נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסה

סימן רסה  סדר ברכת המילה ודין מילה ביום התענית

 

סעיף ג  גר שמל קודם שנתגייר, וקטן שנולד כשהוא מהול, כשמטיפין ממנו דם ברית אינם צריכים ברכה. וכן אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו, מפני שאינו זכר ודאי. הגה אבל (א) כשחוזרין על ציצין המעכבים המילה, צריך לחזור ולברך כל הברכות, אבל אין לומר קיים את הילד הזה וכו'.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) כשחוזרין על ציצין המעכבים המילה. ואם לא הרגישו בזה תיכף בשעת המילה, אי מותר לחזור ולתקן אחר כך קודם שנתרפא הילד מכאב חיתוך הערלה, עיין בשו"ת מהר"י אסאד [1] שנשאל על תינוק שנימול בזמנו ולא היה אז אפשר לעשות הפריעה, וביום ג' למילתו היה אפשר לעשותה, אי מותר לפורעו אז, או נימא כיון דמסוכן הוא ביום השלישי נקרא חולה ואסור. והשיב דמותר לעשות הפריעה אז ואין צריך להמתין עד שיתרפא מהחיתוך מתרי טעמי, חדא דמכת מילה לא מיקרי חולה שיש בו סכנה, ועוד, דדוקא במילה אמרו כן אבל בפריעה או הטפת דם ברית לא אמרו, ואין לדמות זה לזה, דבחיתוך יש צער טפי וכו', ע"ש.

                    אך כותב המהר"ם שיק [2] להשיג על המהרי"א וז"ל: ובתשובת מהרי"א נראה דעל דעתו עלה להשיג מב' פנים, חדא דנראה דאינו חולה מסוכן, וזה תימא דהרי הלכה ברורה דמרחצין התינוק אפילו ביום השלישי מפני המכנה, ואיך אפשר לומר דזה לא מיקרי חולה וכו'. ואם כן על כרחך צריכים אנו לומר כפי השגות הגאון הנ"ל בהשגה הב' דדוקא במילה אמרינן כן, אבל בפריעה או הטפת דם ברית לא אמרו, אין לדמות זה לזה דבחיתוך יש צער טפי, הנה אפילו אם יהא כן, מ"מ כיון דאינו דוחה מילה משום מקצת שום חולי, א"כ ה"ה הכא דיש חולי גדול וחשש סכנה, ראוי למנוע אפילו צער קטן ממנו כגון פריעה והטפת דם ברית וכו'. ועובדא ידענא שפעם אחת עשה המוהל תיקון וקריעה קצת בעור הפריעה, וביום השני מת התינוק מחמת אותו מעשה וכו', מ"מ נראה כל שהאבר נחלה צריך זהירות טובא וכו'. ובאמת אין כל הילדים ואין כל המכות שוין, ולפעמים נרפא מהר, ועכ"פ אם נראה שהגוף [3]כבר נתפח והבשר לקה, אין רשאין ליגע בו, ובכל חשש משום סכנה נתן הרמב"ם לנו הכלל דאפשר למול או לתקן אחר כך אבל נפש אי אפשר להחזיר. וא"כ בודאי צריך המוהל להיות נזהר בדבר כזה אם אפשר אם רואה שום חשש כאב באותו מקום, עכ"ל. וכ"כ באות ברית [4], בכורת הברית [5] ובשו"ת דברי מלכיאל [6]. ועיין גם בספר נחל הברית [7]. ועיין לעיל סי' רסג ס"ק ח.

 

 

סעיף יג  יום מילה שחל ביום (ב) תענית צבור הכתובים, מתפללים סליחות ואומרים וידוי כדרכם, ואין אומרים והוא רחום ולא נפילת אפים (אבל אומרים אל ארך אפים).

 

נשמת אברהם

 

                    (ב) תענית צבור. ולגבי מציצה, עיין באו"ח בסי' תרכא במ"ב ס"ק יא שכותב: ורשאי למצוץ הדם כדרכו בחול והנוהגים למצוץ ביין לא יזלפו בפה ולא במוך (ביום הכפורים) משום חשש סחיטה רק יזלפו ביד [8] וכ"כ הגליון מהרש"א [9] והשערי תשובה [10]. וכותב הקצה המטה [11]: והנה באמת צ"ע לפענ"ד, הלא לפמ"ש הגאון מהריב"ץ ז"ל בסידורו דמה שנוהגין למצוץ ביין שבפה הוא לרפואה ובדוק, א"כ למה נאסר לעשות רפואה בדוקה זו בתשעה באב מחששא רחוקה דשמא יבלע ממנו או יבא לתוך גרונו, וגם הרי בליעה זו הוי שלא כדרך אכילתו כמ"ש בתו"ח חולין קכ הובא בפ"ת סי' קנה ס"ק ו, ואם כי ביום הכפורים יש לאסור דהוא מן התורה ומה גם לפמ"ש בשאגת אריה סי' עו ושאר אחרונים דביום הכפורים אף שלא כדרך אכילתו חייב וכו', אבל בתשעה באב מהיכי תיתי לאסור זאת וכו', ועוד אפילו אם ישכח ויבלע אטו יבלע דוקא שיעור רביעית, וברור יותר שיבלע קצת וא"כ הוי חצי שיעור ושלא כדרך אכילתו וכו'. ומצאתי בשו"ת מהר"י אסאד יו"ד סוסי' רס דדעתו גם כן להקל בשאר תעניות חוץ מיום הכפורים וכן הסכים בספר ברית אבות על הל' מילה. ומכל מקום אין לזוז מהמנהג, ועיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' שטו וצ"ע, עכ"ל של הקצה המטה.

 

 

 

[1] יו"ד סי' רן.

[2] יו"ד סי' רמא.

[3] נ"ל שצ"ל: שהגיד.

[4] סי' רסד ס"ק יב.

[5] סוס"ק כ ובטי' רס סוס"ק ח.

[6] ח"ב סי' קלא ס"ק יב.

[7] סי' כח.

[8] כך הגירסא הנכונה, עיין במטה אפרים סי' תרכא סע' ו.

[9] כאן בהתחלת הסימן.

[10] או"ח סי' תריב ס"ק ז.

[11] על המטה אפרים שם ס"ק יא.