נשמת אברהם / יורה דעה סימן יט

פרטי מאמר

[social_share_button]

מחברים:

קטגוריות:​

עמודים:​

יט

תאריך הוצאה:​

נשמת אברהם / יורה דעה סימן יט

סימן יט  דיני ברכת השחיטה

 

סעיף א  השוחט צריך שיברך קודם אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה, ואם שחט ולא בירך, כשרה. הגה ואם שחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה, ישחטנו בלא ברכה, וכשימצא כשר מברך על השחיטה, ובלבד שיהא סמוך לשחיטה. ואם שחט בבית המטבחים, שהוא מקום מטונף  יברך (א)  ברחוק ד' אמות קודם שיכנס לשם, ולא ידבר עד אחר השחיטה.

 

נשמת אברהם

 

(א) ברחוק ד"א. וכותב הדרכ"ת [1] : עי' בס' עקרי הד"ט או"ח סי' ה אות טו שנתעורר על מ"ש הרמ"א שיברך ברחוק ד"א, ומשמע דעל השחיטה אין קפידא והלא השחיטה היא מ"ע ואיך שרינן לשחוט במקום המטונף וכמ"ש בס' טוב עין (להחיד"א) שאין אדם רשאי ליקח לולב ואתרוג במקום המטונף וכמ"ש בזוהר שכשמקיים המצוה צריך שיהא המקום נקי שם, וגם איך מותר לשחוט שם דכיון דהוא מהרהר בעשיית המצוה במקום הטינופת, וכי דבע"כ משמע מזה דלא כהרב טוב עין הנ"ל, ומדברי הרב טוב עין אין להקשות כלל, די"ל דאין איסור להרהר בעשיית המצוה, רק בהרהור דברי תורה ובברכות הוא דאסור, וגם מהזוהר אין ראיה להקפיד בזה דלא אמר זאת רק למצוה מן המובחר ולא לעכובי ע"ש (בעיקרי הד"ט). ולפענ"ד דגם הרב טוב עין לא ס"ל לאסור לשחוט במקום הטינופת, דהוא לא אמר רק באתרוג ולולב שהוא מצוה חיובית והם באים לרצות, וכמ"ש הריטב"א המיוחס להרשב"א בסוכה ריש פרק לולב הגזול, דבזה מסתבר שפיר להחמיר כמ"ש בזוהר הקדוש. אבל בשחיטה ס"ל דאף לכתחילה אינו צריך להחמיר, עכ"ל של הדרכ"ת. וכותב האלף המגן [2] בשם הד"ט: וישראל שהוא בבית הסוהר והוא מקום מטונף שאסור לו להתפלל ולברך, מ"מ כיון שהוא אונס גמור, מותר לו לקיים המצוה של תקיעת שופר (וה"ה שאר מצוות עשה כמו תפילין וכדומה) במעשה בלבד בלי הרהור הברכה (ובדרכ"ת לא העתיק יפה ודו"ק), ואם אחר שתקע יצא לחפשו, נ"ל שצריך לחזור ולתקוע בלא ברכה, עכ"ל. ולפי זה חולה המרותק למטתו בבית החולים, ויש טינופת או ריח רע בחדרו, ואם יחכה עד שינקו את החדר, יעבור זמן המצוה כגון הנחת תפילין או נטילת לולב, יקיים את המצוה ללא הרהור הברכה, וכך פסקו גדולי דורנו [3].

וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א לגבי הנחת תפילין: מסופקני שהרי אסור להכניס את אותיות השם (הקשר) לשירותים, ומה גם בעור יש אות של השם וגם הפרשיות, עכ"ל. ועיין בתוס' [4] דמה שכתוב שם השם בתפילין בקמטין אין זה כתב גמור דדוקא שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני אבל ד' י' לא, עכ"ל [5]. וכן עיין באו"ח סי' מג סע' א שבבית כסא עראי מותר להשתין בהם כשהם בראשו וע"ש במ"ב ס"ק יב. וא"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א שבבית החולים בשעת הדחק כפי שהובא לעיל, יכול החולה המרותק למטתו להניח תפילין ויהרהר בלבו שכך הוא רצונו ית' [6] ואם אח"כ שוב ניקו את המקום ויש עוד שהות ביום, יש לו לחזור ולהניח תפילין בברכה ובכוונה למצוה [7].

 

 

[1] ס"ק כא.

[2] על המטה אפרים סי' תקפח ס"ק א.

[3] הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' כט, וכן עיין בדבריו בנשמת

אברהם או"ח עמ' שלו אות יג, הגרש"ז אויערבאך שליט"א שם סי' תקפח

הערה 4, והגרא"י וולדינברג שליט"א שם עמ' שמג אות יב. אך עיין שם

בסי' תקפח ס"ק א מה הבאתי מהביה"ל, לדבריו אין הבדל בין מעשה

המצוה ובין דברי תורה, ואסור משום ביזוי מצוה.

[4] יומא ח ע"א ד"ה ומה.

[5] ועיין בשבת סב ע"א ובתוס' ד"ה שי"ן. וע"ע ברש"י מנחות לה ע"ב ד"ה קשר

וברמב"ם הל' תפילין פ"ג ה"א שגם הדל"ת הל"מ.

[6] עיין סי' סב כמ"ב ס"ק ט.

[7] סי' תקפח סע' ב ביה"ל.

 

 

 

מה אתם מחפשים?