נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסג

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסג" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' רסג.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסג

  • יורה דעה סימן רס"ג (עידכון)
  • יורה דעה סימן רס"ג (עידכון שני)

  • סימן רסג  ילד שהוא אדום או ירוק ומי שבניו מתים מחמת מילה

     

    סעיף א  (א) קטן שהוא ירוק, סימן שלא נפל בו דמו ואין מלין אותו עד שיפול בו דמו (ב) ויחזור מראהו כמראה שאר הקטנים. וכן (ג) אם נמצא אדום, סימן שלא נבלע דמו באבריו, אלא בין עור לבשר, ואין מלין אותו עד שיבלע בו דמו. וצריך ליזהר מאד באלו הדברים, שאין מלין ולד שיש בו חשש חולי, דסכנת נפשות דוחה את הכל, שאפשר לו למול לאחר זמן וא"א להחזיר נפש אחת מישראל, לעולם.

     

    נשמת אברהם

     

                        (א) קטן שהוא ירוק. והרמב"ם [1] כתב: קטן שנמצא בשמיני שלו ירוק ביותר וכו'. וכ"כ החכ"א [2]: קטן שהוא ירוק ביותו וכו'. וכתב שם: לא ידעתי למה השמיטו בשו"ע. וכותב הערוה"ש [3]: האמנם גם הרמב"ם ס"ל ככל הפוסקים, וזה שהוסיף לשון "ביותר" הוא משום דסתם אדום או סתם ירוק זהו מטבעי היצורים אנשים אדומים או ירוקים כמו שרואים בחוש ולכן כתב "ביותר", כלומר יותר מכפי המורגל, ומשו"ה קרי לה חולי מפני שאין כן טבע רוב ילדים, עכ"ל. וכן עיין בהגהות נמוקי רי"ב [4] שדן בדבר ואח"כ כותב: וכתבתי זאת בעבור שבספר חכ"א העתיק לשון הרמב"ם הנ"ל והספר מצוי ת"י כל אחד ויבואו המוהלים לסמוך בזה על אומד דעתם ויצמח מחק סכנת נפשות, לכן ראיתי להזהיר המוהלים על ככה. וכ"כ הראש אפרים [5] והכורת הברית [6] ועיין בשו"ת ציץ אליעזר [7].

    צהבת היילוד. ישנם שני סוגי צהבת ביילוד, אחד שהוא טבעי ופיזיולוגי, והשני שמופיע עקב מהלה, דהיינו צהבת פתולוגית.

        א) צהבת פיזיולוגית. ברוב המקרים אין כל צורך בטיפול וממילא, כותב הציץ אליעזר [8], אין זה נקרא חולה בכל גופו ואפשר למולו מיד שהוא הבריא ואין צורך לחכות שבעה ימים. ומה נקרא הבריא, כותב הציץ אליעזר שם כשנראה בעליל שהצהבת בתהליך של שקיעה שחלפה מרוב הגוף ובצירוף חוות דעת רפואית שאין במילה סכנה בשלב זה. אך אמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א [9] שצריכים לדחות את הברית עד שהצהבת תיעלם לגמרי מכל הגוף. ושוב כתב לי הגאון שליט"א: לענ"ד נראה שצריכים שהמספר (של הבילרובין) יהא בסדר לא יותר מ11- או 12 וגם שיהא נראה בעיני המוהל שהוא לא צהוב, עכ"ל. וכן פסק בשו"ת מנחת יצחק [10] וכותב עוד המנחת יצחק [11]: שאף היכא שמספר הבילרובין אינו מגיע למספר גבוה, ואף שהרופאים אומרים שיכולים למול, אין משגיחים עליהם כנגד המבואר בדברי חז"ל שיש סכנה למול אותם, ואין למול אותם אפילו בזמנם רק אם סר מהם המראה געהל (צהוב) וישאר מראיהם כמראה שאר הקטנים וכו', ומש"כ בתשובת אבני נזר דנוכח מדבריו להקל כאין ירוק ביותר, הנה למעשה החמירו הפוסקים אף שאין געהל (צהוב) ביותר ואין לדחות בקל את המחמירים בזה, דברמב"ם ושו"ע איתא דאף בחשש כל שהו יש לדחות המילה, ובערוה"ש כתב שאיזה שינוי מעכב, עכ"ל.

                        וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ויש מוהלים אשר קובעים את מדת הצהבת במספרים של כמות הבילרובין, ומסתמכים על ידיעתם שלהם, אבל אין לנו אלא מה שקבלנו מרבותינו גדולי ההוראה אשר נשמתם בג"ע זצ"ל, ושל גדולי ההוראה שליט"א אשר זכינו להם בדורותינו אנו, אשר קבעו הכל לפי מראה העין של המוהל או של הרופא אם צהוב התינוק במראה עיניו דוחים את הברית כל עוד עינינו רואות שהוא צהוב (ואם באמת היתה מחלה מחמת האחוז הגבוה של הבילרובין, יש להכות ז' מעת לעת) ואם לאו, מלים אותו מיד, עכ"ל.

    אך לפעמים מצב התינוק מגיע לכך שהוא זקוק להחלפת דמו כדי למנוע נזק מוחי עקב חומרת הצהבת. במצב זה הוא נקרא חולה שיש בו סכנה, ואז ממילא צריכים לחכות שבוע ימים מעת לעת מזמן הבראתו [12].

                        ואם שמו אותו באינקובטור עם מנורה כדי להוריד את הצהבת, עיין לעיל

    ס"ק ו 4.

        ב) צהבת פתולוגית. היא עקב מחלת כל הגוף, ואז צריכים לחכות ז' ימים מהבראתו ככל מחלה מסוכנת [13].

                        (ב) ויחזור מראהו כמראה שאר הקטנים. ומשמע שאין צריכים לחכות ז' ימים, וכ"כ להדיא החכ"א [14]. ועיין בשו"ת יד הלוי [15].

                        (ג) אם נמצא אדום. ולא ברור לי למה התכוונו חז"ל, ועיין בספר אסיא [16]. אך עיין בספר זוכר הברית [17] שכותב: תינוק כחול-אדום (בלוי ראטה) אשר מושך את נשימתו בכבדות וכו', וכנראה שמדובר על תינוק כחול עקב מחלת ריאות, אך לא משמע כן מהשו"ע כאן. ועיין בדעת תורה [18].

     

    סעיף ב  אשה שמלה בנה ראשון (ד) ומת מחמת מילה שהכשילה כחו, ומלה גם השני ומת מחמת מילה, הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה, ל"ש מבעל אחד או משנים, ולא תמול (ה) השלישי אלא תמתין לו עד (ו) שיגדל ויתחזק כחו, והוא הדין אם איש אחד מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה, לא ימול השלישי, בין שהיו לו מאשה אחת בין משתים. (ויש חולקין וסבירא להו דלא שייך באיש רק באשה, ונראה דספק נפשות להקל).

     


    נשמת אברהם

     

                        (ד) ומת מחמת מילה. מחלת ההמופיליה – מחלה תורשתית ובה חוסר אפשרות תקינה של קרישת הדם עקב חוסר או מיעוט של אחד מגורמי הקרישה. המחלה פוגעת בזכרים, אבל שוברת לבנים ע"י הנקבות (שבעצמן אינן חולות). תינוק עם מחלה זו עלול לדמם באופן רציני, ואפילו קטלני, מכל נזק קל, וכמובן מסוכן למול אותו. וכיון שהיום ניתן לאבחן את המחלה בבדיקת דם התינוק, אסור למולו(ללא טיפול) ואפילו אם אין סיפור משפחתי. אך היום ב"ה ניתן לטפל בתינוק כזה לפני המילה כדי להחזיר לו באופן זמני את הגורם החסר ואז יהיה מותר

    למולו [19]. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א : למה זה לא נקרא מחלה, ונכון שיש עצות, אבל אלו הן רק עצות, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: כל זמן שלא יוצא ממנו דם הוא לא חולה.

                        כשרוצים למול תינוק כזה, מכניסים לוריד צינור דק עם שני פתחים – אחד רגיל שממנו יוצא דם ואפשר להיוודע שהצינור אמנם נמצא בתוך הוריד, שאותו סותמים ע"י פקק, והשני שהוא סתום ע"י שסתום חד-סטרי שמאפשר זריקת תרופות וכדומה לתוך הוריד, אך אינו מאפשר לדם לצאת דרכו. הצינור מוכנס כחצי שעה לפני הברית ואז מזריקים, דרך השסתום, התרופה המכילה את גורם הקרישה שחסר לתינוק. אך מכיון שטווח הפעולה של התרופה קצר, צריכים להזריקו פעמיים ביום במשך שלושה ימים לפחות אחרי הברית. יוצא איפוא שאי אפשר יהיה למול תינוק כזה בשבת, כי לא רצוי להכניס את הצינור מע"ש ללא צורך רפואי עקב האפשרות של סיבוכים, כגון זיהום וכדומה (כך שמשאירים את הצינור בתוך הוריד לזמן הקצר האפשרי). ולהכניסו בשבת לתוך הוריד יהיה אסור (אם מן התורה ואם מדרבנן [20]), ואפילו למ"ד שאיסור זה הוא רק מדרבנן, הלא אסור לעבור על איסור דרבנן כדי שיהיה אפשר למולו בשבת [21]. אך אפשר שיהיה מותר לומר לרופא נכרי להכניס את הצינור בשבת לפני הברית [22] והסכים הגרש"ז אויערבאך שליט"א עם כל זה.

                        לחלק קטן מהתינוקות יש תגובה אלרגית עם חום לזריקת התרופה, ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שאז יהיה אסור למולם.

                        תאומים שנולדו ואחד מהם מת תוך שמונה ימים, כותב התורה לשמה [23]. שאין מלין את השני ביום השמיני, אלא ממתינים לו עד אחר שלושים יום כדי שיצא מספק נפל, עכ"ל. וכ"כ בנחל הברית [24] כשם ספר רוח חיים וספר צפיחית דבש, וכתב, וכמדומה שאין המנהג כן. ועיין בספר חיים ביד להגר"ח פלאג'י [25] ובשו"ת משפטי עוזיאל [26] שדוחים את המנהג.

                        (ה) השלישי. עיין בתשב"ץ ח"ג סוסי' רז שכתב : לאו דוקא השלישי אלא ה"ה רביעי וחמישי [27].

                        (ו) שיגדל ויתחזק כחו. כותב הפ"ת [28]: עיין בשו"ת נו"ב תניינא סי' קסה שכתב, וע"ד התינוק בן שלש שנים שעדיין לא נימול מחמת שמתו אחיו מחמת מילה ביום ח'. באמת אי לאו שהרמב"ם והטור והנ"י ביבמות אמרו שלא תמול השלישי בזמנו אלא ממתינין לו עד שיגדיל ויתחזק כחו, הייתי חוכך שלא למולו כלל וכו' וכיון שהרמב"ם והנ"י והטור והשו"ע פסקו כן מי יבא להרהר אחריהם, לכן אם התינוק הזה רואים בו שהוא בריא וחזק כדרך שאר כל בני ג' שנים וגם מרצה פניו צהובות ולא ירוקות, ימולו אותו וכו', וכדאי היא מצות מילה שתגן עליו שלא יזיק לו כלל, ע"ש, ועיין בשו"ת חת"ס סי' רמה שפלפל בזה והוכיח שדעת הפוסקים הנ"ל מוכרח, ע"ש, עכ"ל של הפ"ת.

                        ועיין לעיל סי' רסב ס"ק ד לגבי המתנת ז' ימים אחרי מחלתו.

    קריאת שם. לתינוק כשהברית נדחית עקב מחלתו, עדיף שיקרא לו בשם קודם היום השמיני [28]*.

     

     

    סעיף ד  נולד (ז) כשהוא מהול, צריך (ח) להטיף ממנו דם ברית, ומיהו בנחת. וצריכה מילתא למבדקה יפה יפה בידים ובמראית עינים, ולא בפרזלא, דלא לעייק ליה, ורואים ונזהרים היאך מלין אותו. וממתינים לו הרבה ואין חוששין ליום שמיני, שלא יביאוהו לידי סכנה.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ז) כשהוא מהול. ועיין בספר אות חיים ושלום [29] שמעיד שלא ראה אפילו אחד שנולד מהול ממש שלא יהיו צריכים לחתוך חוט בשר ערלה המקיף את חוט העטרה כולה או רובה, וכן הוא כותב בשם אביו (בעל הדרכי תשובה) שהיה מוהל מומחה וכן בשם כמה מוהלים זקנים. וכ"כ השולחן גבוה והספר כורת הברית, וכ"כ ר' גרשום ב"ר יעקב הגוזר בספר זכרון ברית לראשונים. אך בספר פחד יצחק [30] הביא מעשיות שהביאו לפניו תינוקות שנולדו מהולים ממש.

                        (ח) להטיף ממנו דם ברית. כותב הספר אות חיים ושלום [31] , הנה באיזה מקום שצריכים להטיף דם ברית, הנה בספר כורת הברית [32] העלה מלשון הפוסקים דיטיפו דוקא מעור הערלה שעל העטרה (למעלה ממקום המילה) ולא מראש הגיד חלילה ע"ש. והנה זה פשוט דצריכים רק טיפת דם אחד וכו', עכ"ל. ובספר זוכר הברית [33] כותב: הרי לך טיפת דם ברית בשני סוגים, סוג אחד בנולד מהול לגמרי שיש בו חשש ערלה כבושה וצריך להטיף דם, היינו שיפגום את ראש העטרה ואח"כ יבדוק בצפרנו לראות אם אין מתפצל שם עור הערלה וכו' [34]. סוג שני בנולד מהול קצת וחותכין מהערלה אם מעט ואם הרבה וגם נקרא הטפת דם ברית. אבל יש עוד סוג שלישי במי שנימול ע"י הפסולים למול וכאן לא נשתייר מהערלה, גם אין שום סברא לומר שיטיפו הדם מהעטרה כי מה ענין עטרה לכאן, אלא דמסתבר דצריך הטפת הדם בקצה העור הנשאר אחר חתוך הערלה, ממש באותו מקום שנחתך ע"י הפסול, שם יחתוך הבשר ויטיף קצת דם וכו', עכ"ל.

                        וכותב החזו"א [35] בהסתמך על האו"ז הל' מילה, וז"ל: ונראה דכל למטה מן העטרה כשר להטפת דם ברית. והשרט אין לו שיעור דאין צריך הוצאת טיפת דם בפועל אלא כל שנצרר דם כל שהוא כדרך שרט בעור דק שבדק סגי. והלכה זו נשתכחה, ועושין הטפת דם בעור שלמעלה מן העטרה וזה כמטיף דם מן האצבע, ועוברין משום לא יוסיף, כדאמר סנהדרין פד ע"ב אחר שגגת לאו, וכן בגר אין כאן הטפת דם ברית, עכ"ל.

                        אך כותב הציץ אליעזר [36]: אבל מצינו שכבר הביא דברי האו"ז בספר כורת הברית (להגר"א פוסק ז"ל) בסי' רסג ס"ק יג שמסיים וכותב: אמנם הנלפענ"ד לעיקר מלשון הפוסקים דיטיפו דוקא מעור שעל העטרה למעלה ולא מראש הגיד חלילה, אך בדיעבד אם הטיפו מהגיד, נראה דיצא, עכ"ל. והלשון "חלילה" שכותב בזה הוא מפני שאם יטיף מראש הגיד יכול לסכן את הנימול. גם הגאון ממונקטש בספרו אות חיים ושלום בסי' רסג ס"ק ה והגאון ממעד בספרו שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ת יו"ד סי' קסב, סמכו את שתי ידיהם על דברי ספר כורת הברית הנ"ל שיטיפו דוקא מעור הערלה וכו', ומתוך הדגשת החלילה שלא יטיפו מראש הגיד ע"ש (ומצריכים שם גם הוצאת דם ורק כותבים דאין צריך רק טיפת דם אחת ובזה יצאו, ושיזהרו מלשפוך יותר דמן של ישראל. ומכאן אזהרה למוהלים שכשעושים הטפת דם ברית שלא יטיפו יותר מטיפה אחת). וגם לרבות בשו"ת אבני נזר יו"ד סי' שלד אות כה כתב שבהטפה אין צריך לנגוע בעטרה עצמה, ובאות כז חזר לבאר באר היטב, עקב מעשה שבא לידו בגר שנתגייר וכו', וכתב שהסכימו להטיף במקום חיבור העטרה עם הגיד כי שם יוצא תמיד דם בשעת מילה כשכורתין בערלה, ובגוף העטרה רוב פעמים אינו יוצר דם כלל בשעת מילה, והטפת דם ברית צריך במקום שדרך הדם לצאת בשעת מילה, ע"ש. ויעוין גם בספר זכרון ברית לראשונים בכללי המילה לר' יעקב הגוזר (חי לפני קרוב לתשע מאות שנה, בשנת תתקע"ה) בעמ' 36 שמבואר נמי בפשיטות דהטפת דם ברית הוא בעור הפריעה ולא בגוף הגיד. ויעו"ש גם בכללי המילה של בנו ר' גרשום בעמ' 120. והגרי"א הענקין ז"ל (בירחון קיל תורה טבת-שבט תשכ"ג) השכיל לבאר זה הדק היטב, שהטפת דם ברית אינו בראש הגויה וגם להביא דברים מפורשים בזה מדברי

    הרא"ה , ומדברי הראבי"ה שבת פר"א דמילה סי' רפה, והמאירי בספרו מגן אבות ענין הי"ד, וזאת הלכה ברורה העלה שפשוט הוא שאין שייך להתוך בגיד והחותך בגיד כחותך באצבע, כי דם ברית צריך להיות במקום המילה בערלה ולא בגיד, עי"ש ושפתים ישק משיב דברים נכוחים, עכ"ל של הציץ אליעזר. וכן א"ל הגרב"צ אבא שאול שליט"א.

                        ואם צריך מציצה אחרי הטפת דם ברית, כותב בשו"ת חבלים בנעימים [37] דמלשון המהרי"ל [38] שכתב ולהטיף ממנו דם ברית ותו לא מידי, משמע דאין צריך מציצה, אך כתב כורת הברית [39] דצריך למצוץ, ובשו"ת מהר"י אסאד [40] כתב דלכאורה נראה דאין במציצה מצוה אלא יש סכנה במניעתה. וכן משמע מהגמ' [41] וברמב"ם [42], כי אין המציצה מהכשר מילה אלא משום סכנה. ועיין גם בתפא"י שם ובשדי חמד [43]. וכ"כ החת"ס להיד אליעזר [44], וכ"כ השו"מ [45], הקצות החושן [46], השו"ת מהר"ז

    חיות [47] והחכ"א [48]. אך כבר כתבו בחי' הר"ן [48*] המהר"י אסאד [49], הבנין ציון [50] והמהר"ם שיק [51] דהמציצה לא לבד משום סכנה הצריכו אותה חז"ל, אלא נמי משום מצוה, ואפשר דהוא הלכה למשה מסיני, וכ"כ האב"נ [52] דמציצה הוא חלק ממצות מילה, ולכן אם הפורע אינו יכול למצוץ, ימצוץ אחר אפילו בשבת, ואין לחוש משום חילול שבת, אלא דנכון דלכתחילה בשבת ימצוץ הפורע.

                        ונולד מהול שאינו צריך אלא הטפת דם ברית בעלמא, אם חלה צריך להמתין ז' ימים מעת לעת אחר שהבריא כמו במילה ממש כיון שיש בהטפת דם ברית חשש סכנה, והוא פשוט [53] וכ"כ המהרש"ם [54]:גם הטפת דם ברית אין מטיפין בתינוק אדום או ירוק עד שיבריא, אולי ע"י שיטיף טיפת דם יתמעט מחיותו, עכ"ל. וכן פוסקים גם המהר"ם שיק [55] והדברי מלכיאל [56] ועיין לקמן סי' רסה ס"ק א. וק"ל דברי המהרש"ם, הא מעשים בכל יום שמתינוק צהוב או חולה בכל גופו לוקחים ממנו דם לאבחון נם מהווריד, ולמה זה פחות גרוע מהטפת דם ברית שאין מטיפין ממנו רק טיפת דם אחת. אך א"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שחז"ל נתנו להטפת דם ברית כל דיני מילה שהסכנה לתינוק הוא בכריתת הברית באיבר ולא בלקיחת הדם משאר אברי הגוף, עכ"ד. אך א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א לתמוה ע"ז כי מאין לנו לחדש שגם בהטפת דם ברית של טיפה אחת יש סכנה עד שיבריא מאחר שבלא"ה מוציאים ממנו יום יום דם לבדיקה, עכ"ד. וכן א"ל הגרב"צ אבא שאול שליט"א.

     

     

    סעיף ה  תינוק שמת קודם שיגיע להיות בן שמונה, מלין אותו על קברו בצור או בקנה ואין מברכין על המילה. אבל משימים לו שם, לזכר שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים. הגה ואין עושין כן אפילו בי"ט שני של גלויות, דאסור לקבור ביו"ט הנפלים, דאפילו לטלטלו אסור. (ט) ואסור למול עובד כוכבים שלא לשם גרות, אפילו בחול.

     

    נשמת אברהם

     

                        (ט) ואמור למול עובד כוכבים. כותב הפ"ת [57]: עש"ך שהשיג על העט"ז שכתב הטעם שלא לחתום אות ברית קודש בבשרו, ולפ"ז גם בשכר אסור, דאינו כן, דבש"ס משמע דמשום רפואה נגעו בה ופסק דבשכר שרי. ועיין גם להלן סי' רסה סע' ט. ועיין בשו"ת מעיל צדקה סי' יד שכתב דודאי אם רואים שכוונתו לרפואה שרי בשכר ואין בו משום חתימת ברית כלל, אבל בלא"ה אסור אפילו בשכר משום שלא לחתום וכו' ועוד דחיישינן שיתלווה עם ישראל בדרך וכו', ע"ש. ולגבי הישמעאלים, כותב הפ"ת [58] בשם השו"ת שאגת אריה [59] שלדעת הרמב"ם מותר ומצוה למולן, אך לדעת רש"י לא, והאריך הרבה להוכיח דהעיקר כדעת רש"י וכו'. ועיין בשו"ת נו"ב תניינא אהע"ז סי' מב מבן המחבר שכתב לתרץ את קושיית השאגת אריה על הרמב"ם וכו', ע"ש. ובשו"ת הר צבי [60] פוסק כהרמ"א שאף בשכר אסור, וכותב דזהו פסק למעשה מגדולי הקדמונים ואין לזוז מדבריהם הקדושים.

                        ובס' ראשון לציון של האור החיים הקדוש על השו"ע כותב כאן להביא ראיה מיוסף וממה שמלו בני שכם, והגם כי המה בערמה דברו ע"ז, הא מיהא לגבי יעקב אע"ה מאי דעתיה בדברי בניו וכו'. לכן נראה לומר דשרי למול הגוי דוקא כשיש איזה טובה לישראל כהא דשכם וגבי מצרים וכו'.

                        וכותב בשו"ת יביע אומר [61]: שמותר למול גוים, בין ערבים בין נוצרים, בטילה ופריעה כהלכת גוברין יהודאין, ואפילו בחנם מותר, ולא אסרו חז"ל למולם אלא לצורך רפואה, וגם בזה מותר בשכר, או משום איבה. ומ"מ המחמיר שלא למולם כלל לחוש לדברי האוסרים בזה, תבוא עליו ברכה, עכ"ל.

     

     

     

    [1] הל' מילה פ"א הי"ז.

    [2] כלל קמט סע' ד.

    [3]סע' ג

    [4] יו"ד כאן.

    [5] סי' לח ס"ק לד וס"ק נב.

    [6] סי' רסג.

    [7] חי"ג סי' פב.

    [8] שם סי' פא ו-פג. ועיין גם בשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קמב וח"ה סי' קמח ס"ק ב.

    [9] וכן הובא בשמו בנועם כרך י עמ' קעח הערה 43 בזה"ל: מ"מ הואיל ולא כל

                        הרופאים הם מומחים ובקל עלולים לטעות ולסכן ח"ו את הולד, לכן נכון

                        יותר לענ"ד לא למול בשום פעם כשהתינוק עדיין ירוק ולא לסמוך בזה על

                        הרופאים.

    [10] ח"ג סי' קמה, ח"ו סי' צב וח"ח סי' פח.

    [11] ח"ח שם.

    [12] שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סי' קכא. ועיין שם שהוא מדבר על תינוק כחול שזקוק

                        להחלפת דם, ואולי אין כוונתו אלא לתינוק הצהוב.

    [13] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' פא.

    [14] כלל קמט סע' ד.

    [15] יו"ד סי' קמא.

    [16] כרך ד עמ' 213.

    [17] סי' י ס"ק יז.

    [18] יו"ד ס" לח סע' ז.

    [19] א"ל הגרש"ז אויערבאך שליט"א. ועיין להלן ס"ק ו.

    [20] עיין בנשמת אברהם או"ח סי' שטז ס"ק ב.

    [21] או"ח סי' שלא סע' ו.

    [22] שם במ"ב ס"ק כב בשם המג"א וסי' שז במ"ב ס"ק כד. ועיין בנשמת אברהם או"ח

                        סי' שכח סוס"ק סט מה שכתבנו בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

    [23] המיוחס להבן איש חי, סי' שח.

    [24] סי' לב ס"ק ג.

    [25] סי' עד.

    [26] יו"ד סד יב.

    [27] פ"ת ס"ק ג.

    [28] ס"ק ה.

    28*) הגר"י זילברשטיין שליט"א, אסיא לח אלול תשד"מ עמ' 36, ועיין גם בספר

                        אסיא ד עמ' 236, 243, 244.

    [29] סי' רסג ס"ק ד, והוא בעל השו"ת מנחת  אלעזר.

    [30] אות מ בד"ה מילה, גר שמל קודם שנתגייר.

    [31] ס"ק ה.

    [32] ס"ק יג.

    [33] סי' טז סע' יב.

    [34] שם סע' א.

    [35] הערות במס' שבת סי' סב ס"ק כז והל' מילה סי' קנד ס"ק ג.

    [36] ח"ח סי' כט אות ד.

    [37] סי' יז.

    [38] מובא בדרכי משה כאן.

    [39] הובא בזוכר הברית סי' טז ס"ק יב.

    [40] סי' רנח.

    [41] שבת קלג ע"ב.

    [42] הל' מילה פ"ב ה"ב.

    [43] מילואים לקונטרס המציצה.

    [44] עיין להלן סי' רסד סע' ג. ועיין בחידושיו על שבת קו ע"א ד"ה ועוד

    [45] תניינא ח"ד סי' ז

    [46] סי' שפב.

    [47] סי' ס.

    [48] כלל קמט סע' יד.

    [48*] קלג ע"ב

    [49] יו"ד סי' רנח.

    [50] סי' רה.

    [51] יו"ד סי' רמח.

    [52] יו"ד סי' שלח.

    [53] שדי חמד מערכת מ"ם כלל קד אות ו; זוכר הברית סי' טז ס"ק יד.

    [54] ח"ד סי' קכ.

    [55] יו"ד סי' רמא.

    [56] ח"ב סי' קלא ס"ק יב.

    [57] ס"ק יג.

    [58] ס"ק יד.

    [59] סי' מט.

    [60] סי' רטו.

    [61] ח"ב יו"ד סי' יט.

     


  • יורה דעה סימן רס"ג (עידכון)
  • יורה דעה סימן רס"ג (עידכון שני)
  • powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.