נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן פא (עדכון)

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן פא (עדכון)" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' פא.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן פא (עדכון)

יורה דעה

  דיני דברים היוצאים מן החי

 

סימן פא  שכל היוצא מן הטמא טמא

 

סעיף ז  חלב אשה מותר, והוא שפירש כגון שחלבתו לתוך כלי (או לתוך היד), אבל גדול היונק משדי אשה כיונק שרץ (אפילו חולבת לתוך פיו), והיו מכין אותו מכת מרדות (פי' על שמרד בדברי סופרים). ותינוק יונק עד סוף ד' שנים לבריא, וה' לחולה אם לא פירש, אבל אם פירש שגמלוהו שלשה ימים מעת לעת אחר כ"ד חדש, לא יחזירוהו, והוא שפירש מתוך בוריו, אבל אם לא פירש אלא מתוך חולי שאינו יכול לינק ופירש, יכולים להחזירו. ואם יש סכנה, מחזירים אפילו אחר כמה ימים. ובתוך כ"ד חדש, אפי' פירש מתוך בוריו חדש או יותר, מותר לחזור ולינק עד סוף כ"ד חדש. הגה ועיין באבן העזר סימן י"ג אם חדש העיבור עולה למנין. חלב כותית כחלב ישראל, ומ"מ לא יניקו תינוק מן הכותית, אם אפשר בישראלית, דחלב כותית מטמטם הלב (א) ומוליד לו טבע רע. וכן לא תאכל המינקת, (ב) אפי' ישראלית, דברים האסורים וכן (ג) התינוק בעצמו, כי כל זה מזיק לו בזקנותו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) ומוליד לו טבע רע. מובא בתוס' [1] בשם הירושלמי: רבי נתן אומר כשהיתה אמו (של אחר) מעוברת ממנו עברה לפני עבודה זרה והריחה מאותו המין ואכלה והיה אותו המין מפעפע בגופה כעכנא, ע"כ. וכ"כ בהגהות אשרי [2]: וראיה מאחר שאמו אכלה ממין עבודת כוכבים וזה גרם לו לעת זקנתו שיצא לתרבות רעה (מא"ז), עכ"ל. ועיין גם בתוס' ע"ז [3].

                כותב הריטב"א [4]: והנכון דחלב נכרית מותר מן התורה מדשני רחמנא חלב מהלכי שתים דמאי שנא, ומיהו חכמים אסרוהו כל היכא דאפשר בשום מקום בחלב בת ישראל מפני שהן אוכלין שקצין ורמשין, עכ"ל. וכ"כ רש"י [5]: זו שאכילתה דברים טמאים והתינוק טועם בחלבה כל מה שתאכל, עכ"ל. והרשב"א [6], מובא דבריו גם בר"ן [7] כותב: דמדינא חלב הכותית מותר וכו' אלא לפי שממדת חסידות הוא שלא להניק מחלב כותית שלפי שטבען של ישראל רחמנין וביישנין אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן וכו', ע"ש. ודבריהם מובאים בדרכי משה כאן.

                כותב הגאון חיד"א [8]: וכתב הרב בית דוד על הטור כאן, ומ"ש מטמטם הלב לא מצאתי ע"ש, ואתה תחזה לרבינו בחיי דבשר בחלב מטמטם הלב ע"ש פ' משפטים (כג, יט) וכו' ומהרש"ל בים של שלמה סוף פרק חרש (יבמות קיד ע"א) סי' ז כתב משם המקובלים דאכילת שקצים ודומיהם מטמטמים הלב והשכל ע"ש. וכ"כ עוד רבינו בחיי סוף שמיני שהלב מטמטם באכילת דברים אסורים ע"ש. וראיתי בפסיקתא שם סוף פ' שמיני שכתוב ונטמתם בם, מלמד שהטומאה מטמטמת את הדעת ומרבה דברי טפשות באדם עכ"ל, וקצת קשה על הרב בית דוד דנעלמו ממנו דברי הפסיקתא ורבינו בחיי וגם על מהרש"ל יש להרגיש דמטי ביה משם המקובלים ולא הזכיר הפסיקתא, עכ"ל הגאון חיד"א.

                ולא הבינותי את קושייתו של הגאון זצ"ל על הבית דוד, כי בפסיקתא מדובר על דבר שהוא בעצמו טמא וכן רבינו בחיי מדבר על גופו של איסור שמטמטמים את הלב, אך עדיין ניתן לשאול את שאלתו של הבית דוד, מניין להרמ"א שחלב כותית, שרק בא מאכילת דברים טמאים, יטמטם את הלב, וצ"ע.

                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א (על מה שהבאתי לעיל בשם הרבינו בחיי "דבשר בתלב מטמטם הלב"): אולי צ"ל בדגים כי כן מביאים את רבנו בחיי. ואילו בשר בחלב זה "חזיר", ובזה מתורצת קושית כת"ר.

                כותב המלבי"ם על הספרא [9]: ולא תטמאו בהם ונטמתם בם, ר"ל שזה יהיה סבה שנטמתם ממש כי הם ישקצו אתכם עד יטמטמו את הלב בל יראה באור המצוה ובתורה אור וכו', ע"ש.

                וכדאי להביא כאן את דברי הפרי חדש [10]: וכן התינוק עצמו וכו' דאעפ"י שקטן אוכל נבילות אין מצווין להפרישו, היינו מעיקר דינא אבל מ"מ יפרישוהו מפני שמזיק לו בזקנותו שגורם לו טבע רע וסופו לצאת לתרבות רעה. ולפי שבזמננו זה אין נזהרים מעניינים אלו רוב הבנים יוצאים לתרבות רעה ורובם הם עזי פנים שבדור ואין יראת ד' נוגעת בלבם ואף אם יוכיחום על פנים לאו בר קבולי מוסר נינהו, וכבר נמצא לרז"ל בפ' בתרא דיומא (פב ע"ב) ההוא עוברא דארחה ביוהכ"פ וכו', ומי לנו גדול מאלישע, אחר, שלא בא לאותו מעשה אלא מפני שכשאמו היתה מעוברת ממנו עברה על בתי עכו"ם והריחה מאותו המין [11] והיה אותו הריח מפעפע בגופה כארסה של חכינה, כמבואר בירושלמי דחגיגה (פ"ב ה"א), ע"ש ולפיכך צריך ליזהר הרבה בדבר, עכ"ל הפרי חדש.

                (ב) אפילו ישראלית. כותב הט"ז [12]: נ"ל לפרש דזה מיירי אפילו אם יש לפעמים היתר לאשה לאכול דבר איסור מפני פיקות נפש מ"מ לא תניק את התינוק. ומסביר הפמ"ג [13]: פי' דאפילו היכא שאשה חולה שיש בה סכנה דמותרת לאכול דברים האסורים, אפ"ה לא תניק הולד כי מוליד לו טבע רע, עכ"ל.

                (ג) וכן התינוק. תינוקות עם מונגולואיזם (תסמונת ע"ש Down) יגיעו, ברובם המכריע, על ידי חינוך מיוחד ומוקדם ככל האפשר, למצב שכלי שיהיו חייבים בתורה ומצוות. התעוררו כמה שאלות בענין אימוץ של תינוקות אלו (וה"ה תינוקות עם מחלות אחרות הדורשות טיפול ויחס מיוחד) ושאלנו – מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א ואני – למורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בענין זה ואלו תשובותיו:

א. אין להוציא תינוק כזה לאימוץ במשפחה או במוסד חרדי או דתי, כי מגיעים לתינוק כזה ולנשמתו הטהורה [14] אהבת הורים ובית חם ככל תינוק אחר. אך אם ההורים אינם יכולים או אינם מסוגלים לטפל בו, ומוכרחים למסור אותו, כי אז יש להעבירו למשפחה אומנת או למוסד כשההורים ממשיכים לבקר אותו לעיתים קרובות כדי שלא יינתקו קשריו עם משפחתו. ואם גם זה בלתי אפשרי, אז מותר ליתן אותו לאימוץ. בשני המקרים מותר למסרו רק למקום ששומרים שם תורה ומצוות. (ועיין מה שכתבתי להלן חאהע"ז סי' כב ס"ק א לגבי אימוץ).

ב. אסור להוציא תינוק כזה לבית או למוסד חילוני כיוון ששם יאכילו אותו טריפות ונבילות, ורק אם בטוח שיישאר ממש שוטה כל ימיו אז מותר.

ג. כל שכן שאין להוציא אותו לבית או למוסד של נכרים, ואפילו תינוק עם מום גדול שבטוחים שלא

יגיע למצב שיהיה חייב בתורה ומצוות, כי "איך אפשר לעשות דבר שיגרום לזה שתינוק יימסר לגוים ויתחנך כגוי לכל דבר ואח"כ ייקבר כגוי".

ד. גם להשאירו בבית החולים כדי שהרשויות יטפלו בו אסור מאותו טעם, עכ"ד. ואם מדובר על חינוך בלבד ללא אימוץ, ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם [15] בשם החת"ס בנוגע לילד מפגר ומסירתו למוסד חינוכי שם יאכילו אותו מאכלות אסורות. ושם הבאתי בשם פוסקי דורנו שמותר לעשות זאת רק בילד שהוא שוטה ממש שלא יגיע לחיוב מצוות, אך אם מדובר בילד שאינו שוטה גמור אלא רק מפגר אז "מוטב שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום".

                ויש לשאול למה מותר לשים ילד שהוא לגמרי שוטה במקום ששם יאכילו אותו טריפות ונבילות? הלא יש לו נשמה טהורה ולמה אין כאן טמטום הלב? ואמרו לי גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל וגם הגרי"ש אלישיב שליט"א ששייך טמטום הלב רק כשיש עבירה או בתינוק שיגיע לחיוב מצוות אחרי כן [16], אבל אם אוכל דבר איסור משום פיקוח נפש [כשאין ברירה אחרת [17]] אין כאן עבירה רק מצוה. וכן בשוטה גמור, לא שייך בו טמטום הלב כי לא יהיה אף פעם איסור. וכן אצל גוי שמתגייר יכול להגיע לדרגה של תנא ולא שייך לדבר על טמטום הלב כיון שאכל טריפות ונבילות בזמן היתר גמור בהיותו גוי. ומפורסמים דברי הר"ן [18] שאפילו אם אכל דבר האסור בגלל הכרעת היתר בטעות של הסנהדרין, אין בזה משום נזק לנפש.

                והסכים הגרש"ז אויערבאך זצ"ל עם מה שכתבתי בנשמת אברהם שם והוסיף בכתב: אם הטיפול בתינוק כזה הוא על חשבונם של הילדים הבריאים שבבית, אפשר שמותר למסור אותו לאימוץ למשפחה שומרת תורה ומצוות, עכ"ל.

                וכך כתב מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א במכתב פתוח לחו"ל (בין המצרים תשנ"ג):

       ובכן, הילדים האלה הם חיים כיהודים, כל אחד בדרגה שלו, כי אין הקב"ה דורש מן האדם יותר מאשר ביכולתו לעשות. ומי יודע, השכר של מי גדול יותר בעולם האמת, שלהם שהם עושים מה שבידיהם לעשות, או שלנו, מי יכול לומר שהוא שלם בגופו ובנפשו, ואוי לנו מיום הדין. ואוסיף להקדים, כי בתוה"ק לא מצאנו כל חילוק לגבי שבת בין יהודי אחד לשני, ואפילו קטן מרוצץ, כלומר שהוא נחשב לטרף וטריפה אינה חיה [19], אין כל אפשרות שהקטן יגדל וישמור שבתות, וא"כ לא שייך לומר חלל עליו שבת אחת כדי שישמור הרבה שבתות, ומכל מקום מחללים עליו את השבת, והגם שהוא בהיותו קטן גם לא יכול להתודות לפני מותו. הוה אומר, הרי יש לפנינו נפש יהודיה אשר נולדה מהורים שגם הם עמדו על הר סיני, והרי הוא יהודי לכל דבר, ועוד – מצאנו ביו"ד: שחיטת עובד-כוכבים נבילה, ואפילו הוא קטן, ואפילו אינו עובד עבודת-כוכבים [20]. מאידך, שחיטת חרש שוטה וקטן, לכתחילה אין מוסרים להם לשחוט שמא לא ישחטו כדין, אבל בדיעבד שחיטתם כשירה אם אחרים עומדים על גביהם [21]. הוה אומר, שוטה שאינו מבין כלל מה שנעשה אתו ומה הוא עושה, הוא עדיף מנכרי. ועוד מצאנו – תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן ח' מלין אותו על קברו וכו' ומשימים לו זכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים [22]. הוה אומר, כל מי שנולד כיהודי, גם אם מן השמים אינו בריא בגופו ובנפשו, הרי הוא יהודי לכל דבר. וכעת אביא לכם מדרש חז"ל [23] על הפסוק: ושבתי אני ואראה וכו' והנה דמעת העשוקים, ואין להם מנחם (קהלת ד), אמר ר' יהודה, אלו הקטנים הנגנזים בחייהם בעוון אבותם בעוה"ז, ולעתיד לבוא הם עומדים בצד חבורה של צדיקים, ואומר הגר"ש וואזנר שליט"א, "הנגנזים בחייהם" רומז לילדים אומללים הפגועים בגוף או בנפש שלא זכו לבוא בחברת בני אדם בעוה"ז, והם נגנזים בבתיהם ומתנוונים והולכים וחייהם אינם חיים – לעתיד לבוא הם עומדים בצד חבורה של צדיקים. ומסופר על הגאון מוילנא זצ"ל שבתו נפטרה כמה ימים לפני חופתה. לאחר כמה ימים באה אליו אמו בחלום ואמרה לו: אם היית יודע מה שזכית ע"י שקבלת את הדין, היית רוקד בהלוויתה יותר מחופתה. וזה מה שאמרו חז"ל [24] על הפסוק, דום לד' והתחולל לו (תהלים לז), אם הקב"ה הביא עליך יסורים אל תהי מבעט בהן, אלא הוי מקבלן כחוללים (מלשון חליל).

       ולעצם הדבר [ממשיך מו"ר שליט"א] רצוני לקיים בכם את נושא בעול עם חברו, אשר אני בא לעודד אתכם שמן השמים נתנו לכם תפקיד לא-רגיל, אשר אני בתפילה לד' ית' שהוא יעזור לכם למלא תפקיד זה בשלמותו, ללא כל סטיה, ומבלי להזניח את שאר הילדים, ותהיו פנויים לעבודת ד' ית', בבריאות והעיקר – בשמחה, ועבדתם את ד' אלקים בשמחה ובטוב לבב, כי הדאגה והעצב הם בבחינת היצר הרע בעבודתכם הקדושה. וכעת אני מוסיף את דבר ההלכה וב"ה שזכיתי לשמוע מפי מו"ר הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל את אותם הדברים, וכפי שאמרתי לכם בשעת פגישתנו:

א. אין היתר להשאיר תינוק בבית-חולים אם לא ידוע שייכנס למשפחה שומרי מצוות ואוכלי מאכלים כשרין, וח"ו, ד' ישמרנו ויצילנו משמועות רעות, אשר בסביבת ירושלים נמצא מוסד של גויים וכל "חסדם" הוא להניח צלב על גוף התינוק, לפני שמחזיר את נשמתו לבורא עולם.

ב. מהטוב אם קיימת אפשרות שההורים הטבעיים יקחו לביתם את מתנתם שקבלו מן השמים, מתנה ולא כאילו עול. כמובן, אי אפשר לדון באופן סופי בכהאי גוונא כי יש וצריכים להוציא תינוק כזה מן הבית, בדיעבד ובדיעבד, בלית ברירה מסיבות שונות, אשר יש להתייעץ עם מורה הוראה שיודע לייעץ בענינים אלו. אבל אין כל היתר באופן זה למוסרו למקום אשר מי יודע אם מאכילים אותו מאכלות כשרים, והרי, גם אם מצאנו בשו"ת חתם סופר אשר הוא מעיקר הדין מחפש היתר לילד עד גיל בר-מצוה (ותו לא), ומכל מקום הוא מסיים: מוטב שיהיה שוטה כל ימיו ואל יהיה רשע שעה אחת לפני המקום, והרי סיום דברי החתם סופר: וד' יחוננו דעה בינה והשכל ויראנו נפלאות מתורתו הקדושה.

       ומסיים מו"ר שליט"א: מציע אני ספר ילקוט לקח טוב, פרקי אמונה ונחמה, מדף קיח ואילך, אשר גם ממנו תלמדו ותעריכו את נחת הרוח לאבינו שבשמים שאתם עושים בבתיכם, ואין לשער את גודל השכר, ויהי ד' עמכם וכו', עכ"ל המכתב.

                וכן שמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א שאפילו אם יש סיכוי שהתינוק יגיע רק למצב של "קצת דעת", דהיינו שידע מה זה כסף ואיך לשמרו[25], אין ליתן אותו במקום שיאכילו אותו שם טריפות ונבילות (כפסק החתם סופר) וכל שכן שאין לגרום לזה שיאמץ אותו גורם נכרי.

                וכותב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל [26]: ובשוטה גמור הא בארתי כבר בח"ב דאו"ח סי' פח שמדינא אין לאסור למוסרו לאינסטיטושאן (מוסד) של המדינה, אבל למעשה אין לעשות אלא כשאי אפשר להם בשום אופן לטפל בה ולהחזיקה בבית אביה כעובדא דשם וגם ליכא אחרים שירצו לטפל בה, עכ"ל. וראה גם בשו"ת אג"מ [27].

                ובתשובה אחרת [28] כותב האג"מ בנוגע לבת י"א שנה שהיא שוטה, שמה שכתב החת"ס שכשהנער יגיע לבן י"ג שנה ויום אחד יוציאוהו משם, נראה דהוא רק בעובדא דידיה שלא היה שוטה ממש אלא דעתו קלישתא שבבית חינוך מורים מחנכים לכאלו שיעלה מעלה אחר מעלה בדעת, שמצד זה יש ספק שמא אינו בדין שוטה ממש אלא כפתי ביותר שחייב במצוות, אבל לשוטה ממש אין שום עדיפות במה שתהיה גדולה לפי השנים דגם גדולה הרי פטורה ממצוות וכו'. ובעובדא דידן שלפי דרך הטבע לא תתרפא ולא תובא לעולם לחיוב מצוות הרי אף בטמטום הלב לא תהיה רשעה לפני המקום לעולם, אין שום קפידא בזה ואם השי"ת יעשה נס שתתרפא ותעשה פיקחת ודאי לא נטמטמה לבה כי לא יעשה השי"ת נסים להרבות רשעים, ולכן הוא כדין מפורש בדברי מרן החת"ם להתיר, עכ"ל.

                ויש להצביע על הגמ' [29] שמסבירה למה לא ניתן היה לקבור את רבי יוסי בן רבי אלעזר אצל אביו במערתו של רבי שמעון בר יוחי: יצתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא זה היה בצער מערה (שנתחבאו שם ר' שמעון בר יוחי ור' אלעזר בנו י"ג שנה במס' שבת לג ע"ב – רש"י) וזה לא היה בצער מערה, עכ"ל. ומי יכול לשער את זכותם ואת שכרם של הורים שמגדלים – עם כל הצער והבעיות – ילד שהוא אמנם עם פיגור שכלי קשה, אך נשמתו הטהורה נמסרה לפקודתם מבעל הרחמים, אביהם שבשמים.

                ועיין גם לעיל בחאו"ח סי' שכח ס"ק ה ולהלן סי' רמה ס"ק א ובחאהע"ז סי' ה ס"ק ד.

                תיקשורת מסייעת. בענין השימוש במחשב לצורך תקשורת עם ילדים בעלי פגיעה מוחית או פיגור שכלי, נערכו מחקרים מדעיים רבים ע"י חוקרים בעלי-שם ומסקנתם היא שאין כל הוכחה מדעית לאמינות שיטה זו [30].

                באשר לדעתו של מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בענין, כתב מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: בענין ה"תקשורת המסייעת" אשר בזמן האחרון מדברים מזה, כאילו ילדים אלה בכוחם להתקשר עם העולם החיצוני ע"י אמצעים שונים, זכורני שהייתי נוכח בזמן ששאלו את מו"ר הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, ובתחילה הוא הראה התעניינות גדולה. מאוחר יותר, כאשר רצו להביא אליו ילדים כאלה, ההתעניינות שלו ירדה, והוא לא תלה בזה הרבה אמת, ולכן ביקש שלא לדבר אתו עוד על זה, וגם לא להביא אליו ילדים כאלה. דבר זה דברתי עם בנו הרב ר' ברוך שליט"א, והוא אישר לי שאמנם כך היה מעשה.

 

 

[1] חגיגה טו ע"א תוס' ד"ה שובו.

[2] על הרא"ש ריש פרק ב דע"ז.

[3] י ע"ב ד"ה אמר.

[4] על ע"ז כו ע"א ד"ה ולענין.

[5] סוטה יב ע"ב ד"ה דבר טמא.

[6] על יבמות קיד ע"א.

[7] ע"ז שם.

[8] פתח עינים על ע"ז שם.

[9] פ' שמיני אות קסז.

[10] יו"ד סי' פא ס"ק כו.

[11] וכך הוא הלשון בירושלמי חגיגה, אך בתוס' חגיגה טו ע"א ד"ה שובו כתוב "ואכלה" וכ"כ הגהות

אשר"י על ע"ז – מובאים לעיל.

[12] ס"ק יב.

[13] מש"ז ס"ק יב.

[14] עיין לב אברהם ח"ב פי"א.

[15] כרך ב חיו"ד סי' פא ס"ק ב.

[16] ולכאורה קשה מהרמ"א כאן איזה עבירה יש בשתיית החלב? וצ"ל שמטעמים סגוליים יש כאן צד

                עבירה ולכן מטמטם את לב התינוק – מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[17] ראה בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' שכח ס"ק לט (עמ' קצא ד"ה ובשו"ת).

[18] דרשות יא ד"ה ואני סובר.

[19] או"ח סי' של סע' ז ושמירת שבת כהלכתה פל"ו הערה כד.

[20] יו"ד סי' ב סע' א.

[21] שם סי' א סע' ה.

[22] יו"ד סי' רסג סע' ה.

[23] ילקו"ש קהלת רמז תתקסט            

[24] ילקו"ש תהלים רמז תשכט

[25] ראה גיטין סד ע"ב אמר רב יהודה אמר רבי אסי צרור וזורקו אגוז ונוטלו.

[26] עם התורה מהדורא ב חוברת ב עמ' י.

[27] יו"ד ח"ב סי' נט.

[28] או"ח ח"ב סי' פח.

[29] ב"מ פה ע"א.

[30] פרופ' א' שטיינברג, אסיא, חוברת נז.

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.