נשמת אברהם / יורה דעה סימן קפח (עדכון)

הלכות נדה

 

סימן קפח  דיני מראות הדם

 

סעיף ג  הכניסה שפופרת והוציאה בה דם, טהורה. וכן אם ראתה דם בחתיכה, אפילו היא מבוקעת והדם בבקעים, בענין שנוגע בבשרה, טהורה, כיון שאין דרך לראות כן. וכן אשה (א) שנעקר מקור שלה, וכמין חתיכות בשר נופלים בבית החיצון, טהורה. הגה אפילו ראתה דם, כל זמן שהחתיכות בבית החיצון שלה, טהורה, דתלינן הדם בחתיכה זו, הואיל וידעה ודאי שנעקר מקורה, ומחמת מכה היא. והוא שהטילה החתיכות במים פושרין, ולא נמוחו, ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת, אבל חתיכה גדולה, טמאה, אפילו לא ראתה כלום, לפי שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אפילו בנפל שלא נגמרה צורתו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) שנעקר מקור שלה. עיין מה שכתבנו כאן בנשמת אברהם לגבי אשה שעברה כריתה מלאה של הרהם, והבאתי שם דעת כמה פוסקים שאם תראה דם אתרי כן אינה טמאה, כי אם אין מקור, דהיינו לא רחם ולא צואר הרחם, הרם הוא בהכרח ממקום אחר וממילא היא טהורה. אך מה הרין לגבי הדם היוצא ררך הנרתיק בזמן הניתוח. האם אשה שהיתה טהורה לפני הניתוח נטמאת בזמן הניתוח וצריכה שבעה נקיים וטבילה אחרי הניתוח או לא.

                והרי בזמן הניתוח שנעשה או דרך פתיתת הבטן או דרך הנרתיק, אין נוגעים בפנים הרחם כלל וגם אין חותכים הרתם או צואר הרחם, אלא חותכים מסביבו ובנרתיק מסביב לצואר הרחם כרי לשהררו ואז מוציאים את כל הרחם כולו, ותופרים את הנרתיק בחזרה במקום החתך. משם כמובן יוצא דם החתך והתפירה ההוצה באופן שאין כאן אלא דם מכה מהנרתיק. וראה בשו"ת חלקת יעקב [1] ובשו"ת הר צבי[2].

                לפי זה לכאורה מסתבר שאשה כזאת נשארת טהורה כי הדם שהיה בזמן הניתוח וגם מה שהיא רואה אחרי הניתוח אינו אלא דם מפצע הניתוח בנרתיק ולא רם מהרחם, שהרי הוציאו לה כל הרחם. אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: הייתי רגיל להצריך טבילה בברכה אך גם לאחר שנודע לי שטעיתי מ"מ חושבני שלא נכון לפטור לגמרי מטבילה, עכ"ל. והכונה כמובן שתטבול בלי ברכה (כך אמר לי הגאון שליט"א).

 

                               

[1] ח"ג טי' יד.

[2] יו"ד סי' קמז.