש זילותא דיו"ט דהא כתב ביש"ש ביצה פ"ג סי"ד דאין זילותא ביו"ט אלא ברה"ר או כרמלית[29], ובנודע ביהודה מה"ק סי' יא כתב דאפילו בשבת במקום עירוב ליכא זילותא, ובהגהות חת"ס סי' שא מסכים לזה, ורש"י ביצה כח ע"ב כתב דבביתו של אדם ליכא איסור עובדין דחול. וצ"ע לגבי תפלת מוסף בציבור דהרי היא חמורה מתפלה בכל השנה[30]. ונ"ל דאשה שהיא פטורה מתקיעת שופר, אין לה להשתמש במעלית, עכ"ד של השערים מצויינים בהלכה.

                  גם קיימת מחלוקת אם אשה כזו שאינה יכולה לשמוע התקיעות בר"ה צריכה להתיר נדר או לא. י"א שתצטרך להתיר נדר[31] וי"א שאינה צריכה[32] כיון שדעתה לחזור למנהגה כשתבריא. ואפשר שאפילו לדעת המחמירים יש להקל במקום הדחק אם אינה מוצאת מי שיתיר לה נדרה[33]. וגם על עצם הדין שמובא בשערים מצויינים בהלכה שנשים אסור להן לרדת במעלית גם אם הופעל ע"י גוי, י"ל שאחרי שהנשים קיבלו ע"ע לשמוע תקיעת שופר[34], נהפך אצלן כמו נדר וא"כ לא גרוע מאיש שחייב בתקיעת שופר, ואם נתיר לאיש להשתמש במעלית וכדלעיל, למה לא להתיר גם לאשה. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שיתכן דאסור משום הך טעמא דאפשר בהתרת הנדר. אמנם עיין שם בח"א שבמקום צער או חולי לא קיבלו ע"ע, וא"כ לפי זה יש ליישב דברי השערים מצויינים בהלכה שנשים לא ירדו במעלית, וגם י"ל שאינן צריכות להתיר נדר[35].

 

 

[1] סי' תרצב סע' ד.

[2] שם ס"ק ז.

[3] ה"ד.

[4] כאן ס"ק ג.

[5] סי' תקפח סע' ב.

[6] סי' תרצב סוס"ק טו.

[6*] ועיין מה שכתבנו לעיל סוסי' תקנ בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[7] סי' תרנב ס"ק ז. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: ודבריו לענין לולב ולא לענין שופר

שחייב בקידוש.

[8] ח"א סי' א.

[9] אספית דינים מערכת ד' מינים סי' ג ס"ק כב.

[10] יו"ד ח"ב בקונ"א סי' יח ומובא גם בארחות חיים סי' תרנב ס"ק ג.

[11] סי' תרנב.

[12] על המטה אפרים סי' תקפח ס"ק ד.

[13] הימים הנוראים סי' כט.

[14] ס" תקפט ס"ק ג.

[15] מערכת ראש השנה סי' ב ס"ק לא.

[16] סי' תקפט סע' ג.

[17] קיצור שו"ע סי' קכט ס"ק יט.

[18] סי' תקפט ס"ק ג.

[19] כלל קמא סע' ז.

[20] הל' תפלה פ"ו סוה"ד.

[21] ס"ק לה. וכן במ"ב סי' תלא ס"ק ו  וסי' תרצב ס"ק יד.

[22] מ"ב ס"ק ב.

[23] מ"ב ס"ק ה, מהא דמג"א ס"ק ג.

[24] שעה"צ ס"ק טו.

[25] מג"א סי' תקפט ס"ק ד בשם מהרי"ל, וכן מובא במ"ב שם ס"ק יא.

[26] סי' שלא סע' ו, ועיין גם במ"ב סי' תקיז ס"ק ט.

[27] סי' שז סע' ג; ועיין בסי' תרנה במ"ב סק"ג.

[28] סי' קלה ס"ק ד ובקונטרס אחרון סי' קכט סע' יט.

[29] וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: לא מובן לי, וכי אמירה לנכרי זה רק זילותא או

עובדין דחול וכדומה, שרק לענין טלטול סולם או לראות סכין הוא דאמרי הכי  ולא

לשאר דברים.

[30] עיין לקמן סי' תקצא ובמ"ב ס"ק יג שאף אחר ג' שעות אין לאדם להתפלל ביחידי.

[31] בן איש חי שנה א פ' נצבים סע' יז, ע"פ  יו"ד סי' ריד בש"ך ס"ק ב.

[32] מג"א סי' תקפא ס"ק יב; דגול מרבבה יו"ד שם.

[33] שעה"צ סי' תקפא ס"ק לג; שו"ת יביע אומר ח"ב סי' ל אות ו.

[34] חיי אדם כלל קמא סוסע' ז.

[35] מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.