נשמת אברהם / יורה דעה סימן קעט
יורה דעה סימן קע"ט (עידכון)
הלכות מעונן ומכשף
סימן קעט שלא לכשף לעונן ולנחש
סעיף א אין שואלים בחוזים בכוכבים ולא בגורלות. הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך וכ"ש דאסור לשאול (א) בקוסמים ומנחשים ומכשפים.
נשמת אברהם
(א) בקוסמים ומנחשים. כותב הש"ך [1] בשם המהרש"ל: דאסור לחרלה לשאול בקוסמים ומכשפים היכא דליכא סכנת נפשות, אפילו יש סכנת אבר וכו', וכיוצא בזה כותב הב"ח סו"ס זה וכ"כ ב"י בשם הזוהר דאיסור גדול הוא לדרוש במכשפים אפילו לחולה, עכ"ל הש"ך. ואין הבדל אם המנחש הוא גוי [2]. ועיין בבאר היטב [3] שכותב: שהתשובת נ"ש התיר להמון עם השואלין ודורשין בזה"ז למכשפים [4] ע"ד הגניבה או החולה אם יחיה או ימות, יען לא אסרה התורה אלא כישוף זמנים קדמוניות, אכן עתה אין כישוף בעולם והכל הבל, עכ"ל. ובפ"ת [5] מביא בשם שו"ת משכנות יעקב סי' לט: שלמד זכות על הנוהגים היתר לדרוש במכשפים (ראה הערה 4) בשביל חולה, די"ל דהזוהר בזה לשיטתו, דרשב"י סבר בגמ' דסנהדרין דבן נח מצווה על הכישוף וכו', אבל אנן הא קיי"ל דלא כרשב"י, א"כ אין כאן רק איסור אמירה ואיסור דתמים תהיה כמו לשאול בכלדיים, אולי בחולה שרי בפרט לחולה שיבו"ס, ומ"מ שומר נפשו ירחק מהם.
אך עיין בשו"ת הרדב"ז [6] שכותב : דאפילו בחולה שיש בו סכנה אין ראוי להתיר דכל הני הוו אביזרא דע"ז וכו'. ואין ללמוד להתיר ממה שכתב הרמב"ן וז"ל: י"ל כשפים נאסרו בתורה בעושה מעשה וכן בעלי אוב וכו' ובשאר כשפים מותר וכו', הילכך עכו"ם המכשף ובישראל השואל בו אינו אלא משום תמים תהיה כענין בכלדיים ע"כ, וחס ליה להרמב"ן ז"ל שיתיר דבר זה, ומה שכתב ובשאר כשפים מותר לאו מותר ממש קאמר אלא שאין בו אזהרת לאו, וכן נראה משו"ת ריב"ש סי' צב וכו'.
רופא פסיכיאטר. ולגבי טיפול ע"י רופא פסיכיאטר, כשהרופא הוא כופר, כותב האג"מ [7]: שאין ללכת לרופא כזה להתרפאות, כי כיון שאין הרפואות מסמים המרפאים, אלא מרוב הדיבורים שלהם עם החולה נודעים מאיזה מחשבות הוא סובל, ומיעצים לו איך להתנהג, שודאי יש לחוש שמיעצים לפעמים נגד דיני התורה ואף נגד עיקרי הדת ונגד עניני פרישות וצניעות. ול"ד למה שנוהגים להתרפאות ממינים וכופרים שאר מחלות, שכיון שמרפאים במיני סמים, אין לו שייכות עם המינות שלהם, והאיסור להתרפאות מן המינים הוא דוקא ברפואות ולחשים שמזכירים שם ע"ז, עיין בתוס' ע"ז דף כז ושו"ע יו"ד ר"ס קנה, אבל הפסיכולוג והפסיכיאטר, שכל רפואתן היא בדיבוריהם, יש ודאי לחוש שידברו דברי מינות ונבול פה. ואם הם רופאים מומחים ויבטיחו לההורים שלא ידברו דברים שהם נגד דעות האמונה ומצות התורה, יש אולי לסמוך שכיון שהם מומחים לא ישקרו. ולכן יש לחפש אחר רופא פסיכיאטר שומר תורה, ובאם ליכא, יתנו עמו ויבטיח שלא ידבר עם החולה בעניני אמונה ותורה, עכ"ל.
ולגבי טיפול בהיפנאטיזם, כותב האג"מ [8]: שלא הוא ולא הגרי"א הענקין שליט"א רואים בזה איסור כי אין בזה כשוף, אלא שיש כח לאיזה אנשים להשפיע על אנשים חלושי העצבים. אך יש לחוש אם הרופא העושה זה הוא חשוד לעבור על איסורי תורה שמא יאמר לו לעשות דבר איסור, ולא יחשב אונס כיון דהביא עצמו לידי כך. ואם אין לחוש לזה כגון ברופא שהוא שומר תורה או באופן אחר שאין לחוש לאיסורין ולבטול מצות, אין בזה איסור. ואפילו לחולה שאין בו סכנה מותר, ואין בזה חשש זלזול בגופו דהוה כלא אפשר שמותר לזלזל בעצמו ולהתבזות כדאיתא בסנהדרין כו ע"ב, עכ"ד.
סעיף ז מי שרודפים אחריו נחש ועקרב, (ב) מותר לחבר כדי שלא יזיקוהו.
נשמת אברהם
(ב) מותר לחבר. כותב הט"ז [9]: דאין לך דבר שעומד בפני פקו"נ, משמע כאן דאם פקו"נ תלוי בעבירה שכשעושה עבירה יכול להנצל, מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא כמו הכא שע"י שעובר על לאו דחובר חבר מציל עצמו, עכ"ל. וכותב העצי לבונה כאן: ולכאורה קשה מאי קמ"ל דוודאי מותר לעשות עבירה מפני פקו"נ דהא דוחה אף שבת החמורה, ומה לו להוכיח מכאן. ונ"ל דכוונת הט"ז דאף בג' עבירות דיהרג ואל יעבור היינו דווקא באם העכו"ם מכוון להעבירו על הדת, אבל באם העכו"ם אינו רוצה להכריחו על שום עבירה רק הוא ח"ו גוזר איזה גזירה שיש בו פקו"נ, ואחד יכול להצילו באם יעשה עבירה פלונית מעצמו כמו שמצינו שעשתה אסתר וכו' בשביל הצלת נפשות ישראל זה שרי דאין זה בכלל יהרג ואל יעבור וכו' [10], ור"ל כמו בחובר חבר עושה מעצמו להציל את עצמו, כן ה"נ בכל עבירות אם עושה מעצמו בשביל פקו"נ דשרי, ולא ס"ל כמ"ש הש"ך בס"ק ט וכו', וצ"ע בזה דזה לא שייך אלא בג"ע כמו באסתר, אבל בעכו"ם וש"ד ל"ל הכי למצוא בכה"ג שיהיה כדי להציל וכו', עיי"ש. והדרכ"ת [11] מביא בשם ספר חדרי דעה שמתפלא על העצי לבונה איך יצאו מפיו דברים זרים כאלו, דהרי מפורש להדיא בגמ' ובפוסקים להיפוך דבהני ג' אין מתרפאין אפילו במקום פקו"נ וכמ"ש סי' קנז וכמו"ש כאן ס"ק ט וכו'. ובשו"ת בנין ציון החדשות סי' קסט עמד ג"כ ע"ד הט"ז בזה למה הוצרך להוציא דין זה מכאן הלא משנה שלימה היא ביומא, מי שאחזו בולמוס, וכן מבואר בפסחים דמתרפאים בעצי ערלה. ותירץ דיש לומר דמהתם שמעינן דוקא כשכבר בא לידי סכנה וכגון בענין שאמרו כשכבר נשכו עקרב שאז ודאי מותר להציל עצמו בכל דבר, אבל להתיר לעבור על איסור תורה לצורך פקו"נ במה שמתיירא שמא ישכנו ויבא לידי סכנה, זה לא שמענו רק מדין זה, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : אף שדברי העצי לבונה ודאי תמוהים, מ"מ איהו סובר דמה שאמרו בגמ' על אסתר שהיתה קרקע עולם, הוא רק מפני שהיה בפרהסיא שצריכים למסור למיתה אפילו אערקתא דמסאנא.
סעיף ט תינוק שנפגע, (ג) אין קורין עליו פסוק ואין מניחין עליו ספר תורה.
סעיף י הבריא, מותר לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין.
נשמת אברהם
(ג) אין קורין עליו פסוק. כותב הט"ז [12]: דאז צריך לרפואה ודברי תורה לא ניתן לרפואת הגוף אלא לרפואת הנפש, משא"כ בריא שאינו צריך אלא להגן שלא יחלה, בזה מותר להגן בדברי תורה, ומטעם זה קורין קריאת שמע על מטתו ,להגן עליו בלילה, ודבר פשוט שאם יש סכנת נפשות בתינוק שנפגע שמותר אפילו להתרפאות בדברי תורה כמו שמוזכר בסע' ח, עכ"ל הט"ז.
איתא בגמ' [13]: רבי יהושע בן לוי אמר להו להני קראי (שיר של פגעים – רש"י) וגני (כשהוא הולך לישן בלילה – רש"י). היכי עביד הכי, והאמר ר' יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני. ואלא כי אמר אסור דאיכא מכה, אי דאיכא מכה אסור ותו לא (דאיכא מכה ולוחש עליה מקראות של תורה להתרפאות, ומקשינן ואי איכא מכה אסור הוא דקאמר בה רבי יהושע בן לוי ותו לא – רש"י), והתנן הלוחש על המכה אין לו חלק לעולם הבא, הא איתמר עלה א"ר יוחנן ברוקק שנו לפי שאין מזכירין שם שמים על הרקיקה, ע"כ. וכותבים התוס' [14]: והא דאמר במסכת שבת [15] לאישתא צמירתא לימא הכי, וירא מלאך ד' אליו וגו', סכנתא שאני, עכ"ל. והמאירי כותב (שם בשבת) : אפשר שלא נאמר (דאסור להתרפאות בדברי תורה) אלא כשעיקר רפואתו מן התורה אבל כאן הוא מונה הרבה דברים בזולת הזכרת אותם המקראות, עכ"ל.
ולגבי אמירת מזמורי תהלים, כותב החינוך [16]: ואין הדבר חלילה דומה לענין חובר חבר, וכבר אמרו חז"ל ע"ז אסור להתרפאות בדברי תורה. אבל הזכירו לומר מזמורים אלו שיש בהם דברים יעוררו נפש היודע אותם לחסות בהש"י ולהשים כל מבטחו ולקבוע בלבבו יראתו, ולסמוך על חסדו וטובו, ומתוך התעוררותו ע"ז יהיה נשמר בלי נזק, וזו שהשיבו בגמ' (שבועות שם) בענין זה, דקא פריך התם והיכי עביד ר' יהושע כן והא אמר ר' יהושע אסור להתרפאות בדברי תורה, ואמרו להגן שאני, כלומר לא אסרה תורה שיאמר אדם דברי תורה לעורר נפשו לטובה כדי שיגן עליו אותו הזכות לשמרו, עכ"ל. וכן גם הבריא מותר לו לקרות פסוקים להגן עליו מהמזיקין ולא רק חולה, וכפי שנפסק כאן בשו"ע סע' י.
וכמה עמוקים הם דברי המהרש"א בשבת שם, וז"ל: יש לכוון בזה שנקטו ג' פסוקים הללו לרפואות חולי זה הוא מבואר כמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים, דרפואות הנפש הם כעין רפואות הגופות וכמ"ש ושמתם, נמשלה התורה לסם, משל לאדם שיש לו מכה, הניח עליה רטייה וכו' בראתי יצר הרע בראתי לו תבלין שהיא התורה, וחולי הגופות חולה כחולי הנפש כמ"ש בכמה מקומות בפרט בתוכחה, והוא ענין הכתוב והיה אם שמוע תשמע וגו' שהיא התורה רפואת הנפש, אז כל המחלה וגו' לא אשים וגו' מסיים כי אני ד' רופאך, דהיינו שנתתי לך רטייה ותבלין שהיא התורה. ואע"ג דאסור להתרפאות בדברי תורה, להגן שאני כדאמרינן בפ"ק דשבועות וכו'. מיהו ק"ק מההיא דחש בראשו יעסוק בתורה וכו' חש בכל גופו וכו' שנאמר ולכל בשרו מרפא [17], הא אמרינן דאסור להתרפאות בדברי תורה, ולפי דרכנו קצת ניחא, דוודאי אם האדם לומד משום רפואת הנפש שהיא התורה וממילא יתרפא גוף החולה ברפואת הנפש שריי ולא אסרו להתרפאות בדברי תורה אלא בלוחש על המכה ולא נתכוון לרפואת הנפש כלל, וכן משמע בפ' חלק דלא אסור אלא בלוחש לרפואת הגוף לבד, אבל בלימוד לרפואת הנפש מועיל לרפואת הגוף ממילא. ויש לדקדק גם בזה שאמר חש בראשו יעסוק בתורה ולא קאמר יעסוק בדברי תורה כמו שאנו אומרים בברכת לעסוק בדברי תורה וכו', וע"כ אמר גם שאי אפשר לעסוק בדיבור של תורה שהדיבור קשה לו, מ"מ יעסוק בתורה במחשבתו או במעשה הנוגע לתורה ויהיה לו רפואת הנפש ג"כ רפואה לחולי ראשו וכו', עכ"ל של המהרש"א.
וראה גם בדברינו בנשמת אברהם ח"א סי' רפח ס"ק א.
סעיף יב מותר להתרפאות (ד) בקמיע, אפי' יש בהם שמות. וכן מותר לישא קמיעין שיש בהם פסוקים. ודווקא להגן שלא יחלה, אבל לא להתרפאות בהם מי שיש לו מכה או חולי, אבל לכתוב פסוקים בקמיעין, אסור.
נשמת אברהם
(ד) בקמיע. וראה בדברינו בנשמת אברהם ח"א סי' שא ס"ק יד, לגבי שרשרת בריאות והוצאתה בשבת, וראה גם שם באריכות לגבי טיפולים סגוליים.
[1] ס"ק א.
[2] מנחת חינוך מצוה רמ.
[3] ס"ק א.
[4] ע"י נכרי – כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[5] ס"ק ב.
[6] ח"א סי' תפה.
[7] יו”ד ח"ב סי' נז.
[8] יו"ד ח"ג סי' מד.
[9] ס"ק ד.
[10] וקצת קשה, התם הוה קרקע עולם – כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.
[11] ס"ק כט.
[12] ס"ק ח.
[13] שבועות טו ע"ב.
[14] ד"ה אסור.
[15] סז ע"א.
[16] מצוה תקיב.
[17] עירובין נד ע"א.
יורה דעה סימן קע"ט (עידכון)