נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רמ

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן רמ" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' רמ.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רמ

הלכות כבוד אב ואם

 

סימן רמ  איזהו כבוד ואיזהו מורא ודיניהם

 

סעיף ד  איזהו כבוד (א) מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא. ויתננו לו בסבר פנים יפות, שאפילו מאכילו בכל יום פטומות והראה לו פנים זועפות, נענש עליו. הגה וכן להיפך, אם מטחין אביו ברחיים, וכוונתו לטובה כדי שינצל אביו מדבר קשה יותר מזה, ומדבר פיוסים על לב אביו ומראה לו שכוונתו לטובה עד שיתרצה אביו לטחון ברחיים, נוחל עולם הבא. וישמשנו בשאר דברים שהשמש משמש רבו.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) מאכילו ומשקהו. כותב הבית לחם יהודה [1] והוא מהספר חסידים [2]: אב שהיה חולה ואמרו לו הרופאים שלא ישתה מים ולא יאכל דבר פלוני, ושאל האב לבן שיתן לו מים או אותו דבר שאמרו לו הרופאים שלא יאכל, ואמר אם לא תתן לי לא אמחול לך לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, אינו מחויב לשמוע לו, עכ"ל, והובא גם בערוה"ש [3]. אך כותב הברכ"י [4] . דאם הדבר מזיקו אבל ודאי דליכא סכנה ישמע לו, וכן משמע בספר חסידים שכתב דבמידי דסכנה לא ישמע לו, ומוכח הא אי ליכא סכנה אף שמזיקו שרי, עכ"ל. וראה ביד שאול [5] שמשמע מדבריו שאפילו שאין בו סכנה לא ישמע לו, וז"ל: והמעיין בשיטה מקובצת [6] ימצא דכל שאין לאב הנאה וכבוד מזה אין מחויב הבן לשמוע אליו, ועיין תוס' קדושין לב ע"א [7] וברשב"א בחידושיו ליבמות דף ו [8]. ובזה אני אומר דמכ"ש אם האב חולה ומצוה לבנו שיתן לו דברים המזיקים לו שאינו מחויב לכבדו בזה, ומצאתי בס' חסידים סי' רלד שכתב כן לענין דינא, עכ"ל של היד שאול. אך קשה לי הק"ו, הא כאן על אף שהדבר יזיק לו, ודאי מדובר על מה שיקרה אחר זמן, וכעת יש להאב הנאה מזה כי למה יבקש את האוכל או את המשקה אא"כ נהנה מהם כעת, על אף שיודע שאח"כ יזיקהו. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א : יתכן שנתכוין לומר דכבוד אב היינו כשנותן ,לאב ולא כשהוא מחסרו, .ולכן אם אין ההנאה שוה בנזק הגוף ה"ז חשיב שמפסידו יותר ממה שמרויחו, עכ"ל.

                    ואם האב דורש מבנו שיגיד לו מה מחלתו, עיין בשערים מצויינים

בהלכה [9] שכותב דמבואר מהש"ך [10] שלא לגלות להחולה שהוא מסוכן, ולכן הוא מסיק שבנ"ד אין להבן לשמוע לו אם יודע הבן שלאביו מחלה מסוכנת, כדי שלא ליתרע מזליה. ובקונ"א [11] הוא מביא ראיה משו"ת מהר"ם מלובלין סי' קלו, דמצות כיבוד אב ואם הוא דוקא כשיהיה להם מזה קורת רוח וכו' [12], ובנ"ד זה מה קורת רוח יגיע לו כשיודע מה מחלתו, וא"כ אין להגיד לו, עכ"ל. אך ודאי אם צריך לגלות לו לתועלתו, יעשה זאת בנוסח מלא תקוה ובטחון, וכפי שמובא לקמן סי' שלח סע' א.

 

 

סעיף ה  זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו. הגה וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמיחייב ליתן לצדקה ומ"מ אם ידו משגת, תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו. ואם יש לו בנים רבים, מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחויבים העשירים לבד. אבל (ב) חייב לכבדו בגופו, אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים. ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא, אבל אי לית ליה, לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים.

 

נשמת אברהם

 

                    (ב) חייב לכבדו בנופו. אביו חולה וזקוק לשמירה פרטית ואין ביכולתו לשלם עבור זה, חייב 'הבן לטפל בו כפי כוחו. וה"ה הבת כשהיא לא נשואה [13] או כשהיא נשואה ואין בעלה מקפיד [14].

 

 

סעיף ז  חייב (ג) לעמוד מפני אביו. ואם האב תלמיד בנו, כל אחד מהם עומד מפני השני. הגה ואם הבן רוצה למחול על כבודו, לשמש אביו, הרשות בידו, דהא הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. ודוקא בצנעא, או אפילו בפרהסיא ודש בעירו שהכל יודעים שהוא אביו, אבל אם הבן גדול בתורה ואין אביו דש בעירו, איכא למיחש לבזיון התורה אם יתבזה הבן לפני האב, ויש להם להרחיק זה מזה שלא יקל שום אחד בכבודו לפני חבירו, וכן עשה מוהר"ם עם אביו.

 

נשמת אברהם

 

                    (ג) לעמוד מפני אביו. עיין בפ"ת [15] שסומא חייב לעמוד בפני אביו ואמו ורבו מובהק, וראיה מהגמ' קדושין לא ע"ב: רב יוסף כי הוה שמע קל כרעה דאימיה, אמר איקום מקמי שכינה דאתיא, ורב יוסף ידוע שהיה סגי נהור. וה"ה אם אביו סומא שיעמוד מפניו, כמו שמצינו ביומא נג ע"א דרבא נהג כבוד ברב יוסף שהיה מומא [16].

 

 

סעיף י  (ד) מי שנטרפה דעת אביו או אמו, משתדל לנהוג עמהם כפי דעתם עד שירוחם עליהם. ואם אי אפשר לו לעמוד, מפני שנשתגעו ביותר, ילך לו ויניחם, (ה) ויצוה לאחרים לנהגם כראוי.

 

נשמת אברהם

 

                    (ד) מי שנטרפה. ראיתי שנשאל הגרא"י וולדינברג שליט"א [17] מתלמיד חכם אחד שאמו נטרפה דעתה עליה ומפריעה בצורה חריפה סדר ושלום הבית, אם מותר לו לקשרה בחבל אל כסא כפי פקודת הרופא כדי שלא תשתולל. ופוסק הגאון שליט"א שלדעתו ברור ופשוט הדבר להלכה שאסור לו לבן לקשור את אמו אל הכסא מחמת שטותה, אלא עליו למסרה ולסדרה בידי אחרים שינהגו אתה על זו הדרך כפי ההכרה וכפי הציווי הרפואי, עכ"ל. ואמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאם האמא יכולה להנזק מהשתוללותה מותר לו לקושרה עד שימצא לה מקום מסודר במוסד.

                    (ה) ויצוה לאחרים. כותב הט"ז [18]: בטור הביא השגת הראב"ד בלשון זה, אין זה הוראה, דאם הוא יניחם וילך לו למי יצוה לשומרם, עכ"ל. ותמהו הר"ן וב"י שזה תלמוד ערוך במעשה דרב אסי עם אמו שנטרפה דעתה וכף. ונראה דעיקר תמיהתו על שיצוה לשמרם דזהו ליתיה בגמרא, וע"ז תמה הראב"ד מה חשב הרמב"ם שהוסיף שיצוה לאחרים לשמרם כיון דע"כ לא מהני לה שמירה, דאי מהני למה ילך ויניחנה הלא אפשר לה בשמירה, ואם אי אפשר לשמור, מה מהני ציווי לאחרים בשמירה, וכן ראיתי בדרישה וכן עיקר, עכ"ל הט"ז. ונ"ל דהאידנא ודאי אפשר לחלק בין שמירה של הבן שהוא אינו מנוסה ויודע איך לשמור ובין אח או מוסד שמלומדים ומנוסים בדבר ויודעים איך לטפל באדם כזה שנטרפה דעתו, ר"ל.

                    וכמה עמוקים הם דברי רב סעדיה גאון המובאים ברבינו בחיי [19] וז"ל: ומה שקבע הכתוב שכר הכבוד אריכות ימים, הגאון רב סעדיה ז"ל נתן טעם בזה, כי מפני שלפעמים עתידים שיחיו האבות עם הבנים זמן ארוך והאבות הם למשא כבד על הבנים והכבד יכבד עליהם, לכך קבע עליהם שכר המצוה הזאת למען יאריכון ימיך, כלומר עליך לכבדם ותחיה עמהם, ואם אולי תצטער על חייהם, דע שעל חייך אתה מצטער, עכ"ל.

 

 

סעיף יד  אביו אומר לו השקני מים, ואמו אומרת השקני מים, (ו) מניח אמו ועוסק בכבוד אביו. ואם היא מגורשת מאביו, שניהם שוים ולאיזה מהם (ז) שירצה יקדים.

 

נשמת אברהם

 

                    (ו) מניח אמו. שגם אמו חייבת בכבוד אביו [20].

                    (ז) שירצה יקדים. וזה דוקא לענין כבוד וכו', ונ"ל דה"ה אם באו לשאול מזון וכסות, יקדים לאמו כת"ש לקמן סי' רנא סע' ח, דבזה אשה קודם לאיש[21].

 

 

סעיף יז  אחד האיש ואחד האשה שוין בכבוד ובמורא של אב ואם, אלא שהאשה אין בידה לעשות, שהיא משועבדת לבעלה, (ח) לפיכך היא פטורה בכבוד אב ואם בעודה נשואה. ואם נתגרשה או נתאלמנה, חייבת.

 

נשמת אברהם

 

                    (ח) לפיכך היא פטורה. ונראה דאם אין בעלה מקפיד, חייבת בכל דבר שאפשר כמו באיש [22].

 

 

 

[1] בהגהות כאן סע' טו.

[2] סי' רלד.

[3] כאן סע' מא.

[4] ס"ק י.

[5] כאן ס"ק יא.

[6] ב"מ דף לב בשם הרא"ש בשם הר"מ.

[7] ד"ה רב, שכותב דאם אין האב נהנה באבידה עצמה אין הבן חייב להפסיד אבידתו

בשביל אביו וכו', מ"מ נהנה בהשלכת ארנקי ומש"ה אין להכלימו.

[8] ד"ה מה, שכותב שאין עיקר הכבוד אלא במה שיש לו הנאה וכו' אבל אמר לו

                    לעשות דבר שאין לו בו הנאה של כלום, אין זה כבוד שנצטווה עליה, וכבוד

                    כזה אין בו עשה של תורה שידחה אפילו לאו גרידא, עכ"ל. ועיין בהגר"א

                    כאן ס"ק לו.

[9] סי' קצג ס"ק ב.

[10] סי' שלח ס"ק א.

[11] שם.

[12] עיין לעיל בשם השיטה מקובצת.

[13] מע' יז.

[14] שם וש"ך ס"ק יט.

[15] ס"ק ו ועיין בנחלת צבי כאן.

[16] שערים מצויינים בהלכה סי' קמג ס"ק ה בשם השו"ת שער אפרים סי' עח.

[17] שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' נט.

[18] ס"ק יד.

[19] שמות כ ש.

[20] ש"ך ס"ק טז

[21] פ"ת ס"ק יב.

[22] ש"ך ס"ק יט.

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.