נשמת אברהם / יורה דעה סימן רצד

הלכות ערלה

 

סימן רצד  דיני ערלה באיזה מקום נוהגת ובשל מי

 

סעיף א  הנוטע עץ מאכל, מונה לו ג' שנים מעת נטיעתו וכל הפירות שיהיו בו בתוך ג' שנים (א) אסורין בהנאה לעולם, בין עיקר הפרי בין הגרעינים בין הקליפות, כגון קליפי אגוזים ורמונים, והנץ שלהם והזגין והגרעינין של ענבים והתמד העשוי מהם והפגים והתמרים שאינם מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרים בבישולן, כולם חייבים בערלה ופטורים מרבעי. ויש מי שאוסר תמרים שאינם מתבשלים אף ברבעי.

 

נשמת אברהם

 

                (א) אסורים בהנאה. כותב הרדב"ז [1]: אם ימצא שום אילן לרפואה ונותן פריו בתוך שלש שנים, אי נוהג בו ערלה. ומסתברא לי שאינו נוהג בו ערלה דכתיב ונטעתם כל עץ מאכל, ועץ הנטוע לרפואה אע"פ שהרפואה דרך אכילה, לאו עץ מאכל הוא כיון שאין דרך הבריאים לאוכלו, וסימן לדבר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה [2], משמע דתרופה לאו מאכל הוא. תדע דהא לענין יוהכ"פ, אם אכל דבר שאין דרך הבריאים לאכול אותו [3] פטור דאין זו דרך אכילה וכו', הכי נמי עץ מאכל כתוב, וק"ו הדברים, אם הנוטע לסייג ולקורות אעפ"י שיש בהם פירות ראויים לאכילה שאין ערלה נוהג בו, איני רואה שיהיה נוהג בו ערלה כלל, וכ"ש בחוצה לארץ שאין ערלה נוהג בה מן התורה אלא מהלכה ומאי הלכה הלכת מדינה דהא ספיקא מותר, ולא ספיקא בלבד אלא אפילו ודאי מותר ובלבד שלא יראנו לוקט וכו', עכ"ל. וכן הוא כותב בתשובה אחרת [4] דאילן שאין פרותיו מאכל בריאים או אפילו אם יש מקצת בריאים אוכלים מרקחת ממנו אין אוכלין אותו למזון כשאר פירות אלא לשמירת הבריאות, אין זה עץ מאכל ואין ערלה נוהגת בו ומותר לאוכלו, והובא בקצרה בחידושי רע"ק [5].

                וכותב הגרש"ז אויערבאך שליט"א [6]: ומיהו הנוטע תפוחים ואתרוגים לריח או למתקן ולהשתמש בהם לרפואה שפיר חייבין בערלה כנוטע זית להדלקה כיון שהפירות הם ממש ראויין לאכילת אדם (ולענ"ד לא מסתבר כלל לחלק בין הנאת צביעה והדלקה שהתורה אסרה ליהנות מערלה ובין הנאת ריח ורפואה, משום דנהי שהתורה אסרה צביעה והדלקה אבל מהיכ"ת נימא דגם חשיב משום כך עץ מאכל, וע"כ כדאמרן דכיון שהם באמת מאכל וגם דעתו של הנוטע בשביל הפרי לכן אין זה דומה לסייג וקורות שמפקיע מהעץ שם מאכל וה"נ לריח ורפואה), והדברים מתאימים עם מ"ש הרעק"א בסוף סי' רצד "או בשביל להריח בו וכן אילן שאין פירותיו מאכל בריאים ונוטעים משום רפואה אין בהם דין ערלה", ונראה דגם מ"ש להריח כוונתו לעץ שאין פירותיו טובים למאכל ועיקר נטיעתו הוא אדעתא דריח וכו', עכ"ל.

                ועל מה שכתב הרדב"ז, כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ולכאורה יל"ע בדבר, דאיך אפשר לומר שאין איסור ערלה על פירות שאין הבריאים אוכלים אותם אלא רק חולים, והרי יש בהם טעם פרי, ולמה אין זה בכלל "עץ מאכל" שבתורה, עכ"ל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מה שאין בריאים אוכלים אותם הוא מפני שאין להם טעם טוב ולכן מה שחולים אוכלים אותם לרפואה או לחיזוק הוא לא בשביל הטעם ולכן לא נקרא עץ מאכל, עכ"ל.

 

                               

[1] שו"ת ח"א סי' תצט.

[2] יחזקאל מז, יב.

[3] והוא מר – כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

[4] ח"א סי' מד.

[5] על סי' רצד סע' כג.

[6] מנחת שלמה סי' עא סע' ד.