נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תרנא

, "נשמת אברהם / אורח חיים סימן תרנא" נשמת אברהם – אורח חיים, עמ' תרנא.

נשמת אברהם / אורח חיים סימן תרנא

הלכות לולב

 

סימן תרנא  נטילת הלולב וברכתו

 

סעיף ג  (א) אטר נוטל לולב בימין כל אדם, ואתרוג בשמאל כל אדם דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, ולא בתר ימין ושמאל דידיה. הגה וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה, ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל וכן נהגו וכן עיקר, (ב)  ואם היפך, יצא. ושולט בב' ידיו נוטל הלולב בימין, ואתרוג בשמאל, ככל אדם.

 

נשמת אברהם

 

                  (א) אטר. ודוקא תפילין שהוא דאורייתא, איטר אזיל בתר ימין דידיה אבל לולב דנטילתו בימין הוא מדרבנן משום חשיבותא בעלמא דיש בה תלתא מצות, איטר הוא ככל אדם, וטעם הי"א דסבר דאזלינן בתר דידיה כמו בתפילין[1].

                  (ב) ואם היפך יצא. ויש מחמירין בזה וע"כ טוב לחזור וליטלו בלא ברכה[2]. וכותב הכף החיים[3]: כיון דכמה גדולים הם דסברי כדברי מור"ם, אחר שבירך ונטל והגביה כדברי השו"ע, יש לחזור וליטול הלולב בימין דידיה וכו' כדי לצאת אליבא דכו"ע, וכן הנוהגים כדברי מור"ם, אחר שבירך ונטל והגביה כדברי מור"ם, יחזור ויטול הלולב בימין דעלמא וכו' כדי לצאת אליבא דכו"ע, כיון דאין הפסד בדבר והמחמיר תבוא עליו ברכה.

 

 

סעיף ד  אדם (ג) שאין לו יד, נוטל לולב בזרוע, וכן האתרוג.

 

נשמת אברהם

 

                  (ג) שאין לו יד. עיין בשע"ת[4] בשם מהר"י מולכו: אם אין לו ימין יטול שניהם בשמאל, ואם אין לו שמאל יטלם בימין, דהא עדיפא מליטול זה אחר זה, ע"כ. וכ"כ

הברכ"י[5]. אולם במ"ב[6] כותב: ואם יש לו יד אחד יטול הלולב באותו יד אפילו היא שמאל נחשבת אצלו ימין והאתרוג בזרוע שכנגדו ואם א"א לו ליטול האתרוג בזרוע, יטול שניהם בידו בזה אחר זה ויוצא כדלקמן סע' יב, ע"כ, וכ"כ בא"ר[7]. ומסכם השע"ת שיקח הלולב באיזה יד שיש לו והאתרוג בזרוע ואח"כ יטול שניהם באיזה יד שיש לו או בהיפך[8].

                  ואם אין לו אלא זרוע אחד ויד שנית אין לו כלל לא יד ולא זרוע, אז יטול שניהם ביד שיש לו, אולם מכיון שכתב הב"י בשם או"ח דאם נטל שניהם בידו אחת לא יצא (וראה במ"ב[9]), נראה דיותר טוב שהוא יקחם בזה אחר זה משיקח שניהם ביד אחת[10].

                  ואם אין לו ידים בכלל, אין ליטול בפה דזה לאו לקיחה היא בכלל[11]. אולם

הברכ"י[12] כתב בשם מהר"י מולכו שיטול בשיניו כיון דלא כתיב יד וכמ"ש באהע"ז סי' קסט דגידמת חולצת בשיניה. אולם כותב השע"ת וצ"ע אם מיקרי לקיחה שאין דרך לקיחה בכך כלל, ונראה שעכ"פ יטול בלא ברכה.

                  ולאו דוקא אין לו יד, אלא אפילו יש לו אלא שידיו אסורות בענין שאין יכול ליטול בהם מאיזה מקרה וסיבה (כגון אחרי שיתוק), דינא הכי[13].

 

 

סעיף ה  יברך על נטילת לולב ושהחיינו, קודם שיטול האתרוג, כדי שיברך עובר לעשייתו, או יהפוך האתרוג עד שיברך. הגה ויברך (ד)  מעומד ולא יברך רק פעם אחת ביום, אע"פ שנטלו כמה פעמים.

 

נשמת אברהם

 

                  (ד) מעומד. ונטילתו תהיה ג"כ מעומד[14]. וגם חולה יברך ויטול לולב מעומד[15], ואם אינו יכול לעמוד מחמת מחלתו יטול בישיבה או בשכיבה ויברך[16]. חולה שציוה לבריא להניח לו הלולב בידו וקמץ החולה אצבעותיו לאוחזו אחיזה כל שהיא מבלי להזיז את ידו יצא, אף כשחבירו מסייע לו ואפילו כשהמסייע אשה או נכרי, אבל אם אחז החולה את הלולב והבריא מרים את ידו, לא יצא[17]. ולא מובן לי ההבדל בין רישא לסיפא ולדאבוני לא נמצא הספר עץ השדה ת"י. ועיין מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א בהערותיו על ספרי.

 

 

סעיף ז  אם עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו, שפיר דמי, דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ובלבד שיהא דרך כבוד, אבל אם אינו דרך כבוד, כגון שנתן הלולב בכלי, ונטלו, לא יצא. ואם כרך עליו סודר, ונטלו (ה) או שכרך סודר על ידו ונטלו, י"א דלא יצא. הגה ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן.

 

 

נשמת אברהם

 

                  (ה) או שכרך סודר. מה שכתב המחבר דין זה בלשון י"א משום דעת הר"ן[18] דס"ל דיצא דבטל לגבי היד[19], ופסק הבן איש חי[20] דאם כרוך בגד על ידו משום חבורה יסירנו קודם הברכה משום חציצה. ואפילו אם אין כל היד מכוסה, כמה אחרונים כתבו דמדינא יש הקפדה ע"ז משום חציצה[21]. ומשמע מכל זה שאדם שיש לו פלסתר ביד, יטול את הלולב בלי ברכה, אמנם אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: כל זה מדובר כשיוכל להסיר את הפלסתר, אולם אם אינו יכול, אז יטול בברכה כי הפלסתר בטל לגבי היד ולא דומה לטבעת שבאה ליפות את היד ואינה בטלה לה ולכן מהוה חציצה לגבי הלולב, עכ"ל. ואם היד נמצא בגבס כך שרק יכול להרים את הלולב או את האתרוג באצבעותיו, מסתפק הגרשז"א שליט"א אם יכול לברך או לא, ושוב אמר לי: יברך ואח"כ יטול את הלולב ואת האתרוג בכל שלושה האופנים המובאים לעיל בסע' ד, דהיינו שניהם ביחד באותו יד הבריאה, אחד ביד הבריאה והשני באצבעות היד הפצועה, ובזה אחר זה ביד הבריאה, ולא יפסיק מהברכה עד גמר כל הנטילה, עכ"ד. אמנם כותב הערוה"ש[22]: ואע"ג דבטבילה הוי חציצה אפילו במקצת, זהו מפני שכל הגוף טעון טבילה, אבל הכא א"צ להחזיק בכל אורכו של לולב ואפילו אם יאחז האתרוג בפטמתו הוה נטילה, ולכן אם רק מקצת מן היד מגולה, הרי אוחז בו במקצתו. וראה מה שכתב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בהערותיו על ספרי.

 

 

 

[1] מ"ב ס"ק יח.

[2] מ"ב ס"ק יט.

[3] ס"ק לח.

[4] ס"ק יא.

[5] ס"ק ה.

[6] ס"ק כג.

[7] ס"ק יג וח"א כלל קמח סע' ח.

[8] ס"ק יא.

[9] ס"ק טו.

[10] כף החיים ס"ק מג.

[11] א"א ס"ק י, ומ"ב ס"ק כב בשם הפמ"ג.

[12] שם, וכ"כ הבכורי יעקב מובא במ"ב שם.

[13] שע"ת שם.

[14] מ"ב ס"ק כז.

[15] בן איש חי שנה א פ' האזינו סע' יד.

[16] מהא דמ"ב שם.

[17] ספר ארבעת המינים ח"ב עמ' קו בשם עץ השדה סי' תרנא אות יט.

[18] וכן רש"י דף מב ע"א ר"ה דרך כבוד – שעה"צ ס"ק מא.

[19] מ"ב ס"ק לג.

[20] שם סע' יג.

[21] מ"ב ס"ק לו.

[22] סע' כ.