נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסד (עדכון שני)

סימן רסד מי ראוי למול ובמה מלין וכיצד מלין

 

סעיף ב  בכל מלין, ואפילו בצור ובזכוכית (א) ובכל דבר הכורת, חוץ מבקרומית של קנה, לפי שקסמים נתזים ממנו ויבא לידי כרות שפכה. (ב) ומצוה מן המובחר למול בברזל, בין בסכין בין במספרים, ונהגו למול בסכין.

               

נשמת אברהם

 

                (א) ובכל דבר הכורת. בענין ברית מילה בתינוק הסובל מהמופיליה, ניתן לבצע חיתוך באמצעות קרן לייזר כך שיווצר עדיין דימום מועט אבל לא מסוכן. את הפריעה והמציצה מבצעים כרגיל. והשאלה אם מותר לעשות את החיתוך בצורה זו.

                נשאל המנחת יצתק [1] לגבי ברית מילה בילד בן 13 עם מחלת אי-קרישת הדם (המופיליה) וקודם מביא דברי הגרא"ד הורביץ שליט"א, חבר בית דינו, שכותב: דאם כי המצוה מן המובחר למול בברזל כדאיתא ברמב"ם וטוש"ע, אבל בנד"ד שהוא סכנה גלויה אין לך שעת הדחק גדול מזה שלא ישאר ערל כל ימיו, בודאי שפיר דמי והרי זה נימול גמור וגם בודאי מצוה מן המובחר להטיף דם ברית [2], עכ"ז היכא דלא אפשר בודאי שאינו מעכב עיקר המצוה. אך בודאי יש להשגיח שיעשו פריעה גם כן, דמל ולא פרע כאלו לא מל. ומטעם דהוי בכלל דבכל דבר הכורת דאיתא ברמב"ם ובטוש"ע בכל מלין אפילו בצור ובזכוכית ובכל דבר הכורת וכו' ומסברא דנד"ד הוי בכלל כל דבר הכורת. ואין לומר דבכל דבר הכורת הוא דוקא כעין אזמל, דהא לענין שחיטה איתא גם כן (חולין טו ע"ב) בכל שוחטין בין בצור בין בזכוכית, ולא סיים בכל דבר שהוא כורת, ואם הכוונה למה שהוא כעין סכין הול"ל גם בשחיטה כן, עכ"ד. וממשיך המנחת יצחק: והנה בתשובת אמרי יושר (ח"ב סי' קמ אות ב) והובא בספרי מנח"י (ח"ה סי' כד אות ב ד"ה וגם) כתב דגוף המילה אי אפשר ע"י סם דלשון 'המול' משמע כריתה ביד או בסכין ולא בסם שייכרת ממילא ע"י משיחת הסם וכו' והנראה במה שדייק "כריתה ביד" בא בזה לומר דאף להחת"ס (סי' רמט) והד"ח (ח"ב סי' קיד-קיח) שפירשו דמילה פירושו הסרת הערלה, מ"מ דוקא אם מסיר ביד בסכין ולא ע"י סם וכיב"ז שנעשה שלא ע"י כחו וכו' ובזה יל"ע אם מה שנעשה ע"י קרני לייזער לא ע"י נגיעה ביד כלל בהסרת הערלה אם עדיפא מנעשה ע"י סם. ועוד אף אם נאמר דקרני לייזער ל"ה נודע בזמן הש"ס אבל בודאי היה נודע להם איזה המצאה לעכב יציאת הדם, וכגון הקלמפ הנקרא "מגן" שמשתמשים איזה מוהלים קלי הדעת באמעריקא, המובא בספרי שם דסותם כל עורקי הדם קודם החיתוך, ולא הזכירו שבמתו אחיו מחמת מילה ימולו בהמצאה כזו וכיוצא בזו, אלא ע"כ שלא רצו לשנות מלעשות המצוה כהלכתו אף שישאר ערל כל הימים וכו'. אבל מ"מ נפ"מ להלכה כשכבר נתגדל ורוצה למול את עצמו אף שהוא סכנה, וכבר כתבתי בזה בספרי מנח"י (ח"א סי' מט) דתליא בפלוגתת הפוסקים אם שרי למסור נפשו עיי"ש, אבל פשיטא אם נאמר דשרי, מ"מ ימעט בסכנה כל מה דאפשר ובזה נפ"מ אם בכה"ג הוי מצוה וצ"ע, עכ"ל.

                ועיין בשו"ת אגרות משה [3] שכותב (בתשובה על המגן "קלמפ") שבכל אופן אין למול בשום מכשיר דאין לשנות המצוה, עכ"ל. ועיין בס"ק ג, להלן.

                ושמעתי מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל שגם לדעתו אין להשתמש בקרני לייזר כדי לבצע את החיתוך כי אין האדם כורת בכחו אלא הוא מכוון את קרני הלייזר וזה הותך מאליו, עכ"ד [4].

                (ב) ומצוה מן המובחר למול בברזל. כותב השפתי כהן על התורה [5]: שמעתי למה צור ולא סכין, כי ודאי היה להם סכין כי מי שלוקח אשתו ובניו והולכין למלון ודאי שלוקחין כלי תשמישי הבית. אלא לפי שהברזל לא היה לו חלק בקדושה שנאמר "לא תניף עליהם ברזל", לזה לא נזכר סכין בתורה. שאף בעקידה נאמר "ויקח את המאכלת" דבר שחותך ואוכל, וכן ביהושע נאמר לו "עשה לך חרבות צורים". אמר בילקוט אמר רבי אמי וכו' אבל כשבא דוד להרוג לגלית ולקח חמשה חלוקי אבנים ונעשו אחת, והיה כובע נחושת על ראשו, א"ל הקב"ה לברזל תרכך עצמך שתכנם בך האבן ואעשה לך חלק בקדושה, זו אזמל של מילה וסכין של שחיטה, וכו', עכ"ל. והמדרש גם הובא בפרישה [6].

 

 

סעיף ג  כיצד מלין, (ג) חותכין את הערלה כל העור החופה העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום הרך שלמטה מהעור בצפורן ומחזירו לכאן ולכאן עד שיראה בשר העטרה, ואח"כ מוצצין המילה עד שיצא הדם מהמקומות הרחוקים כדי שלא יבא לידי סכנה. וכל מוהל שאינו מוצץ מעבירין אותו. ואחר שמצץ נותן עליה אספלנית או רטיה או אבק סמים העוצרים הדם. הגה ויהיה נזהר אם יש לאספלנית שפה שיהפכנו לחוץ ולא לפנים שלא לדבק במכה ויבא לידי סכנה.

 

נשמת אברהם

 

                (ג) חותכין את הערלה. רופא מוהל מארה"ב שאל בפני את הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: יש הורים שמוכנים שימול את בנם כדת וכדין אך בתנאי שישתמש ב"מגן קלמפ", ואם לאו, אזי או שלא יעשו את הברית בכלל או שיקראו את מישהוא מהריפורמים שיעשה את המילה בזמן שנוח לכולם – דהיינו בלילה או לפני יום השמיני או בשבת שלא בזמנו. שאילתו אם מותר לו להשתמש ב"מגן קלמפ" כדרישת ההורים אך לא יהדק אותו היטב היטב כך שיהיה קצת דם הברית או האם יהיה אסור משום מראית העין [וטעמים אחרים כפי שהזכרתי בנשמת אברהם [7]]? ואמר לו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שמותר בתנאי שיהיה דם ברית.

                לעומת זאת כתב לי הגרא"י וולדינברג שליט"א [8] וז"ל: המוהל חייב לסרב מלהשתמש ב"מגן קלמפ" ותהיינה התוצאות מה שתהיינה, ולא רק משום מראית העין וצערא דינוקא אלא גם מפני שמכמה פנים אין זה בגדר מילה אפילו אם לא יהדקו ויהיה קצת דם ברית, וכפי שביארתי בהרחבה בספרי שו"ת ציץ אליעזר חלק ח סימן כט וחלק י סימן לח כדיעו"ש. ופוק חזי בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סימן רמד שהעלה בנוגע למציצה שמוטב שלא למול כלל מלמול ולא לעשות מציצה ע"ש וכן מ"ש מזה גם בספר אות חיים ושלום סי' רסד ס"ק יב עיי"ש. ומינה בקל וחומר לאיסורא במילה ע"י "מגן קלמפ" שנוסף למה שאין מציצה יש בזה עוד כמה עיקולי ופשורא חמורים בעצם המילה והפריעה כמפורש ומבואר בספרי שם וביתר הספרים שכבו' מציין בספרו שמפנה לעיין בהם, עכ"ל.

 

[1] ח"ח סי' פט.

[2] עיין בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סי' צט) שכותב שבמכשיר שאינו יוצא דם כלל אסור למול גם מדין

המצוה שלא נתקיימה המצוה כהוגן שהטפת דם ברית הוא גם כן מדיני המצוה, ע"ש.

[3] שם.

[4] ועיין ברש"י קדושין כא ע"א ד"ה סם.

[5] שמות ד, כה.

[6] כאן ס"ק ז.

[7] כרך ב חיו"ד סי' רסד ס"ק ג (עמ' קפ).

[8] שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' נב.