נשמת אברהם / יורה דעה סימן רנא

הלכות צדקה

 

סימן רנא  למי נותנין הצדקה ואיזה קודם לחבירו

 

סעיף ט  היו לפניו עניים הרבה, ואין בכיס לפרנס או לכסות או לפדות את כולם, (א) מקדים הכהן ללוי, והלוי לישראל, והישראל לחלל, והחלל לשתוקי, והשתוקי לאסופי, והאסופי לממזר, והממזר לנתין, והנתין לגר, והגר לעבד משוחרר. במה דברים אמורים, בזמן שהם שוים בחכמה, אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג עם הארץ, ממזר תלמיד חכם קודם (ואפילו חכם לכסות, ועם הארץ להחיות. ואשת חבר, כחבר). וכל הגדול בחכמה קודם לחבירו. ואם היה אחד בהם רבו, או אביו, אע"פ שיש שם גדול מהם בחכמה, רבו, או אביו שהוא תלמיד חכם, קודם לזה שהוא גדול ממנו.

 

נשמת אברהם

 

                (א) מקדים. שני חולים שבאו בבת אחת לרופא ושניהם שווים בחומרת מחלתם ומצבם, לכאורה על הרופא לטפל בהם לפי סדר העדיפויות המובא במשנה בסוף הוריות [1]. ואין הדבר נוגע דוקא לרופא ולחולים אלא גם לבעל חנות או לרב שבאים לפניו לשאול [2]. אך דומני שאין נוהגים כן, אלא שבדרך כלל הולכים לפי התור וכל הקודם זוכה, וצ"ע על מנהג העולם. ולכאורה מסתבר שאין הבדל בין אם שניהם באו בבת אהת אצל הרופא ובין אם באו בזה אחר זה, אך הרופא הגיע אחרי כן ועוד לא התחיל לטפל באף אחד מהם. ונראה לכאורה דכל זמן שלא התחיל לטפל באחד מהם נחשב כאילו באו ביחד ויכול הרופא (וה"ה החנוני או הרב) להזדקק למי שהוא רוצה, וממילא יצטרך לטפל בהם לפי הסדר שבמשנה. וכפי דברי המשנה כך נפסק להלכה בשו"ע כאן ובחזו"א [3].

                בגמרא נדרים [4] מובא: תנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו, לכל דבר שבקדושה. ומשמע שם דלרש"י דווקא דברים שבקדושה ולהר"ן אפילו לכל דבר, וכן כותב שם הרא"ש: בכל דבר שיראה גדול ומקודש וכו' להיות ראש המדברים בכל קבוץ עם לדבר ולדרוש תחלה וכו' וכשיושב בסעודה יביאו לו מנה תחלה, עכ"ל. ועיין גם בגיטין [5] וברש"י ותוס' שם.

                ולגבי קדימת כהן ללוי או לוי לישראל, ראיתי במג"א [6] וז"ל: וצ"ע למה אין נזהרין עכשיו להקדים הכהן לכל הנך מילי ויש ליזהר בזה מאחר שמדאורייתא הם, ואפשר דאין אנו בקיאין ביחוסי הכהונה וכמ"ש סוסי' תנז, עכ"ל [7]. וכן ראיתי שכותב היעב"ץ [8] וז"ל: צ"ע אם גם נקבות של שלשת יוחסין אלו (כהן, לוי, ישראל) יש להן מעלה זה על זה בענין זה, לפי שקדושת כהנת ג"כ מרובה שאוכלת בתרומה ובמורם מן הקדשים וי"ל מתנות כהונה (ואם זינתה בזיקת בעל בשריפה), ובת לוי אוכלת במעשר ובניהם פטורים מן הבכורה, מ"מ מסופקני אם זה כדאי לחוב לאחרות, וקצת הוכחה מדשתקו מנה הפוסקים לגמרי ולא הזכירו דין קדימתן לענין פדיון שבויות, וכן לענין צדקה לא שמענו מימינו מי שמקדימה, עם היות האמת שמעלות הכהונה והלויה ירדו בדורות הללו שאפילו לזכרים אין נותנין דין קדימה בדברים אלו (אם לא באיש מפורסם), וזה מפני שאינם אלא כהני חזקה, מ"מ הדבר שקול אצלי, עכ"ל.

                ולענין ת"ח קודם לע"ה, אולי גם אפשר להסביר את מנהג העולם לפי הגמ' בב"ב [9] ובתוס' שם [10] שאין אנו יודעים לשקול בין התורה והמצוות של יהודי אחד כנגד השני. וכבר כתבו הפוסקים [11] דאין לנו דין ת"ח בזמן הזה. אך באדם שמפורסם כת"ח או צדיק, ודאי צריכים להקדימו לכל דבר וכפי שרומז היעב"ץ הנ"ל.

                וכן לענין קדימת איש לאשה, עיין במעשה דאבא חלקיה [12] וכן במעשה דמר

עוקבא [13], ששוב אין אנו תמיד יודעים למי זכויות גדולות יותר, ולכן אין המנהג היום להקדים איש לאשה בכל דבר.

                ושמחתי כשראיתי באג"מ [14] שכתב: ואף ענין קדימה ליכא אלא במה שתנן במתני' דסוף הוריות ואף באלו קשה לעשות מעשה בלא עיון גדול, עכ"ל.

                אך עדיין צ"ע, כי אולי הדין כאן שונה ממה שכתוב במשנה ושו"ע, כי שם דוקא כשבאו בבת אחת בו בזמן, שאם באו בזה אחר זה אז כל אחד קנה זכותו לפי התור ואז מגיע לו טיפול לפי התור וכפי מנהג העולם. ואמנם לא ברור לי באיזה קנין אדם קונה לעצמו זכות לפי התור ומה משמעות של "תור" בהלכה. והנה מובא בחו"מ [15]: צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחלה אבל צריך להקרים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף וכו'. וכן גם בסעיף ב שם. ולכאורה משם ראיה שאפילו אם באו בזה אחר זה דיני קדימה המבוארים במשנה עדיין שרירין וקיימין. אך מאידך, קשה לי ממה שכותב מרן

ביו"ד [16]: היו השואלים וכו' שניהם חכמים וכו' הרשות ביד המשיב, למי שירצה יקדים. ולכאורה למה אינו צריך דוקא לענות לזה ששאל ראשון והכל לפי התור, למה יש לו רשות להקדים למי שירצה. וקשה לומר ששם מדובר בבת אחת, כי הלא אין שואלים בבת אחת. אך אולי י"ל שבאו בבת אחת וצ"ע.

                וראיתי מה שכותב הגר"י זילברשטיין שליט"א [17] גם לשאול על מעמדו של תור בהלכה. והוא שליט"א מביא מהמאירי (סנהדרין לב ע"ב) שכותב: יש דברים שאין מידת הדין שולטת בהם ואתה צריך לחזר בהם אחר מה שראוי יותר להכריע את האחד, למה שאין מידת הדין מחייבת אותו דרך פשרה ומידה מעולה. והוא שאמרו כתוב אחד אומר בצדק תשפוט עמיתך (ויקרא יט, טו) וכתוב אחד אומר צדק צדק תרדוף (דברים טז, כ), כאן לדין כאן לפשרה. כיצד, שתי ספינות עוברות בנהר ופגעו זו בזו וכו' כיצד נעשה, טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני טעונה וכו' וכן כל כיוצא בזה, כל שאנו רואים שיכול לסבול העכוב ביותר ידחה מפני חברו, וכן בריא מפני חולה וכל כיוצא בזה. אף לענין הדין אמרו, שאם היו לפני הדיין הרבה בעלי דינים, מקדימים יתום לאלמנה ואלמנה לתלמיד חכם ות"ח לעם הארץ ואשה קודמת לאיש מפני שבושתה מרובה. ואם הכל שוה, מקדימים לקודם, עכ"ל המאירי. וכותב הגר"י זילברשטיין שליט"א: שיש ללמוד מדברי המאירי שהבא תחילה מתקבל תהילה, הוא לא מעיקר הדין אלא מכח פשרה ומחמת הפסוק צדק צדק תרדוף. כשם שיש להקדים את הספינה הטעונה, כך יש להקדים את הראשון בתור ומידה מעולה היא זו, אולם אין מידת הדין שולטת בה, עכ"ל. ועיין שם בדוגמאות שונות שבהן מותר להקדים את הבא בסוף.

                וכתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [18]: הבעיה העיקרית המצריכה עיון היא איפוא בקשר לת"ח קודם לע"ה. וכבו' רוצה לבוא עלה מכח זה שמצינו שכמה מהפוסקים סוברים שגם לענין זה של קדימה אמרינן שאין לנו דין ת"ח בזה"ז. והנה אי משום הא בלבד, נראה דהדבר קשה מאד לבוא להסתמך על זה, כי רוב הפוסקים סוברים שכן יש לזה דין ת"ח בזה"ז, וכאשר נפסק כן גם בשו"ע יעיין באורים ותומים בחו"מ שם ס"ק א ופ"ת ס"ק א, ואריכות גדולה בזה בספר פנים למשפט על חו"מ שם, והגדיל לברר ולקבץ בזה אוסף גדול בספר פתח הדביר על או"ח סימן רכד יעו"ש. ועיין גם בס' רוח חיים להגר"ח פלאג"י חו"מ סי' טו אות ד ע"ש. והנלפענ"ד בזה הוא בכזאת. דהנה על זה שנפסק בחו"מ שם שצריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחילה מבאר ומגדיר הסמ"ע בס"ק א וז"ל: נראה דלא בביאה לב"ד תחילה תליא מילתא, אלא משעה שהעמיד עצמו לפני הדיין והדיין הכין את עצמו לשמוע טענתו זהו נקרא בא לפניו תחילה והוא קודם להבא מאוחר ממנו לפני הדיין עכ"ל, וכ"כ בנה"מ. ואם נבוא לתרגם את זאת בנוגע לרופא, אנו למדים מזה שמה שמקדימים לבוא לפני בוא הרופא ותופסים תור, אין לזה משמעות וחלות לפי ההלכה, ואין קונים עי"ז שום זכות להיות קודם תחילה. אלא התור האמיתי בזה מתחיל עם הופעת הרופא בקליניקה והכנתו לטפל בחולים שלפניו. ואם עם הופעתו של הרופא והכנתו לכך נמצאים כבר למשל עשרה חולים שבאו בזא"ז, בכל זאת נקראים כולם כבאו בבת אחת, ולמי שירצה הרופא יקדים. והקביעות לפי התור מתחיל לאחר מיכן והמאחרים לבוא אז, עליהם לחכות לפי התור מאז הופעתו של הרופא. הוה אומר שענין קביעה לפי התור שנוהגים עוד לפני הופעת הרופא הוא רק ענין הנובע מכח תקנה והסכמה ציבורית בשתיקה כהודאה, כדי שלא יבואו להתקוטט, ודינו ככל שאר הסכמות ותקנות בסדרי חברה וטובתה, אשר חלה גם כאשר מבחינת ההלכה אין לזה אחיזה, כמבואר בדברי הפוסקים במקומות שונים. וממילא יתכן שזה לא חל לגבי רופא שעונה בפרטיות בביתו ובקליניקה הפרטית שלו, ואת כל החולים שמוצא עם הופעתו והכנתו לטיפול בהם יכול לחשוב אותם כבאו בבת אחת להקדים לענות למי שירצה תחילה.

                אקדים עוד דבר. דהנה זה שפוסק השו"ע בחו"מ שם שצריך להקדים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף, הוא לא אליבא דכו"ע, והרבה מהפוסקים ראשונים ואחרונים, בראשם רש"י והרמב"ם והתוס' בחד תירוצא, סוברים דלא כן אלא סוברים דכל הדין שצריך שיקדים דין של תלמיר חכם לע"ה הוא רק בבאו בב"א. ודבריהם ושיטתם מובאים בב"י בעצמו בטור יו"ד סימן רמג, ובדרישה. ובירר מזה באריכות גדולה הברכי יוסף להחיד"א ז"ל בחו"מ סימן טו אות א, עד שמתקשה למצוא מענה מדוע שלא פסק הב"י בשלחנו הטהור כרש"י וכהרמב"ם ודעימייהו יעי"ש. בהיות לנו גם זאת, יש כבר מקום ליישב מנהג העולם כאשר הת"ח בא לבסוף שלא להקדימו על קודמו, ולבוא עלה מכח ספק ספיקא, ספק אם יש בכלל דין קדימה לת"ח כאשר בא לאחר מיכן, ודין הקדימה הוא רק בבאו בבת אחת, ואת"ל דיש דין קדימה, ספק שמא אין דין ת"ח בזה"ז לענין זה כאשר רוצה לומר הסמ"ע כאן בחו"מ בס"ק ד, ועוד, והוא ספק ספיקא המתהפך. וספק ספיקא זה יכול לחול כמובן אפילו לגבי קליניקה פרטית. אמנם כל זה הוא רק בנוגע להקדים למי שבא ראשון מאז הופעת הרופא והכנתו לטיפול בחולים שלפניו, אבל אין לזה חלות לגבי מי שתפס תור עוד לפני בוא הרופא, באשר עפ"י דין לא קנה לעצמו עי"כ שום זכות לפי התור כנ"ז, ולכן אם הת"ח בא מיד עם הופעת הרופא אזי נחשבים כולם עפ"י דין כבאו בב"א, ויש על כן להקדים את הת"ח, כי מנהג עולם והסכמה חברתית בזה אין בכחו לאפקועי זכות הת"ח והמצוה לכבדו משום כבוד תורתו. אבל אם הת"ח בא מאוחר מזמן הופעת הרופא אזי הבאים קודם קודמים לו לפי התור. ויעוין בספר ישועות ישראל מהגאון מקוטנא ז"ל על חו"מ סימן טו ס"ק א שכותב בדומה לזה להקל בזה"ז שלא להקדים ת"ח בהיכא שכבר פתחו בדין מאחר דאיכא פלוגתת ראשונים אם מפסיקין או לו עיי"ש. והיינו מכח ספק ספיקא.

                אולם בחכם מופלג ובעל מעשים, נראה דאותו יש להקדימו אפילו כשבא מאוחר גם מהופעת הרופא, דיעוין בברכי יוסף שם שכותב ומברר לומר דאפילו רש"י והרמב"ם ודעימייהו יודו דברבו ורב מופלג וכיוצא בו דיש להקדימו אפילו בא לבסוף מכח ריבוי מיוחר בקרא עיי"ש באריכות. וא"כ כל כגון דא ליכא ספק ספיקא לגביה בזה"ז, ופסקינן איפוא בזה כרוב הפוסקים דס"ל דאיכא לזה דין ת"ח אפילו בזה"ז וכהנפסק בשו"ע דהוא זה אפילו אם בא לבסוף.

                את כל האמור ניתן להחיל איפוא גם בנוגע לבעל חנות ולרב שבאים לפניו לשאול, ויש להם להתנהג ככל הנז"ל.

                אשר לשאלתו ביו"ד סי' רמו סעי' טו, הנה לפימ"ש לעיל שהתור נחשב רק עם ביאתו של הדיין או הרופא והכנתו לטיפול, וכל אלה שהקדימו לבוא עד כה לא נחשב כבא קודם, אלא הכל מתחיל מאז ביאתו של הדיין או הרופא, יתיישב שפיר דברי השו"ע ביו"ד, דהרי ברור הדבר שבדרך כלל מקדימים התלמידים לבוא לפני ביאתו של הרב וכו' וא"כ מעלים עליהם כבאו בב"א ולא כבאו בזה אחר זה. ולכן שפיר פסק השו"ע שהרשות ביד המשיב למי שירצה יקדים כי דינם כבאו בבת אהת. ובעיקרו של דבר זה שהמדובר בשו"ע יו"ד בבאו בב"א, ראיתי שיוצא כך מדברי הבית הלל על יו"ד בהגה מבן המחבר, שכותב על זאת ההלכה וז"ל: עיין בחו"מ סי' טו סע' א וסע' ב ע"ש ונראה דה"ה ג"כ שם אם שניהם ת"ח וכן שאר בעלי דינים השוים במעלתם כמבואר שם אז הרשות לבה"ד להקדים לאיזה מהם שירצו, עכ"ל. הרי לנו שכותב בפשיטות להשוות ולזווג יחד הדינים הנאמרים בזה ביו"ד ובחו"מ בבחינת בא זה ולימד על זה, ואת הנאמר בחו"מ נאמר וחל גם על הנאמר ביו"ד, ולכך מציין לעיין על כך גם בחו"מ, והנאמר ביו"ד נאמר וחל גם על הנאמר בחו"מ. והמדובר ביו"ד הוא כשבאו בב"א והמדובר בחו"מ כשבאו בזה אחר זה, באופן שיוצא שבשניהם חכמים וכו' אם באו בזא"ז יקדים הבא ראשון, ובבאו בב"א לאיזה שירצה יקדים. וכ"כ גם בספר כרם שלמה על יו"ד שם. ומפורש כהאמור כותב גם לבאר בפשיטות הערוך השולחן על יו"ד שם סע' לג וז"ל: ונראה שיקדים למי שבא קודם לשאול, וזה שאמרו למי שירצה יקדים היינו כשבאו שניהם כאחד, עכ"ל. הרי כנ"ז. ורק אליבא דהערוה"ש צריכים להעמיד דברי השו"ע באוקימתא כזאת דמיירי באופן שלא בא מי מהם קודם לשאול, ולפי דברינו לפי הרגיל והמצוי הוא כן, בהיות ובבוא הרב כולם כבר נמצאים מקודם לכן, שאז לא קובע ההקדמה של מי מהם מקודם לכן, אלא הכל מתחיל מאז הופעתו של הרב והכנתו להשיבם לשאלותיהם ואז כבר נמצאים כולם. ולכן בדרך כלל נחשבים כבאים בבת אחת, מבלי צורך לפרט, ועל כן נפסק שפיר בפשיטות דהרשות ביד המשיב למי שירצה יקדים, כל זה מלשונו של הגרא"י וולדינברג שליט"א. ועיין עור פרטי דינים בנשמת אברהם כרך ב, יו"ד סי' רנב ס"ק ב. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט סליט"א: וכל זה אם לא הוזמנו החולים מראש, כל אחד לפי שעה מסויימת, כי אז אפילו אם הרופא מופיע באיחור ומוצא החולים מחכים לו, מכניס כל אחד לבדיקה לפי התור שנקבע לו.

 

                               

[1] יג ע"א.

[2] עיין בתפארת ישראל הוריות פ"ג ס"ק עג וכן בדבריו של הגרש"ז אויערבאך שליט"א

                בנשמת אברהם כרך ב יו"ד סי' רנב ס"ק ב.

[3] ליקוטים על ב"מ סב ע"א.

[4] סב ע"א.

[5] נט ע"ב.

[6] סי' רא ס"ק ד הובא גם במ"ב שם ס"ק יג.

[7] ועיין בנשמת אברהם כרך א או"ח סי' קכח סוס"ק י מחלוקת הפוסקים בענין יחוסו של

                כהן בזה"ז.

[8] מגדל עוז, אבן בוחן, פנה א ס"ק פט.

[9] י ע"ב.

[10] ד"ה עליונים.

[11] עיין ברמ"א סי' רמג סע' ב וסע' ז, פ"ת סי' רמג ס"ק ב, יד אברהם שם, מ"ב סי' תקמז

                ס"ק יב.

[12] תענית כג ע"א.

[13] כתובות סז ע"ב.

[14] חו"מ ח"ב סי' עד אות א.

[15] סי' טו סע' א.

[16] סי' רמו סע' טו.

[17] הלכה ורפואה ח"ג עמ' צא.

[18] שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' סט. וראה גם שם סי' א.