נשמת אברהם / יורה דעה סימן קכו

סימן קכז  אם נאמן האדם לאסור יינו של חבירו

 

סעיף ג  עד אחד נאמן באיסורים, להתיר, אבל לא להחמיר. הגה מיהו יש אומרים דבדבר דאיכא לברורי, כגון שאמר לו אחד בא ואראך עובד כוכבים מנסך יינך, צריך לחוש לדבריו. וכל דבר שלא אתחזק לא להיתר ולא לאיסור, עד אחד נאמן עליו אפילו לאסרו. וכל היכא דאתחזק דבר באיסור, כגון טבל או חתיכת בשר שאינה מנוקרת, אין העד נאמן עליו להתירו אלא א"כ בידו לתקנו. ואם היו בכאן ב' חתיכות, אחת של איסור ואחת של היתר, נאמן העד לומר זה היתר וזה איסור. ואדם נאמן על שלו, ואפילו היכא דאתחזק איסורא. וע"ל סי' קי"ט דין החשוד על הדבר, אם מעיד עליו. וע"ל סימן קפ"ה מי שאומר פלוני חכם הכשיר לי זה, והחכם כופר. ועיין באבן העזר סימן קנ"ב אם אמרינן לגבי עדות שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. (א) ואשה נאמנת בדבר איסור לומר תקנתיו, ודוקא בודאי איסור, כגון ניקור בשר וכדומה, אבל בספק שמא אין כאן איסור, כגון שצריכה לברר דגים טמאים מטהורים, או איסור שיש בו צדדים להקל, אין אשה נאמנת, דאשה דעתה קלה להקל. קטן אין לו דין עד להיות נאמן באיסורין, מ"מ בקטן חריף ובקי בדבר, ואיכא רגלים לדבריו, יש להחמיר אם מעיד על דבר איסור. ואם מעיד על איסור דרבנן להקל, ולא אתחזק איסורא, כגון בדיקת חמץ, נאמן, דהימנוהו רבנן בדרבנן, אבל אם אתחזק איסורא אינו נאמן כלל.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) ואשה נאמנת. כותב הש"ך [1]: וכן דבר שיש בו טרחה אין הנשים נאמנות דנשים עצלניות הן כדכתבו התוס' [2] ועיין בש"ך [3] לגבי בדיקה לתולעים שכותב: דעת מהרש"ל באו"ש ובספרו שם [4] דאין הנשים נאמנות בבדיקה שיש בה טורח דאמרינן עצלניות הן והא"ח והמחבר מיירי בדבר שאין בה טורח, אבל בברירת קטניות ודגים קטנים ושאר דברים שיש בהן טורח, אין נאמנות באיסור דאורייתא, והר"ב בת"ח שם ד"ט כתב שאין המנהג כדבריו רק הנשים בודקות הקטניות והפירות וסמכינן עלייהו. ואע"ג דבברירת דגים קטנים כתב בהגה סוסי' קכז דאשה אינה נאמנת, שאני הכא כין דלא אתחזק איסורא, גם כי יש הרבה צדדים להקל, והילכך אע"ג דקיי"ל לאיסור, מ"מ סמכינן עלייהו, וכ"כ בת"ח שם, עכ"ל הש"ך. ועיין כאן בכרתי [5] שכותב: ובאמת כעת יותר לסמוך על בדיקת נשים מאנשים שהם נמהרים ובעלי עסק אין משגיחין כ"כ והחוש מעיד וכו'. ובאמת לאכול ירקות חי כגון סלא"ט וכו' וקשה לי לומר להאמין לנשים או לאנשים מהירים במלאכתן וכו' וכן מנהגי מיום עמדי על דעתי מבלי לאכול ירקות חי מסלאטין וכדומה על סמך בדיקת הנ"ל וכן נכון לכל בעל תורה כי רבת המכשלה, עכ"ל. ועיין גם ביד אפרים [6]  ובנחלת צבי [7]. ועיין באג"מ [8] שפוסק שמצד נאמנות יש לסמוך על אשה, מוחזקת לכשרה וליודעת ומבינה איך ומה להשגיח, להשגיח על כשרות.

                    ועיין בתוס' [9]  שכותב: אע"ג דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא, דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור וכו', מ"מ גבי בדיקת חמץ אע"ג דבידם מ"מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחה יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן וכו', ע"ש. וכ"כ הרא"ש [10], הר"ן [11] ומהר"ם חלאוה [12]. אך עיין במאירי [13] שכותב: ובתלמוד המערב [14] אמרו על סוגיא זו לית כאן נשים מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן, ועיקר הפירוש בו, לית כאן נשים, כלומר לא הוצרכו להכשיר בדיקתן מטעם זה שמתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן, ר"ל עושות מלאכתן במתון ואינן טרודות בעסקים אחרים, ובודקות כל שהן, ר"ל בכל כחן יפה יפה, על דרך מה שאמרו גם כן (ירושלמי שם) למה לאור הנר מפני שהנר דוקא כל שהוא, ויש מפרשים אותו בהפך ואין דבריהם כלום וכו', ע"ש דבריו.

                    וכותב השו"ע [15]: כשמחללין שבת על חולה שיבו"ס משתדלין שלא לעשות ע"י א"י וקטנים ונשים וכו', וכותב שם המ"ב [16] וברור שאי ליכא שם אנשים ויש נשים שם, בודאי אין להן להמתין והן זריזות ונשכרות, וכותב הקצוה"ש [17] דכל שמוטל עליה לעשות לחשיבו"ס כמו אחות בביה"ח, עושה, ואין חשש שמא תתעצל. ועיין גם בר"ן על הרי"ף [18] שכותב: שאני פיקו"נ דחיה שהיא אומנות המסורה לנשים והן בקיאות יותר מהאנשים. ועיין במאירי שבת קט ע"א ד"ה במסכת יומא [19].

 

 

 

[1] ס"ק ל.

[2] פסחים ד ע"ב ד"ה הימנוהו.

[3] סי' פד ס"ק לה.

[4] וכן בריש חולין.

[5] ס"ק יט.

[6] סי' צד סע' ב.

[7] סי' מב סע' ג.

[8] יו"ד ח"ב סי' מד.

[9] פסחים ד ע"ב ד"ה הימנוהו.

[10] פסחים פ"א סי' ג

[11] שם.

[12] שם.

[13] שם.

[14] פסחים פ"א ה"א

[15] או"ח סי' שכח סע' יב.

[16] ס"ק לד.

[17] סי' קלה בבדה"ש סוס"ק ט.

[18] פ"ח דיומא דף ד ע"ב ד"ה ואין.

[19] שש"כ פל"ב הערה