נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצה (עדכון שני)

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצה (עדכון שני)" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' קצה.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצה (עדכון שני)

סימן קצה  דברים האסורים בזמן נדתה

 

סעיף א  (א) חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה עד שתספור ותטבול (ואפילו שהתה זמן ארוך ולא טבלה, תמיד היא בנדתה עד שתטבול) ולא ישחוק ולא יקל ראש עמה (אפילו בדברים) שמא ירגיל לעבירה, אבל מותר להתייחד עמה, דכיון שבא עליה פעם אחת תו לא תקיף יצריה.

 

נשמת אברהם

 

                (א) חייב אדם. כותב המשנה ברורה [1] וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע. וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות היא, עכ"ל. וכבר כתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [2] שגם לפי השו"ת פני יהושע (ח"ב אהע"ז סי' מד), המהרש"ם (ספר נחל ברית, קונטרס דברי שלום שבסוף הספר אות לט), והגרי"א ז"ל מקאוונה (ספר מור ואהלות בקו' אוהל ארץ נוד) אין פנויה נדה בכלל גילוי עריות ואולי גם המ"ב לא כתב דבריו כי אם בנוגע לאיסור שמיעת קול זמר ולא נחית לעיקר הדין הזה בעלמא וראיה לכך שכותב שם דגם קול זמר פנויה נכרית היא גם כן בכלל ערוה והרי הבא על הכותית דרך זנות פוסק הרמב"ם פי"ב מאיסו"ב ה"ב דרק מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים, עכ"ל. גם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל כתב לי [3]: ייתכן דאף שלענין נאמנות של עד אחד אין זה כדבר שבערוה וחשיב רק כחלב ודם וכן גם לענין ייהרג ואל יעבור, מ"מ לענין איסור יחוד יתכן שאסור מד"ת, עכ"ל.

                והנה כותב המ"ב [4] וז"ל: וידוע דאיסור נדה אפילו היא אשתו הוא בכלל עריות כמפורש בתורה וגמ' ופוסקים. ולאו דוקא הבעילה לבד אלא אפילו על חיבוק ונישוק של כל העריות או נדה, אפילו הכי הדין דייהרג ואל יעבור דכל שהוא אסור משום ע"ז וג"ע וש"ד, אפילו אין בו מיתה אלא לאו בעלמא, מחוייב למסור עצמו למיתה ובכל זה הוא עובר בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה המבואר בפוסקים, עכ"ל.

                ושוב כותב החפץ חיים [5]: מה שכתבנו דמחוייב למסור נפשו על העריות, לאו דוקא על הבעילה לבד אלא אפילו על חיבוק ונישוק של כל העריות או נכרית או נדה, אפילו הכי הדין דייהרג ואל יעבור, דכל דבר שהוא אסור משום ע"ז וג"ע וש"ד אפילו אין בו מיתה אלא לאו בעלמא מחוייב למסור עצמו למיתה וכו', עכ"ל.

                וכן הוא כותב בבית ישראל [6]: עוד על האנשים לדעת דבר הידוע לכל בני תורה כי נדה היא בכלל עריות שהיא אחת משלושה עבירות שמחוייב כל איש ישראל למסור נפשו להריגה ולשריפה שלא לעבור עליהם והם ע"ז ג"ע וש"ד וכו', עכ"ל. וכן במכתב שחתום גם ע"י הגרח"ע גראדזענסקי ז"ל [7] כותב החפץ חיים: שימו לבבכם אחינו לחומר העוון (נדה) שהם מג' דברים שמחויבים למסור נפש על זה, עכ"ל. ושוב שם [8]: ואשה נדה בלי טבילה כדין וכדת היא גלוי עריות ממש וחמור עוון זה משאר חייבי כריתות שבתורה שעליהם אינו מחוייב האדם למסור נפשו עליהם אם יכפוהו לעבור וכו', עכ"ל. ועיין גם בספר המצוות הקצר [9] שכותב שם החפץ חיים: ואפילו יכפוהו עכו"ם לזה (בעילת נדה) צריך למסור נפשו ולא יעבור על זה שהוא שקול כמו עבודה זרה, עכ"ל.

                וזה כשיטת הגר"א [10] שכותב: אשה חולה והיא נדה אסור לבעלה וכו' דאפילו בפיקוח נפש אסור כמ"ש בפ"ב דפסחים (כה ע"א) בכל מתרפאין חוץ וכו' ובעצי אשירה ליכא אלא לאו בעלמא אלמא אפילו לאו דג' עבירות אין מתרפאין בהן ובסנה' עה ע"א בשלמה למ"ד וכו' אלמא אפילו לאו דלא תקרבו כה"ג אסור, עכ"ל. ועיין גם בפ"ת [11].

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: לא מוכח ודאי מהגר"א גם על נדה שקדושין תופסין וגם יש היתר לאיסורו, שגם זה כלול בעריות, עכ"ל.

                וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [12]: אפילו אם נניח שהחפץ חיים ז"ל כיוון בדבריו בקונטרסיו להלכה למעשה בזה, ולא לשם זירוז לשמירת קיום מצוה חמורה זאת (כי איננו מצטט שום מקורות לקביעתו בזה) אפ"ה עם כל הכבוד אין בזה בכדי לשנות ממה שקבעו בזה אחרת גדולי ואדירי פוסקים אחרים קדמונים ואחרונים ולשלול האפשרות להסתמך עליהם כאשר הסתמכתי וביססתי עליהם את דברי, שס"ל במפורש שנדה איננה בכלל עריות שדינם ליהרג ולא לעבור, ושעל אחת כמה שלא חל הדין הזה לגבי קריבה כחיבוק ונישוק, הלא המה: שו"ת פני יהושע, שו"ת זרע אמת, שו"ת מהרש"ם, שו"ת שם אריה, ואחרון אחרון גאון הדורות הגרי"א ז"ל מקאוונא (יעוין מ"ש מזה בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פרק א ופרק כה וחלק ט"ז סי' ע ומה שהוספתי לכתוב גם בחלק י"ח סי' כא ע"ש), עכ"ל.

                אגב, מה שכותב המ"ב "וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע"[13], ראה מה שכותב השו"ע בסי' רפב סע' ג "הכל עולים למנין שבעה אפילו אשה וכו' אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור" [14] ולכאורה אם היא קוראת בתורה כפי שהיה בזמן חז"ל שכל עולה קרא את פרשתו, ודאי היא צריכה לקרוא בטעמים ולמה אין כאן "קול באשה ערוה"? וקשה לחלק שאין זה נקרא זמר כי ודאי יש הנאה להשומעים מעצם הניגון שבקריאה ואין זה קריאה בעלמא. ועיין בארחות חיים [15] שכותב בשם בעל העשרת דברות שאין הנשים מוציאין האנשים ידי חובתם בקריאת המגילה והטעם משום דקול באשה ערוה. ועיין שם [16] שכותב והכל עולים למנין ז' אפילו אשה וקטן וכו' ואמרו חז"ל אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, עכ"ל, ולא כתב משום קול באשה ערוה, וצלע"ג. ואולי צ"ל שאין מדובר באשה שקוראת בתורה אלא רק מברכת, ולכן "לא תקרא מפני כבוד הציבור". ואולי קצת ראיה לזה ממה שכותב המ"ב [17] לגבי קטן: ומ"מ אין יכול להיות מקרא את העולים דהיינו שהוא יקרא בקול רם בספר תורה והעולים אומרים אחריו בלחש וכל הציבור יהיו יוצאים ידי חובתן בשמיעה ממנו, עד שיביא שתי שערות וכו', ע"ש. וכותב שם בשעה"צ [18]: ועיין בפמ"ג שהקשה דהא איתא במשנה דקטן קורא בתורה והיינו מסתמא דהוא עצמו יכול לקרות הפרשה שלו ואמאי אסור להיות מקרא וכו' ולענ"ד לא קשה מידי דהתם אוצטרופי בעלמא שהקילו להשלים ז' לעלות לתורה הקילו גם כן שיכול לקרות משא"כ בזה להיות מקרא הקטן לכל הפרשיות לפני העולים אסור וכו', עכ"ל. ואולי גם באשה צ"ל שמעיקר הדין מותר לה לעלות כדי להשלים למנץ ז' אך אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור – היינו הברכות – מפני כבוד הציבור, אבל אין הכי נמי דלקרוא הפרשה אסור משום קול באשה ערוה. אולם גם זה קשה לשיטת התוס' [19] שמדובר כשהיא עולה באמצע שלא היו רגילים לברך (רק הראשון ואחרון), ואם כן מה הלשון "אשה לא תקרא בציבור", אא"כ היא ממש קוראת בפרשה ורק לא מברכת.

                אך בעניי לא מצאתי מי שמעיר על כך.

וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א (שם) להשיב בכמה אופנים:

                א. שמדובר בפנויה שאינה נדה שאיננה בכלל עריות ומותר לשמוע קול זמר ממנה וכמדגיש גם המ"ב בסי' עה ס"ק יז וכותב בפנויה שהיא נדה בכלל עריות וכן כי קול זמר של פנויה רק בשעת קריאת שמע אסור אבל שלא בשעת ק"ש שרי, ולכן אסור רק משום כבוד הציבור.

                ב. לקרוא בתורה בטעמים הוא לא לעיכובא ודנפסק באו"ח סי' קמב סע' ב.

                ג. עיקר הטעם דמצינו שכבר הרגיש בהאמור הגר"י פלאג'י ז"ל בספרו יפה ללב חלק ששי או"ח סי' רפב וז"ל: אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, א"נ מפני מראית העין שיסתכלו בה, ועוד דקול באשה ערוה וכו'. הרי לנו שהגאון יפה ללב ז"ל כבר נגע בהאמור ואסור באמת לאשה לעלות למנין שבעה גם משום כך דקול באשה ערוה. אלא שעדיין אנו צריכים למה שהעלינו לעיל כדי שלא תקשה עדנה מדוע שבגמ' ובשו"ע לא נזכר מהנך טעמא, והיינו מפני דאי משום הנז' היה אפשרי למצוא בשעת הצורך איזה דרך שתוכל אשה לקרוא בתורה ולעלות למנץ ז' באופן המותר, אבל כד קבעינן הטעם משום כבוד ציבור סוגר עלינו הדרך, ובשום פנים אין אשה עולה למנין ז' ולקרוא בתורה, עכ"ל של הגרא"י וולדינברג שליט"א.

                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: אפשר שכולם בני משפחה אחת או שקוראת טוב אך בלי ניגון של הטעמים, עכ"ל. ושמעתי מהג"ר עזריאל אויערבאך שליט"א שגם חמיו הגרי"ש אלישיב שליט"א השיב לו כן.

 

 

[1] או"ח סי' עה ס"ק יז.

[2] נשמת אברהם כרך ב יו"ד עמ' רצה. שו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' לב.

[3] נשמת אברהם כרך ג חלק אהע"ז עמ' קא.

[4] טהרת ישראל פ"ד.

[5] נדחי ישראל סופי"ט.

[6] פ"ג סע' ד.

[7] אגרות ומאמרי הח"ח אות טו על טהרת המשפחה בישראל.

[8] אות יז מאמר לחיזוק יסודי הדת.

[9] לא תעשה קלב.

[10] יו"ד סי' קצה ס"ק כ.

[11] שם ס"ק טו.

[12] שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' לו.

[13] או"ח סי' עה ס"ק יז.

[14] והיא מגמ' מגילה כג ע"א.

[15] הל' מגילה אות ב.

[16] הל' קריאת ס"ת אות ד.

[17] סי' רפב ס"ק יג.

[18] שם ס"ק טז.

[19] ר"ה לג ע"א ד"ה הא.

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.