נשמת אברהם / יורה דעה סימן קעט (עדכון)

הלכות מעונן ומכשף

 

סימן קעט  שלא לכשף לעונן ולנחש

 

סעיף ז מי שרודפים אחריו נחש ועקרב, מותר לחבר (א) כדי שלא יזיקוהו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) כדי שלא יזיקוהו. וכותב הט"ז [1]: דאין לך דבר העומד בפני פקוח נפש, משמע כאן דאם פקוח נפש תלוי בעבירה שכשעושים עבירה יכול להנצל, מותר לו לעשות כן מעצמו עבירה ההיא כמו הכא שעל ידי שעובר על לאו דחובר חבר מציל עצמו, עכ"ל.

                ומובא בגמ' [2]: אמר אביי, האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור ואי קאתו בתריה שרי וכו'. ושואלים התוס' [3]: תימה ה"ד אי דאיכא סכנה פשיטא דאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ואי ליכא סכנה אמאי שריא, עכ"ל. וכותב השו"ת בנין ציון [4] לתמוה על הט"ז וז"ל: אבל תמהתי על הט"ז למה צריך להוציא דין זה מכאן הא משנה שלמה היא יומא (פג ע"א) מי שאחזו בולמוס וכו' ע"ש וכן מוכח ממה דאמרינן פסחים (כה ע"ב) דמתרפאים בעצי ערלה. ואולי כוונתו דמהתם שמעינן דוקא כשכבר בא לידי סכנה וכגון בענין זה כשכבר נשכו העקרב שאז ודאי מותר להציל עצמו בכל דבר, אבל שמותר זה גם כן לצורך פקוח נפש כזה שמתיירא שמא ישכנו ויבא לידי סכנה, זה לא שמענו רק מדברי אביי, ובזה יש תירוץ לקושית התוס', עכ"ל.

                מה יהיה הדין באדם שמחכה לניתוח בהרדמה כללית בעוד כמה שבועות וכעת בשבת חלה בדבר אחר לגמרי שמצריך ניתוח דחוף בהרדמה כללית בשבת, משום פקות נפש. כשגומרים את הניתוח והוא עוד תחת הרדמה, האם מותר כעת לנתח אותו בשביל המחלה הראשונה שאינה דורשת עכשיו ניתוח כי אינה דחופה, כדי למנוע ממנו את הסכנה של הרדמה שניה בעוד כמה שבועות (כשבמקרה המסויים קובע המרדים שהסכנה של שתי הרדמות עבור שני ניתוחים נפרדים תהיה גדולה יותר מהסכנה של הרדמה אחת ארוכה כשמתבצעים שני הניתוחים בזה אחר זה). ומכיון שהדין שפקוח נפש דוחה שבת הוא לא רק לגבי פקוח נפש שכבר קיים אלא גם לגבי מניעת פקוח נפש בעתיר (כשאי אפשר למנוע פקוח נפש אלא ע"י חילול שבת), מסתבר שמותר לבצע גם את הנתוח השני בשבת כדי למנוע את הצורך להרדמה שניה אחרי כן. והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: חושבני שאפילו אם אמת הדבר שע"י זה ממעטים קצת את הסכנה מפחד ההרדמה, עדיין צריכים לשקול היטב אם בשביל המעט הזה מותר לחלל שבת בעוד נתוח, עכ"ל.

                לעומת זה, חולה שמותר לו לקחת רפואה בשבת ויש לו גם מיתוש וחולי כזה שאסור עבורו לקחת תרופה, אם מכיון שהותר לו לקחת רפואה בשביל המחלה הותר לו גם ליקח רפואה בשביל המיחוש או לא, כותב האג"מ [5]: מסתבר שאסור אף שלא ידוע לי ראיה על זה, דאין טעם להתירו, דהא צריך מלאכה אחרת בשביל הרפואה דהמיחוש, ויש לחוש לשחיקת סממנים והבישול וההוצאה לרה"ר שבשביל רפואה זו שצריכים ביחוד, והוא ממילא בכלל הגזירה. אך אם בשביל המיחוש אינו צריך לרפואה אחרת רק ליקח יותר מרפואה זו עצמה, יש מקום להתיר דאולי לא שייך כל כך גזירה שמא ירבה דלא מצוי זה כל כך שנגזור בזה, ובכלל איסור דלקיחת רפואה שהוא בשביל שחיקת סממנים וכדומה שהוא ביחוד בשביל רפואה זו ליכא כיון שבזו לא יצטרך אלא להרבות, וגזירה חדשה כיון שלא מצוי, אולי לא גזרי, ולכן אם מצטער הרבה יש להקל, עכ"ל.

 

 

[1] ס"ק ד.

[2] כריתות ג סוף ע"ב.

[3] שם ד"ה ואי.

[4] החדשות סי' קסט.

[5] או"ח ח"ג סי' נג.