נשמת אברהם / יורה דעה סימן רלח

סימן רלח  דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש

 

סעיף ד  אמר שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות, ואכל, אינו חייב משום שבועה, שהרי (א) מושבע ועומד מהר סיני הוא. ואם אמר שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבילות וטריפות, ואכל פחות מכזית, חייב על השבועה, שהרי (ב) אינו מושבע מהר סיני על חצי שיעור. וכן אם אמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבלה וטריפה, חייב על השבועה.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) מושבע ועומד מהר סיני. כותב הש"ך [1]: נראה דנ"מ אף האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבלה שאינו צריך להתיר שביעתו, מיהו היינו בנשבע כשהוא בריא שהיה אז אסור בנבלות וטרפות, אבל נשבע כשהוא חולה, כיון שאז מותר לו לאכול, אם כן חלה השבועה ויש להתיר לו, מיהו י"ל דאף בכה"ג לא חיילה השבועה כיון דמותר לו לאכול משום פקוח נפש, אם כן השבועה נמי לא חלה דנשבע ועומד מהר סיני על המצוה דפקוח נפש, והוא נשבע לבטל מצוה זו, ונראה דיש להחמיר ולהתיר לו, עכ"ל. ועיין גם בעצי לבונה שם.

                    (ב) אינו מושבע מהר סיני. כותב הט"ז [2]: אע"ג דאסור, מ"מ אין מושבע עליו, הכי ס"ל לרמב"ם, עכ"ל. וכותב הרדב"ז [3]: נקט כל שהוא לאשמועינן דאפילו כל שהוא אמור מן התורה, דלא תימא חצי שיעור אמר ר' יוחנן דהוי אסור מן התורה דוקא, אבל כל שהוא לא הוי מן התורה, וזהו שאמר הרב שהרי אינו מושבע על חצי שיעור מהר סיני, כלומר אפילו על חצי שיעור אינו מושבע, וכל פחות מכזית חצי שיעור קרי ליה ואפילו כל שהוא. וק"ל כיון שהוא אסור מן התורה הרי הוא מושבע עליו, דכתיב ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. וי"ל דנהי דחצי שיעור אסור מן התורה משום דחזי לאצטרופי, אבל אין מפורש בתורה איסורו והשבועה לא היתה אלא על הדברים המפורשים בתורה, תדע שהרי כתיב בתורה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך, ואפ"ה חיילא שבועה אאיסורין דרבנן, עכ"ל. וכן עיין שם בכסף משנה.

                    אך הש"ך [4] כותב: ודעת הרשב"א בתשובה סי' תריו דאין השבועה חלה על חצי שיעור דאורייתא וכ"כ התוס' בשבועות כג ע"ב ד"ה דמוקי, דכיון דחצי שיעור אסור מן התורה, מושבע ועומד מהר סיני הוא ואינו חייב בשבועה, מיהו ברישא הנשבע שלא לאכול כל שהוא מנבלה וטרפה, נראה גם מדברי התוס' שם דחייב על השבועה, ונראה דיש להתיר השבועה ולא יעבור, ועיין לקמן סי' רלט ס"ק כ, עכ"ל. ועיין שם בסי' רלט שכותב הש"ך בשם תשובת מהר"ל ן' חביב סי' קג לדעת הר"ן דדבר דרבנן חמיר טפי מחצי שיעור שאסור מן התורה, דכשהוא אסור מן התורה הוי מרבויה דכל דוקא וליכא לאו מיוחד לאיסורו, וכל שאין איסורו מפורש חל עליו שבועה, מה שאין כן כשהוא אסור מדרבנן דאיכא לאו דלא תסור, ועוד, דבר שהוא. מדרבנן איכא למימר העמידו דבריהם כשל תורה וכו', עיי"ש. ועיין בדברינו לעיל סי' קנה ס"ק ו ד"ה פחות מכשיעור.

 

 

[1] ס"ק ה,

[2] ס"ק ב.

[3] הל' שביעות פ"ה ה"ז.

[4] ס"ק ו.