נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רא

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן רא" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' רא.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רא

הלכות מקואות

 

סימן רא  דיני המקוה ומימיו

 

סעיף לג  כל שתחלת (א) ברייתו מן המים, כגון יבחושים אדומים, מטבילין בו, ומטבילין בעינו של דג גדול שנימוק שומן עינו בחורו.

 

נשמת אברהם

                               

                (א) ברייתו מן המים. אשה שהזהירה אותה רופא מומחה שלא יכנסו מים לאוזניה עקב חור בתוף או עקב דלקת קשה וכרונית בתעלה החיצונית של האוזן, ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם [1] בשם הפוסקים שדנו אם תכניס צמר-גפן טבול בשמן לתוך האוזן או שאשה אחרת תטבול אצבעותיה במי-מקוה ותכניסן לתוך האוזן של החולה בזמן שהיא טובלת. בנוסף, יש מיעוט קטן של נשים שגם מעט מים בתוך האוזן עלול להזיקה, ולכן יש כאן בעיה חמורה של עיגון בחיים.

                ושמעתי עצה שהאשה תטבול עם פקק של פלסטיק בתוך האוזן כדי למנוע מכל וכל כניסת מי-מקוה לתוכם, וכיון שהפלסטיק בא מנפט, יש לו דין של ברייתו מן המים [2] ואין בזה משום חציצה. וכעין זה כתב בספר טהרת מים [3] שאשה שעברה ניתוח בגולגולתה ואסור שיבוא שם מים, תלבש כיסוי מעור של דג ולא הוי חציצה.

                אמנם מבואר ברמ"א [4] יבמג"א [5] שרק אם הדג מרוסק אזי יש לו דין מים. וכ"כ הש"ך [6] שאין לטבול בשלג לא מרוסק, וכן כתבו השו"ת דברי מלכיאל [7] ובנו של הנו"ב [8], אך הערוה"ש [9] כותב שחומרא יתירא היא, ועיין בדבריו [10] ובדברי המג"א [11] שמקשים על מה שכותב השו"ע [12].

                וז"ל החזו"א בתשובה להגאון מחבר טהרת מים [13]: לפיכך נראה דכשמעבדין עור הדג ועושין ממנו כעין בגד, אינו בכלל דין ברייתו מן המים אף אם ירסקנו, ולא עוד אלא שלאחר העיבוד מקרי פנים חדשות, וכשם שנפסל מתורת אוכל כך נפסל מדין מקוה. ולפיכך אין תקנה לזו שאין יכולה לטבול מפני שציוו עליה הרופאים שלא להביא מים על גולגולתה לכסות ראשה בעור הדג המעובד, שאינו בכלל מים מכל הלין טעמי, עכ"ל, ע"ש עוד.

                וכותב השערי טבילה [14]: ומאחר שאין כאן גם כן חשש עיגון שהרי במשך הזמן יתרפא המקום ואם כן בזה אי אפשר לצרף כלל הצד עיגון שיש בדבר, ולכן לא מצאנו עצה לאשה זו. אמנם כל זה הוא רק באופן שמצריכים לכסות כל הראש [שו"ע יו"ד סי' קצח סע' ה ובהגר"א ס"ק יא, דראש נחשב כגוף בפני עצמו ורוב הראש חוצץ מן התורה כשמקפיד – א.ס.א.], משא"כ שהרופאים מתירים לכסות את מקום הניתוח לבד וכו', עכ"ל. ומשתמע מדבריו דבנדוננו שיש גם עיגון ואין חציצה מן התורה, שהיה מקום להתיר. אך לדברי החזו"א (המובאים לעיל) יש כאן ממש חציצה.

                וכותב הטהרת מים (שם) וז"ל: אולם דברי טעם אלו של הגאון החזון איש אין נדחים בנקל בפרט להלכה למעשה, שיש לנו קבלה שרשכבה"ג הגרח"ע זצ"ל הכריע בפסקיו כמותו, עכ"ל.

                ושמעתי מהגרי"ש אלישיב שליט"א (בהסתמך על החזו"א הנ"ל) שאין להתיר לטבול עם פקק של פלסטיק באוזן גם במקרה של עיגון.

                וחשבתי שהפתרון יהיה שאשה שניה תטבול את אצבעותיה בשקית של מים סטריליים ואח"כ תכניסן לתוך האוזן של הטובלת. אחר הטבילה תנקה ותייבש יפה יפה את כל תעלת האוזן בצמר-גפן סטרילי. ואמנם קיימת מחלוקת אם צריכה לטבול האצבע דוקא במי-מקוה, כי לדעת הרמ"א [15] 1הש"ך [16] צריכה דוקא מי-מקוה אבל לא במים תלושים ולדעת המטה יונתן [17] גם לא תתלוש המים מהמי-מקוה, אך מרן המחבר לא חילק [18] והט"ז [19] מתיר במפורש אפילו במים תלושים וכותב "דלא כרמ"א", ובשעת הדחק כזו ועיגון בחיים, לכאורה לכו"ע יהיה מותר.

                שוחחתי עם מומחים יר"ש גם כאן וגם בארה"ב ואלו הסכימו עם פתרוני מבחינה רפואית. ויש לציין שבמאמר רפואי שפורסם לפני כשנתיים מתברר שהסיכון המדובר קיים דוקא כשהאשה שוהה זמן רב במים, כגון בשחיה או באמבטיה.

                והגרי"ש אלישיב שליט"א הסכים עם פתרוני.

 

 

                               

[1]  יו"ד סי' קצח ס"ק יב 7 (עמ' קלו).

[2]  זבחים כב ע"א.

[3]  סי' נג.

[4] או"ח סי' קס סע' י.

[5] סי' קסב ס"ק יז.

[6] יו"ד סי' רא ס"ק עא.

[7] ח"ב סי' נט.

[8] שו"ת נו"ב מהד"ת או"ח סי' נז.

[9] או"ח סי' קסב סע' כח.

[10] יו"ד סי' רא סע' קעט.

[11] סי' קסב ס"ק יז.

[12] יו"ד סי' רא סע' נב.

[13] יו"ד סי' צד, וכך הוא כותב לבעל טהרת מים.

[14] סי' ב אות ט. 

[15] יו"ד סי' קכ סע' ב.

[16] יו"ד סי' קצח ס"ק לז.

[17] הגה על סי' קכ סע' ב. וראה בדרכי תשובה סי קכ ס"ק לג.

[18] יו"ד סי' קכ סע' ב.

[19] יו"ד קכ ס"ק ד ו-סי' קצח ס"ק כז.

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.