נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצו

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצו" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' קצו.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן קצו

  • יורה דעה סימן קצ"ו (עידכון)

  • סימן קצו  דיני לבישת הלבון ובדיקתה

     

    סעיף א  שבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה, אם (א) תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות (וכן נוהגין לכתחלה, ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה, סגי בכך). ולעולם ילמד אדם (להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו בדיקה מוציאה מידי ספק. הגה וי"א אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק או ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה, וי"א דמותר אפילו עשו הקהל שבת, ונוהגין לכתחלה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש. ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה, אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב, וחושבים דבר זה לדיעבד, ואין למחות בידם, כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן, והוא מנהג ותיקין.

     

    נשמת אברהם

     

                        (א) תראה ב' ימים או ג'. אשה שנשואה זה כמה שנים ולא יכלה להתעבר, ונאמר לה שהסיבה היא זמן המחזור הקצר, כך שזמן הביוץ הוא בתוך ימי נדתה, נשאל האג"מ [1] באשה כזאת שזמן הביוץ ביום העשירי מתחלת ראיית הוסת. וכתב: ולכן יש להתיר לה אם יפרוש ג' ימים קודם הוסת ותפסוק מלראות ביום שני לנדתה לעשות הפסק טהרה ביום ההוא, ולספור ז' נקיים תיכף ולטבול בליל עשירי (כמובן שאפשר לה לעשות כן משום שאינה רואה יותר מיומים). אך הגאון מטשעבין [2] כותב שלדעתו אפשר להקל רק אם תמנה ד' ימים מראייתה ואז תספור ז' נקיים, אבל לא רצה לפסוק למעשה נגד הרמ"א כאן בסע' יא אלא בצירוף עוד פוסק. וכ"כ הדברי מלכיאל [3] גם המנחת יצחק [4] נשאל על אשה שצריכה לשמש עם בעלה ביום ט' לראייתה כדי שתוכל להתעבר, וכותב שצריכה לדלג על טבילה אחת, היינו שלא תטהר עצמה לבעלה פעם אחת, ואח"כ שתראה פעם השנית, תוכל להתחיל ז' נקיים אחרי ב' ימים, וזה עפ"י הדגול מרבבה כאן, ומה שלמד מזה הלכה למעשה בפ"ת [5]. וגם שהחת"ס סי' קנז חולק על זה, מ"מ בשעת הדחק כזה י"ל דגם הוא מודה להקל, עיי"ש. וממשיך המנחת יצחק: אך לא ידעתי, כי לדעתי קשה הדבר מאד בזמננו שתוכל להפסיק בטהרה לאחר ב' ימים מראייתה, ויותר מזה, אף לאחר ד' ימים לא שכיח שתוכל לטהר עצמה וכמו שהעיר בזה הגאון מטשעבין, עכ"ל. וכ"כ ההר צבי [6] שתדלג על טבילה אחת ואחר כך כשתראה פעם שנית ותפסיק לראות ביום שני לנדתה, תוכל להתחיל לספור ז' נקיים אחרי יומיים. ומוסיף, ועובדא הוי באשה שהיתה רואה כל ארבעה עשר יום ולא נמשכה ראייתה יותר מכמה שעות, והוריתי לה שתטבול ותטהר לסירוגין פעם אחת אחרי שתי ראיות וכנ"ל, עכ"ל. ועיין גם בערוה"ש [7].

                        כותב הגר"מ פיינשטיין שליט"א [8]: אשה שהיתה אסורה מתשמיש מצד שאסרוה הרופאים מצד איזה מחלה, פשוט שלא מצרפינן הזמן שפירשו בשביל זה לסך חמשת הימים, דלא נחשב זה ענין איסור, אף שבעצם איכא איסור דחבלת הגוף לדברי הרופא, שלא נחשב זה איסור לאינשי.

                        והיום קיים טיפול בכדורים שעל ידם ניתז להאריך זמן המחזור בלי להאריך זמן הדימום, כך שזמן הביוץ יהיה ארבעה עשר יום לפני הוסת הבא, וגם שנים עשר יום או יותר אחרי התחלת הוסת הנוכחי. וכן בנשים שזמן הוסת הוא תקין אך זמן הדימום הוא ארוך כך ששוב היא איננה טהורה בזמן הביוץ, גם אפשר ע"י טיפול בכדורים לודא שזמן הביוץ יהיה בימי הטוהר, כך שבע"ה היא תוכל להתעבר.

     

     

    סעיף ד  בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות (ב) בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, ואחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות, ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו. וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל (והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר, ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר).

     

    נשמת אברהם

     

                        (ב) בודקת לכתחילה. כותב האג"מ [9]: אשה שלרפואה צריכה לעשות באותו מקום זילופין במים פושרים לאחר שגמרה ראיית הדם שלה שהוא בהשבעה נקיים, אם יתחשבו הימים לנקיים מחמת שמסתפק אולי המים שטפו את הדם אם היה שם. הנכון לענ"ד דאחר שתבדוק בבוקר ביום הראשון וביום השביעי תעשה הזילופין, ובימים האמצעיים אם אפשר לה בקלות תעשה הזילופין ג"כ אחר הבדיקה דבוקר, ואם קשה לפניה לעשות ביום תוכל לעשות בימים האמצעיים גם בלילה. ואם מוכרחת לרפואתה לעשות דוקא בלילה ואף בליל ראשון, יש להתיר בשעת הדחק כזה, עכ"ל. ועיין במקום אחר [10] שכותב הגאון שליט"א: שאסורה לעשות הרחיצה והזילופין ביום ראשון וביום שביעי קודם הבדיקה אלא לאחר הבדיקה, עכ"ל. וכן עיין בשו"ת מהרש"ם [11] שכותב: דגם ביום ראשון הויא בחזקת טהרה, לכן אין לחוש אחר שבדקה בבוקר שמא היה עוד דם ברחם ויצא ע"י הקילוח, עכ"ל. וכ"כ הדברי מלכיאל [12], המהר"ש ענגיל [13], החלקת יעקב [14] והיביע אומר [15]. ועיין גם בלבושי מרדכי [16].

                        אך כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וז"ל: יל"ע באשה שחוששת לעונה בינונית וכדומה, יהיה אסור לה לעשות אמבטיה וכן להטיל מ"ר כל כ"ד שעות וכהנה וכהנה, וכמו כן כל ז' נקיים לא תעשה אמבטיה וכו'. ועיין בחזו"א יו"ד סוסי' פ (שכותב: ואף אם בדקה לאחר הוסת ונאבד העד בודקת פעם שניה ואף אם רחצה כל בית הסתרים בודקת אחר רחיצה וטהורה), ועיין חכ"א כלל קיז סע' ח-ט ושו"ת זכר שמחה סי' קיז. ויש לחלק בין אם ראתה מתוך ימי טהרה או לא, ועיין גם לחם שמלה סי' קפד בלחם ס"ק כו, ועוד, אם אסור לרחוץ ולזלף, דילמא אחרי הבדיקה שוב בא דם וע"י הזילוף נמחק הדם ולא נמצא עוד, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אף שדברי האג"מ 'הם חידוש גדול, מ"מ הוא מיירי "בבדיקה" של ז' נקיים דבדיקת שחרית הוא לדעת שמא ראתה בלילה ולכן. לאחר זילוף אין זו בדיקה, משא"כ בעונת הוסת דאכתי לא הוחזקה לטמאה, שפיר מותרת בכל אלה, עכ"ל.

                        אשה שצריכה טיפול יום יום בפתילות שהיא מכניסה לאותו מקום, כותב

    האג"מ [17]. אחר שהיה לה הפסק טהרה וגם בדיקה אחת ביום ראשון שהיו נקיים יכולה להשים את הפתילות, וביום ז' לא תשים כדי שתוכל לעשות שתי בדיקות המחויבות, עכ"ל.

    דייפראם. אשה שיש לה מכסה הסותם פי צואר הרחם (דייפראם), ושכחה להוציאו בזמן ההפסק טהרה ובמשך הז' נקיים, כותב ההר צבי [18]: ואמרתי לה שעכשיו אחרי שהוציאה את המכסה לחוץ, תפסיק בטהרה ותספור ז' נקיים ואחר תטהר, כי יש לחוש דמכיון שהמכסה היה בפנים שמא לא חשיב ז' נקיים מכיון שיש חשש שהמכסה עכב יציאת הדם לחוץ ואפשר שעדיין לא טהורה, עכ"ל. וכותב הגר"מ פיינשטיין

    שליט"א [19]: וכן אשה שהתירוה ללבוש בשעת תשמיש כלי למניעת הריון שקורין דייפראם וכשמוציאה כמה שעות אחר תשמיש מוצאה עליו דם, לא שייך שיעור דכגריס ועוד דהא ליכא מאכולת שם, אבל צריך לחקור אם לא עשתה איזה פצע קטן בידיה וצפורניה כשהכניסתו והוציאתו, דאם יש לחוש בזה מסתבר שהיא טהורה אף בנמצא טפות דם, עכ"ל.

                        אשה המקבלת כדורים למניעת הריון (עפ"י פסק מורה הוראה מובהק), א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שצריכה לבדוק את עצמה כל יום בוקר וערב במשך כל החודש הראשון, שמא תמצא דם. אם לא ראתה דם במשך כל החודש הראשון, אינה צריכה לבדוק אחר כך בזמן לקיחת הכדורים, אך אם ראתה בחודש הראשון, אז צריכה לבדוק גם בחודשים הבאים עד שיעברו עליה חודשיים ללא דימום בזמן לקיחת הכדורים [20]. אמנם בחודש הראשון אסורה ביום הוסת ובעונה בינונית כי אין אנו בטוחים שלא תראה דם בימים אלה, עכ"ד. וכן פוסק השו"ת שבט הלוי [21] אך עיין בשו"ת מנחת יצחק [22] שמשמע מדבריו שהוא מתיר אחרי בדיקה.

    טבעת בנרתיק. אשה שיש לה טבעת בנרתיק כדי להרים את הרחם, כותב השו"ת זכרון יוסף [23]: נ"ל לפענ"ד לפשוט כי האשה הזאת תוכל להפריש בטהרה ולבדוק את עצמה במוך נקי שתכניסה באמצע רחמה (הכוונה לנרתיק) עד קרוב למקום שהשמש דש כמבואר בפוסקים בסי' קצו, שכשם שאין הטבעת מעכבת את בעלה מלבוא עליה ולשמש עמה, כך אינה מעכבת על המוך להכניסה לשם וכו', ורק תעשה מה שביכולתה לבדוק המקומות שתוכל להגיע שם, כי נ"ל ברור ואמת שאם תשים המוך במקום או קרוב למקום שהשמש דש ותניחה שם כל בין השמשות בשעת הפרשתה לטהרה, וכן תעשה גם באחד מימי הספירה בשחרית או ערבית, אע"פ שבשארי הימים תבדוק את עצמה בבדיקה קלה, שוב אין כאן בית מיחוש וכו', עכ"ל. ועיין בסדרי טהרה [24] שכותב שעכ"פ צריכה להסיר הטבעת בעת הפסק טהרה.

                        ועיין בשו"ת בנין ציון [25] שכותב: שצריכה להסירו עכ"פ להפסקת טהרה וליום ראשון מהנקיים כמ"ש הסדרי טהרה ובספר גידולי טהרה, עכ"ל. ובשו"ת אבני נזר [26] מיקל רק אם אינה רגילה לראות יותר משבעה ימים וגם עכשיו אינה רואה יותר משבעה ימים, ע"ש טעמו. ובערוה"ש [27] כותב: אם ביכולתה ליקח אותו מהרחם ודאי שצריכה לעשות כן, אך אם אין ביכולתה מפני שיש סכנה הוא לה ליטלו, אז תוכל לבדוק שתכניס המוך לפרוזדור בעומק ותשהנו שם כל בין השמשות ותבדוק בכל המקומות, ואף שמקום הטבעת אינה יכולה לבדוק, מ"מ לא חיישינן שמקום הטבעת מעכב הדם וכו', וזהו רק בבדיקה דהפסק טהרה ופעם אחד בהז' נקיים שמעכב מדינא, אבל בשארי הבדיקות אינה צריכה לזה, אלא תבדוק כפי יכולתה, עכ"ל. וכ"כ הטהרת ישראל [28]. ועיין גם בשו"ת נודע ביהודה [29], שו"ת רעק"א [30], שו"ת חת"ס [31], דרכ"ת [32] וחזו"א [33].

                        וכותב החשב האפוד [34]: ואם אי אפשר להסיר הטבעת, איננה חוצצת לבדיקת נקיים, בהסתמך על החלקת יואב ח"א סי' ל, שכל דבר המתבטל אל הגוף לשבעה ימים דינו כמתבטל לעולם, ובמקום שיש עוד סניף לדבר, כבר נהגו להקל, עכ"ל. וכן פסק מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: וכנראה שהוא (החשב האפוד) סובר דכמו דמהני לענין חציצה כך גם לענין זה, דאע"ג שזה מעכב יציאת הדם אפי"ה אין בזה ריעותא בבדיקה.

    הוצאה בשבת. אמנם קיימת מחלוקת הפוסקים אם אסור [35] או מותר [36] לצאת בשבת לרשות הרבים במוך דחוק בזמן הפסק טהרה אך בטבעת יתכן דלכ"ע יהיה מותר מפני שהוא לשם רפואה וכמבואר באו"ח סי' שא סע' כב. ועיין גם בחשב האפוד [37]. והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

                        והאידנא, אמר לי רופא נשים, כמעט ולא מציאותו שאשה שעדיין יש לה וסת לובשת טבעת, כי במדה שיש לה נפילת הרחם מנתחים אותה, ורק בנשים זקנות שאינם יכולות לעמוד בניתוח, מכניסים טבעת לתוך הפרוזדור. ובאותן הנשים שעדיין יש להן וסת ומאיזה סיבה לא עוברות ניתוח, אפשר להן בקלות להכניס ולהוציא את הטבעת לפי הצורך ואין כל סכנה בדבר.

    התקן תוך רחמי (אי יו די). יתקן שבתוך הרחם למניעת הריון (עפ"י פסק מורה הוראה מובהק), אינו גורם לעיכוב לספירת הז' נקיים [38], אך בזמן הכנסת המיתקן, אם תופסים את צואר הרחם בצבת (כפי שהוסבר לעיל סי' קצד ס"ק ד ד"ה בדיקת אויר) יהיה דימום, ועי' שם מה שכתבנו בשם האג"מ מחד גיסא ובשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א מאידך. ואפילי אם הכניסו את המיתקן ללא תפיסת צואר הרחם ואין דימום כעת, כדאי שתבדוק את עצמה במשך כמה ימים להיות בטוחה שהיא איננה מדממת מעצם המיתקן, ועיין במה שכתבו ד"ר יעקב לוי ז"ל [39] והרב שלמה אבינר שליט"א [40]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מיתקן תוך רחמי לאחר שהרופא מוציא את המיתקן, יש לחשוש לפתיחת הקבר, עכ"ל. וא"ל רופא נשים שבהוצאת המיתקן בלאו"ה יש דימום קל מתוך הרחם.

     

     

    סעיף ו  כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. (ג) ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. הגה ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים, מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אע"פ שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ג) ואם יקשה בעיניה מאד. כותב הנודע ביהודה [41]: באשה שיש לה מכה בכותלי הרחם והמכה אינה מוציאה דם אבל אם בודקת עצמה כואב לה מאוד, שתבדוק בהפסקת טהרה כדין וביום הא' וביום הז' ג"כ תבדוק כדין, ובשאר ימים שבין א' לז' לא תבדוק כלל כי באשה זו מיחשב דיעבד מחמת צער וכאב וכו', שהרי הצרכת הדבר לכתחלה ודאי שהוא רק חומרא דרבנן בעלמא ובכמה מקומות מצינו שבמקום צער לא גזרו, וכיון שלאשה זו כואב הרבה יותר מדאי, אין לך מקום צער יותר מזה. ועוד מטעמא אחרינא הייתי מקיל, שהרי יש לחוש שעל ידי רוב הבדיקות יגרמו שהמכה תגלע ותוציא דם ונצטרך אח"כ להקל כאשר תמצא דם לתלות במכה, יותר עדיף שלא לבוא לידי קולא זו וכו'. אמנם אם יכולה בשאר ימי הספירה לקנח מבחוץ קינוח כל דהו, טוב להצריכה הקינוח אם לא יכאב לה, עכ"ל [42]. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א : דמה שהתיר הנו"ב בבדיקת ראשון ושביעי זה רק בלא הסיח דעתה וחשבה כל הזמן שלא תראה דם, עיין פ"ת ס"ק ג.

                        וכהנו"ב כן כותב הערוה"ש [43]: אך אשה שיש לה מכה באותו מקום שתולין במכה, אין לה לבדוק רק במה שמוכרחת מדינא, עכ"ל. וכ"כ הסדרי טהרה [44] דאם יש לה מכה אינה צריכה לבדוק בכל יום כיון דמצות בדיקה בכל יום אינה אלא מדרבנן וכו'. ועיין שם שמביא דברי השו"ת שבות יעקב סי' לו, בנדון אשה שמצאה תמיד בבדיקתה קרטין קטנים, ומתיר השב"י שלא צריכה לבדוק אחרי ההפסק טהרה משום חשש שמא תמצא קרטין, וחולק עליו הסדרי טהרה דמנ"ל דרשאין אנו לבטל מצות חכמים מחששא זו שמא תמצא קרטין וכו', ע"ש. וכן עיין בחכמת אדם [45].

                        והחת"ס [46] כותב לגבי אשה שמרגישה מכה בפנים בזמן בדיקתה, שצריכה הפסק טהרה וג' ימים שלמים נקיים וכו', ויראה שתזהר מלבדוק עצמה כ"כ בעומק באותן הימים (אחרי הג' ימים הראשונים) באופן שלא תבוא לספק הרגשה וכו' [47].

                        ושוב ראיתי בערוה"ש [48] שכותב: שנשים שיש להן מכה בתוך הרחם ובדוחק גדול מוצאות בדיקות נקיות, לכן מורין להן כעיקר הדין שיהיה להן בדיקה טהורה ביום הפסק טהרה ובדיקה אחת בכל הז' ימים, וכן מורין הלכה למעשה, עכ"ל. וכותב החכ"א [49]: שבמקום חשש עיגון שאין האשה יכולה לטהר עצמה, יש לסמוך על גדולי הפוסקים דס"ל דאפילו לא בדקה עצמה תוך שבעה רק ביום אחד מכל הז', באיזו יום שיהיה חוץ מבדיקת הפסק טהרה, עלה לה, מאחר שבדקה ביום שקודם הז', עכ"ל.

                        וכ"כ האג"מ [50]: באשה שיש לה מכה, סגי בבדיקה של יום אחד מהנקיים, עיין בחו"ד בחידושים סי' קפז ס"ק יז ובבאורים סי' קצו ס"ק ג, והובא בפ"ת סי' קפו ס"ק לב, עכ"ל. ואם מצטערת מחמת סריטת עד הבדיקה, מותר לה ללחלח עד הבדיקה במים שיהיה רטוב שלא יכאב לה [51].

                        ולגבי בדיקה בצמר גפן (כפי שהובא בשו"ע כאן) כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: לא לעשות בדיקה בצמר גפן מכמה טעמים: א) לא ניכר הדם עליו כי יש והוא נבלע בתוכו, ב) קיים חשש רציני שנשארים סיבי הצמר גפן בתוך הנרתיק ועליהם נדבק דם, ג) גם לא יכולה להכניס בפנים, אלא עושה קינוח בעלמא, והוא רחום, עכ"ל.

     

     

     

    סעיף ז (ד) הסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ד) הסומא. ואם יכולה להראות גם לבעלה, עיין לעיל סי' קצ ס"ק א ובדברינו שם.

     

     

     

    סעיף ח  החרשת ששומעת ואינה מדברת או שמדברת ואינה שומעת, הרי הן כפקחות, אבל אם (ה) אינה שומעת ואינה מדברת, וכן השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי, צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות כדי שתהיינה מותרות לבעליהן. הקובע להן וסת, הרי הן כשאר כל הנשים; לא הוקבע להן, חוששות משלשים יום לשלשים יום ובודקות על ידי פקחות.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ה) אינה שוסעת ואינה מדברת. כותב הגר"מ פיינשטיין שליט"א [52]: בדבר חרש וחרשת בזמננו עתה שע"י תחבולות מלמדין אותן שמבינין כפקחים, לענ"ד מ"מ הם בדיני חרש שפטורין ממצות ושאין לסמוך עלייהו כמו שאין סומכין על כתבם וכו'. ואף בפקח ונתחרש, אם בשעה שנתחרש לא היה יכול לכתוב, לא תועיל שוב הכתיבה שלמד אחרי זה בחרשות להחשיבו בדיני פקח וכו', אבל לדינא דינם כחרשים גמורים, עכ"ל. ועיין בנשמת אברהם [53]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: לענין חרשים שבזמננו שמלמדים אותם קצת לדבר, עיין במוריה (תמוז תשמ"ב) במאמרו של הגרח"פ שיינברג שליט"א ובמה שהוספתי שם.

     

     

    סעיף י  השבעה נקיים צריך שיהיו רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי סתרה כל הימים וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים. הגה יש אומרים דבשלשה ימים ראשונים של ימי הספירה אם מצאה כתם אין תולין אותו להקל כמו שתולין שאר כתמים, דג' ימים ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי, אבל אח"כ דינו כשאר כתם, וכן נוהגין. ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד, אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים ראשונים. וה"ה אם (ו) היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציאה דם, תולה בה אפילו ביתר מכגריס ועוד, אלא שאין מקילין בשלשה ימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם או בשאר דברים שתלינן בהם כתם, כמבואר לעיל סימן ק"צ.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ו) היה לה מכה בגופה. כותב השו"ת שבט הלוי [54]: עובדא בא לפני באשה שעשו לה ביום ה' לז' נקיים שלה ניתוח בבית החולים על פצע שבצואר הרחם, ועי"ז ירד דם ושתת איזה ימים, ושאלה אם אפשר לה לטבול בכלות השבעה ע"י שנתלה בדם המכה כמאמר הרופאים. בתשובת דבר זה נראה בפשיטות דצריכה שוב נקיים מחדש, אף דאין ספק בזה דודאי יכולים לתלות בכה"ג בדם מכה וכו', ועוד דהרי הוא אחרי ג' ימים ראשונים וכו'. ופשוט בעיני שבאותם הימים שהיתה בביה"ח הסיחה דעתה לגמרי מנקיים והו"ל היסת הדעת גמור, ובכה"ג פשיטא דנחוש לדברי התשובת מעיל צדקה שהובאו בפ"ת כאן ס"ק ג, דאם הסיחה דעתה שלא יעלו לה, גם אם נסמוך על הפוסקים דדי בבדיקת ימים ראשונים בלי יום שביעי וכו'. אבל כאן שביום הניתוח ואח"כ ע"י רבוי דם שירד מהפצע הוצרכה להסיר ממנה לגמרי ענין לבנים ונקיים, פשיטא דחשבון הראשון בטל, ומכאן והלאה חושבנא אחריתא, עכ"ל. ועיין גם בחכמת אדם [55].

     

     

     

    [1] יו"ד ח"ב סי' פד.

    [2] שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ח.

    [3] ח"ה סי' קב.

    [4] ח"ג סי' פה.

    [5] ס"ק טו.

    [6] יו"ד סי' קנז.

    [7] כאן סע' מ.

    [8] ספר הל' נדה בתשובות בסוף הספר סוף אות כא. ועיין שם מה שהוא כותב לגבי

                        יום הכפורים, ט' באב או ימי אבל.

    [9] יו"ד ח"א סי' צי.

    [10] יו"ד ח"ג סי' נז.

    [11] ח"ב סי' מ.

    [12] ח"ג סי' סא.

    [13] ח"ו סי' צז.

    [14] ח"ב סי' פז.

    [15] ח"ה יו"ד סי' טז אות ה.

    [16] י"ד סי' קכג.

    [17] או"ח ח"ד סי' קה.

    [18] יו"ד סי' קנה.

    [19] ספר הל' נדה בתשובות אות טז.

    [20] ועיין גם בשו"ת אג"מ אהע"ז ח"ג סי' כד.

    [21] ח"ד סי' צט אות ט.

    [22] ח"א סי' קכז.

    [23] יו"ד סי' י.

    [24] כאן ס"ק כג ד"ה וראיתי.

    [25] סי' עא.

    [26] סי' רנה ו-רנו.

    [27] כאן סע' כט.

    [28] כאן סע' מו.

    [29] קמא סי' סד ותניינא סי' קלה.

    [30] סי' ס.

    [31] סי' קצב.

    [32] כאן ס"ק סג.

    [33] סי' צב ס"ק כד ו-כה.

    [34] ח"ב סי' קיח.

    [35] שו"ת תשורת שי סי' שיט; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' כח אות ט וח"ה סי' לז: שו"ת

    אג"מ ח"ג סי' מז; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' ס: שו"ת חשב האפוד ח"ב סי'

    קב.

    [36] הגרש"ז אויערבאך שליט"א, מובא בשמירת שבת כהלכתה פי"ח הערה פו; שו"ת

    ציץ אליעזר ח"י סי' יג אות ו.

    [37] ח"ב סוסי' קב.

    [38] שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"י וחי"א סי' סג; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פז, אך

                        עיין שם שכותב שקשה להן לטהר עצמן כי שכיחי בה הרבה כתמים. ויש

                        להזהר בכל אלה, בכל אשה ואשה לפי מזגה.

    [39] אסיא חוברת ח ניסן תשל"ג עמ' 19.

    [40] שם חוברת כט סיון תשמ"א עמ' 15.

    [41] תניינא יו"ד סי' קכט.

    [42] והובא בקצרה בפ"ת ס"ק ח.

    [43] כאן סע' ל.

    [44] ס"ק טו.

    [45] כלל קיז סע' יג.

    [46] יו"ד סי' קמד.

    [47] ועיין גם שם סי' קמה.

    [48] כאן סע' כו.

    [49] כלל קיז סע' יב.

    [50] יו"ד ח"ב סי' סט, ועיין גם בח"ג סי' נו אות ג.

    [51] שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קמו.

    [52] ספר הלכות נדה, בתשובות בסוף הספר, אות כה.

    [53] ח"א סי' לח סוס"ק ח וסי' נה סוס"ק ב.

    [54] יו"ד ח"א סי' עג.

    [55] כלל קיז סע' יג.

     

     


  • יורה דעה סימן קצ"ו (עידכון)
  • powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.