נשמת אברהם / יורה דעה סימן קנא

סימן קנא  דברים המוצרכים  לעבודת כוכבים אסור לישראל למוכרם

 

סעיף יד  אסור לספר בשבחן של עובדי כוכבים, אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר (א) שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, מותר.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) שיספר בשבח מעשיו. ראה רמב"ם [1] שהאיסור הוא משום לא תחנם, וכ"כ בפירוש בספר המצות [2] וק"ל איך אנו משבחים את מעשיהם ואת הדברים שהם מחדשים יום יום בשטח הרפואה, המדע וכו'. והאם יהיה גם אסור לחולה לשבח את הטיפול הטוב שהוא קיבל מרופא או אחות או בית חולים של נכרים. והלא פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות [3] אמנם ראיתי בחידושי הגר"א שם שכותב: ודאי דאסור לומר כמה נאה על עכו"ם, אלא דאמר כן שמוטב לדור תחתיהם ולא תחת אומה אחרת וכדאמר לעיל, תחת נכרי ולא תחת חבר וכו', ורשב"י סבר אפילו לשבחם אסור וכדמסיים כל מה שתקנו לא תקנו אלא וכו', עכ"ל. אך ראה בשו"ת הרמב"ם [4] שכותב שדעת אריסטו היא תכלית דעת האדם מלבד מי שנשפע עליהם השפע האלקי עד שישיגו את מעלת הנבואה אשר אין מעלה למעלה ממנה, עכ"ל. וראה באורך בתפא"י [5] בשבחו את חוקרי אומות העולם. ואמנם כותב התורה תמימה [6] שאיסור לא תחנם הוא דוקא על ז' עממין, אך לא משמע כן מפשטות הש"ס והפוסקים.

                    וא"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א בהסתמך על הש"ך [7] : אם זה לתועלת של היהודי מותר, וכן מותר משום דרכי שלום, וצריך לשקול כל דבר בפני עצמו, עכ"ד. וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [8]: שהאיסור לתת להם חן הוא דוקא אם הנכרי הוא איש כזה שעובד ע"ז, כי כותב הרמב"ם [9]: הזהירנו מחמול כלל עע"ז ומליפות דבר מכל מה שמיוחד להם והוא אומרו לא תחנם ובאה הקבלה לא תתן להם חן, עד שהאיש העובד ע"ז יפה הצורה אסור לנו לומר זה יפה תואר וכו', עכ"ל. וכ"כ

החינוך [10]: שנרחיק ממחשבותינו ושלא יעלה על פינו שיהיה במי שעובד ע"ז דבר תועלת ולא יהיה מעלה חן בעינינו בשום ענין וכו'. ועל כן בהמנעו במחשבה ובדיבור ממצוא בעובדי ע"ז תועלת חן, הננו נמנעים בכך מלהתחבר עמהם ומרדוף אחר אהבתם ומללמוד דבר מכל מעשיהם הרעים וכו', וכ"כ המאירי [11]: הא כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלהות, אין ספק שאף כשאין מכירו מותר וראוי. וכ"כ הרשב"א [12]: ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם ירך לנכרי, איך יתישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חנם, ואמרת לו דההוא דשולח ירך לנכרי לא לחנם אלא לגמול למה שקדם או בגוי שאינו עע"ז, יפה אמרת וכו', ועוד שלא אמר מתנת חנם, הא לסבה אפילו במקום שיעזרנו הגוי או יתן לו .להבא, מותר שאין זו מתנת חנם, וכן אפילו משום דרכי שלום וכו', ע"ש. ולפי"ז מצומצם כל האיסור רק על נכרי עע"ז, אבל כל שאין עע"ז מותר, וליכא איפוא בכלל איסור מלספר בשבח מעשיו או בחיבוב דבריו של סתם גוי כל שיודע שעכ"פ איננו עע"ז, וכל שיודע שיוצא תועלת מזה בדרכי הריפוי וכיוצא בזה, אזי אדרבא טוב הדבר לפרסם ולהלל זאת כדי להסיר מאתנו פוקה ומכשול ולהפיק התועלת הראויה, ואשר על כגון דא מותר זה בכל גוונא שהוא, עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מאי שנא מחניה בארץ שמחמירים ואוסרים גם לסתם נכרים.

                    וראה בחיד"א [13] בשם הרשב"א, הרמב"ן והר"ן [14], דאין איסור של לא תחנם כשיש טובת הבאה להנותן. וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב [15].

 

 

[1] הל' עכו"ם פ"י ה"ד.

[2] ל"ת מצוה נ.

[3] שבת לג ע"ב.

[4] פאר הדור סי' קמג.

[5] אבות סופ"ג בבועז.

[6] פ' ואתחנן ז ב.

[7] כאן ס"ק יג.

[8] שו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' מז.

[9] ספר המצות ל"ת מצוה נ.

[10] מצוה תכו.

[11] ע"ז כ ע"א.

[12] שו"ת ח"א סי' ח.

[13] או"ח סי' רנד במחזיק ברכה ס"ק ג.

[14] גיטין לח ע"ב.

[15] תניינא ח"ב סוסי' עז.