נשמת אברהם / יורה דעה סימן ריד

הלכות נדרים

 

סימן ריד  לעבור על מנהג צריך התרה

 

סעיף א  דברים המותרים והיודעים בהם מותרים נהגו בהם איסור, הוי כאילו קבלו עליהם בנדר ואסור להתירם להם. הלכך מי שרגיל להתענות תעניות שלפני ראש השנה ושבין ראש השנה ליום כיפורים, ומי שרגיל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מר"ח אב או מי"ז בתמוז ורוצה לחזור בו (א) מחמת שאינו בריא, צריך ג' שיתירו לו. אם בשעה שהתחיל לנהוג היה דעתו לנהוג כן לעולם, ונהג כן אפילו פעם אחת, צריך התרה ויפתח בחרטה שמתחרט שנהג כן לשם נדר. לפיכך הרוצה לנהוג בקצת דברים המותרים, לסייג ופרישות, יאמר בתחלת הנהגתו שאינו מקבל עליו כן בנדר, וגם יאמר שאין בדעתו לנהוג כן אלא בפעם ההוא או בפעמים שירצה, ולא לעולם. אבל הנוהגים איסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים, לא הוי כאילו קבלום בנדר. ויש מי שאומר שאם טועה ונהג איסור בדבר המותר, נשאל ומתירים לו בשלשה כעין התרת נדרים ואם יודע שהוא מותר ונהג בו איסור, אין מתירין לו אפילו כעין התרת נדרים, דהוי כאילו קבלו על עצמו כאיסורים שאסרתן תורה שאין להם היתר לעולם (והמנהג כסברא הראשונה).

 

נשמת אברהם

 

                    (א) מחמת שאינו בריא. כותב הש"ך [1] דכיון דלא אסיק אדעתיה דכשלא יהא בריא לא יתענה, צריך התרה. וכן פוסק הבן איש חי [2] . שאשה שנהגה במצות שופר ונזדמן לה פעם אחת שלא תוכל לבא לבית הכנסת וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה, תעשה התרה בערב ר"ה על קבלת המנהג, עכ"ל. אך עיין במג"א [3] שכותב דבמקום שיש מקצת חולי יש להקל ואינו צריך התרה אם לא מי שמתענה יותר ממה שנהגו הצבור, ומוסיף המחצית השקל דאדעתא דהכי לא נהגו והוא לא קיבל על עצמו כי אם אדעתא דמנהגא. והדגול מרבבה [4] כותב על הש"ך: דבריו דחוקים, ולענ"ד נראה וכו' אם אירע לו איזה מיחוש ורצה לאכול היום ולעתיד שוב חוזר למנהגו, ג"כ אינו צריך התרה, אבל המחבר כאן מיירי שאינו בריא ורוצה לחזור לגמרי ושלא לשוב למנהגו לעולם, לכך צריך התרה, ובזה דברי המג"א בסי' תקפא נכונים, עכ"ל. וכותב המ"ב [5]: ואפשר דאם אינו מוצא מי שיתירנו, יש להקל במקום הדחק כי הא"ר ודה"ח העתיקו דברי המג"א, וגם הדגמ"ר מקיים דברי המג"א, עכ"ל.

 

 

[1] ס"ק ב.

[2] שנה א פ' נצבים סע' יז.

[3] סי' תקפא ס"ק יב, הובא במ"ב ס"ק יט.

[4] כאן.

[5] שם שעה"צ ס"ק לג.