נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תריז (עדכון)

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן תריז (עדכון)" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' תריז.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תריז (עדכון)

סימן תריז  עוברה ומניקה ויולדת ביה"כ

 

סעיף א  (א) עוברות ומיניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים.

 

נשמת אברהם

                               

                (א) עוברות. אמנם כיום שומעים יותר ויותר שרופאים אומרים לנשים מעוברות שהן חייבות לשתות ביום הכפורים (לדעה אחת: במשך כל ההריון, ולדעה אחרת: בחודש התשיעי, ולדעת נוספת: רק לצום בחודש התשיעי), אך אין כל הוכחה לכך שכשמדובר באשה בריאה בהריון תקין וללא רקע קודם של הפלות עקב הצום, שעלול הצום לגרום נזק לה או לעוברה. גם החשש שההתייבשות עקב הצום ואיבוד דם בזמן הלידה ביום הכפורים עלולים לסכן אותה הוא חשש קטן מאד, ולא יתכן שמדיני התורה הקדושה קבעו חז"ל שהיא חייבת לצום, גם בזמנם שלא טיפלו בעירוי, לו היה הצום עצמו מסכן אותה. ולכן כל זמן שהיא מרגישה עצמה בריאה – חייבת לצום, ולא תאכל ולא תשתה אפילו אם תצטרך לשכב במשך כל יום הכפורים ולא תוכל ללכת לבית הכנסת, ואין לנו להתיר באופן כוללני (לאכול או אפילו רק לשתות), מה שחז"ל במפורש אסרו – כך שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וכך שמעתי גם מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל. וכתב לי מו"ר שליט"א: שמעתי ממו"ר הגרשז"א (שליט"א) זצ"ל שדעתו כנ"ל, שלכתחילה במצב רגיל לא תלך האשה בשום אופן לבית הכנסת אלא תצום, וכפי שקבלנו מחז"ל: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות. וכמובן מי שבאמת חושש לסכנה, יש לו מקום לדון, ויתיעץ עם מורה הוראה, עכ"ל. וצריכה האשה המעוברת להחתיל לשתות ברגע שיש לה צירי-לידה סדירים כדי שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. ושוב כתב לי מו"ר שליט"א: ויתכן אף בלי שיעורים כדי שתספיק לשתות לפני הלידה, עכ"ל.

                הדברים הללו היו לעיני מורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהסכים להם והוסיף בכתב: אך אם היא מרגישה מאד לא טוב רצוי שתתחיל לשתות פחות פחות מכשיעור, עכ"ל.

                הפריה במבחנה (IVF). הסיכון של הפלה באשה שהרתה באמצעות טיפול הפריה במבחנה הינו גבוה יותר בשבועות הראשונים של ההריון, ואילו לאחר מכן אין הבדל בינה לבין אשה שהרתה באופן רגיל ודוע שאשה שהרתה באופן טבעי, אין צום יוהכ"פ מעלה את הסיכוי ללידה מוקדמת או להפלה, פרט ללידה מוקדמת בחודש התשיעי עצמו כשאין לזה כל משמעות. לעומת זאת, באשה שיש לה בעיה קשה בפוריות והריון רגיש (כפי הנתונים דלעיל), אין אנו יודעים אם עצם ההימנעות משתיה וההתיבשות במשך הצום יכולים להיות גורם נוסף להפלה, במשך השבועות הראשונים בהם קיים סיכון גבוה להפלה. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמכיון שקיים ספק בדבר, צריכה מעוברת כזו לשתות לשיעורין במשך השבועות הראשונים של הריונה (וכמובן גם לא ללכת לבית הכנסת במשך היום).

 

 

סעיף ד  יולדת, תוך שלשה ימים לא תתענה כלל. משלשה עד שבעה, אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה, מכאן ואילך הרי היא ככל אדם. וימים אלו (ב) אין מונין אותם מעת לעת, כגון אם ילדה בשבעה בתשרי בערב, אין מאכילין אותה ביה"כ אם לא אמרה צריכה אני, אע"פ שלא שלמו לה שלשה ימים עד י"כ בערב, משום דכיון שנכנס יום רביעי ללידתה מקרי לאחר שלשה.

 

נשמת אברהם

                               

                (ב) אין מונין אותם מעת לעת. פסקו של מרן מבוסס על פסקו של התרומת הדשן וראה גם בסימן של סע' ד ובבן איש חי, אך הרבה ראשונים ואחרונים חולקים על פסק זה ומונים את שלושת הימים, וכן המעבר משלושת הימים הללו לארבעת הימים הבאים, וכן המעבר משבעת הימים הראשונים לעשרים ואחד הימים הבאים, מעת לעת. ראה במשנה ברורה, ושמירת שבת כהלכתה, וכן פוסקים השדי חמד, והגר"ע יוסף שליט"א.

                וצ"ע איך פוסק מרן לחומרא בפיקוח נפש, הלא גם על ספק פיקוח נפש מחללין את השבת. וחשבתי שאולי שאני יולדת שבה מדובר על מצב טבעי מסתם חולה שיש בו סכנה וכפי שכותבים מרן והמשנה ברורה. ושמחתי כשב"ה ראיתי את דברי התרומת הדשן שם שכותב בסוף התשובה וז"ל: ואע"ג דפ' הערל (יבמות עא) מסיק דיום הבראתו של תינוק בעינן מעת לעת, אלמא מידי דהבראת הגוף חשבינן מעת לעת, י"ל דיש חילוק בין חולי הגוף מחמת הלידה ובין חולי הגוף דעלמא, עכ"ל. וכותב על זה השדי תמד שהאשכול כן יליף מדין קטן לברותו ליולדת.

 

סעיף ג  מברכין על המילה בלא כוס (וי"א דמברכין בכוס ונותנים (א) לתינוק הנימול, וכן נוהגין).

 

נשמת אברהם

                               

                (א) לתינוק. כותב המ"ב [1]: ואם מלין אצל היולדת, והיולדת חולה בענין שמותרת לאכול, יכול להוציאה וגם יאמר לה שתכוין לצאת בברכתו ותשתה ממנו, עכ"ל, וכותב השעה"צ [2]: וכתב המטה אפרים דזה עדיף יותר מנתינה לתינוק הנימול, עכ"ל.

                ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שהעיר: הלא חולה שיש בו סכנה שחייב לאכול ולשתות ביום הכפורים, אמנם מצוה שיאכל וישתה כפי הצורך כדי להתחזק וכדי שלא יוסיף לסכנתו, אבל אסור לו לאכול או לשתות יותר ממה שצריך לבריאותו [3], ולכן אין לו למשל לאכול סוכריה שאינו מזין ולא בא אלא להתענג. ואם כן, בזמננו שאין הנשים רגילות לשתות יין כשצמאות, למה יהיה מותר לה ליולדת שיש בה סכנה לשתות מהיין של הברית כשכל כוונתה היא אך ורק כדי לקיים מצוה ואינה זקוקה להיין מטעם בריאותה, וצ"ע, עכ"ד.

                               

 

 

[1] ס"ק יב.

[2] ס"ק ה.

[3] ביה"ל סי' תריח סע' ח ד"ה ואם. כף החיים סי' תרטז ס"ק כד.

 

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.