נשמת אברהם / יורה דעה סימן רמז

הלכות צדקה

 

סימן רמז  גודל שכר צדקה ואם כופין עליה

 

סעיף ד  הצדקה דוחה את הגזירות הקשות, וברעב תציל ממות, כמו שאירע לצרפית. הגה והיא מעשרת, ואסור לנסות הקב"ה כי אם בדבר זה, שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו'. וי"א דוקא (א) בנתינת מעשר מותר לנסות הקב"ה, אבל לא בשאר צדקה .

 

נשמת אברהם

 

                    (א) בנתינת מעשר. וכותב הפ"ת [1] בשם ספר משנת חכמים: דהא דשרי לנסות במעות מעשר היינו אם עושה על מנת להתעשר, אבל בשביל טובה אחרת כמו בשביל שיחיו בניו וכדומה אסור לנסות, עכ"ל. שוב כותב הפ"ת [2]: עיין בשאילת יעב"ץ שהשיג על הרמ"א דמדבריו משמע דבמעשר כספים דנהוג עלמא האידנא קאי, ובאמת זה אינו שלא נאמר זה על מעשר כספים דלא שרי לנסויי ביה דאינו אלא צדקה ע"ש, וכ"כ הגאון בעל של"ה דדוקא במעשר תבואה הוא דשרי לנסות אבל לא במעשר כספים ע"ש, וכן הסכים בספר משנת תכמים, עכ"ל של הפ"ת. ועיין גם בגליון מהרש"א שמביא מהא דתוס' פסחים ח ע"ב ד"ה שיזכה, שהאיסור הוא רק אם תוהא אבל מי שאינו תוהא ומתחרם הרי זה צדיק גמור, ושלפי המהרש"ל במעשר גם בתוהא מותר לנטות, ע"כ. וראיתי בספר אהבת חסד להחפץ חיים [3] שכותב אחרי שמביא את הפ"ת הנ"ל: ונ"ל ראיה שהדין עם השו"ע, דאם תאמר דוקא במעשר תבואה שמקיים בזה מצות עשה מן התורה היינו מצות עשה דמעשר, א"כ היכי קאמר [4] ר' יוחנן לינוקא דר"ל זיל נסי, והלא במעשר כספים אסור לנסות. ואין לומר דכונת ר' יוחנן הוא על מעשך תבואה וכו' והלא תרומות ומעשרות אף בימי עזרא הוא מדרבנן וכו' וכמבואר ביו"ד סי' שלא, ואיך מותר במצוה זו לנסות את הש"י אחרי שאין מחויב בה עתה מן התורה לדידהו וכו', אלא ודאי דטעם שהתיר הכתוב לנסות וכו' מחמת שמחזיק בזה ידי כהנים והלוים ויש טרף בבית ד' וכו' שבזכות שניתנין טרף בזכות זה באה הברכה וכו', וא"כ ה"נ לענין מעשר כספים בזמנינו שעיקרו ניתקן לכתחלה להחזיק ידי עמלי תורה וכדאיתא במדרש תנחומא פ' ראה [5] וכו' רמז למפרשי ימימ להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה, גם בזה מותר לנטות הש"י, עכ"ל.

                    ובספר מעשר כספים [6]  מביא בשם רבינו יונה [7]: מן הכל יפריש מעשר, כי דבר זה אין לו ערך, כי את אשר אסר הבורא בכל דבר לנסותו, התיר במעשר, עכ"ל. וכן בפירושו (של רבינו יונה) על מסכת אבות פ"ג מי"ז הוא כותב דענין הצדקה הוא כמו המעשרות ובהרבות הצדקה יוסף עושר על עושרו וכו'. וכ"כ רבינו מנחם תלמיד רבינו יהודה בן הרא"ש בצדה לדרך מאמר א כלל ד פרק ו. וכ"כ המנורת המאור [8]. והצדקה בזמן הזה במקום המעשרות שמעשרין לנותן, כדגרסינן בפ"ק דתענית דף ט אמר ר' יוחנן וכו' לפיכך אל ירפה אדם ידו מן המעשרות, ויתנם כראוי מן השדה ומן הבית, ומכל מה שיבא לידו בשום ענין בעולם. ובזה מולחו [9]  לממונו ומקיימו ומוסיף עליו אלף פעמים, עכ"ל.

 

 

 

[1] ס"ק א.

[2] ס"ק ב.

[3] פי"ח בהגה ד"ה וכן.

[4] תענית ט ע"א.

[5] ס"ק יח, על הפסוק עשר תעשר.

[6] עמ' נז.

[7] בספר היראה.

[8] סי' קצב.

[9] עיין בכתובות סו ע"ב מעשה דרבן יוחנן בן זכאי ובתו של נקדימון בן גוריון.