נשמת אברהם / יורה דעה סימן רסח

הלכות גרים

 

סי' רסח  כיצד מגיירין הגר והגיורת ודיני קדושת הגר

 

סעיף א  גר שנכנס לקהל ישראל (א) חייב מילה תחילה ואם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול) צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו. ואם נכרת הגיד אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה (טבל קודם שמל מועיל דבדיעבד הוי טבילה, וי"א דלא הוי טבילה).

 

נשמת אברהם

 

                    (א) חייב מילה תחילה. ואם אי אפשר למולו מפני שמסוכן לו, כותב ההר צבי [1] דאי אפשר לו להתגייר בלי מילה. וכן פסקו הגרח"ע גרודזנסקי [2], השרידי אש [3] והשו"ת מלמד להועיל [4], וכן פסק השו"ת ציץ אליעזר [5]. וכותב השרידי אש שם דאפילו יתרצה הגוי להכניס את עצמו לסכנה ולמול, אין לקבלו לפי שיש בזה חילול השם וסכנה לכל ישראל אם ימות מחמת מילה.

                    גוי שמל ועדיין לא טבל ונהיה חולה שיש בו סכנה, לא שנא הסתכן מחמת המילה לא שנא הסתכן מחמת סיבה אחרת, מותר לחלל עליו את השבת. וזה בתנאי שמדובר על גר צדק, אבל היכא שהגירות היא רק בגלל דבר, בכל כגון דא אין מחללין את השבת במל ועדיין לא טבל [6]. וכן מתיר היסודי ישורון [7]. והאמרי יושר [8] מתיר רק כשהסתכן מחמת המילה כי רק אז אנו מצווין לרפאותו אף בשבת, אך בשו"ת מחזה אברהם [9] כותב דאם אפשר ע"י עכו"ם יש להתיר. וראה מה שכתבנו בנשמת אברהם או"ח סי' של ס"ק ו, לגבי טיפול בגוי בשבת.

                    ואם מותר למולו ביום ה' או ביום ו' וכן תוך שלשה ימים מיו"ט, עיין לעיל סי' רסב ס"ק ג. ועיין שם ד"ה אך יש סוברים, שהבאתי שהיעב"ץ מבדיל בין מילת גר ובין מילת תינוק שחלה והבריא, ולא ראיתי כזה ביתר הפוסקים שיבדילו בין גר לתינוק שחלה והבריא, וצ"ע. וכעת מצאתי בפמ"ג [10] שכותב: ומ"מ בגרים שהיא מילה שלא בזמנה, יש לומר דאין כל כך דיחוי מצוה ויש להמתין עד יום א', מה שאין כן בקטן וכו'. וכן גם פוסק השו"ת יביע אומר [11] שאין למול גוי לשם גרות ביום ה' או ו'.

                    ועיין לעיל סי' רסב ס"ק ד לגבי המתנת ז' ימים אחרי מחלתו.

 

 

[1] יו"ד סי' רכ.

[2] שו"ת אחיעזר ח"ב סי' קג.

[3] ח"ב סי, קב ו-קג.

[4] יו"ד סי' פו.

[5] חי"ד סי' צב וחט"ו סי' א ס"ק יב.

[6] שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ב, וראייתו מהתשב"ץ ח"א סי' כא, הובא בב"י

                    כאן בבדק הבית ובש"ך סי' רסו ס"ק יח. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט

                    שליט"א: נדמה שמשם אין כל ראיה, כתוב לא למול ביום ה' שלא יצטרך

                    לחלל עליו את השבת, ואה"נ אם הסתכן אסור לחלל את השבת אם לא

                    משום חילול השם.

[7] ח"ד עמ' רלז וכן ראה בספרו נחלת צבי עמ' קיח.

[8] ח"ב סי' קל.

[9] ח"א סי' נד.

[10] שו"ת מגידות סי' צ.

[11] ח"ה יו"ד סי' כג.