נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / יורה דעה סימן שלח (עדכון)

, "נשמת אברהם / יורה דעה סימן שלח (עדכון)" נשמת אברהם – יורה דעה, עמ' שלח.

נשמת אברהם / יורה דעה סימן שלח (עדכון)

סימן שלח  וידוי החולה וכיצד אומרים לו

 

סעיף א  נטה למות, אומרים לו: התודה, (א) ואומרים לו (ב) הרבה התודו ולא מתו, והרבה שלא התודו מתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. ואם אינו יכול להתודות בפיו, יתודה בלבו (ואם אינו יודע להתודות, אומרים לו אמור מיתתי תהא כפרה על כל עונותי). וכל אלו הדברים אין אומרין לו בפני ע"ה, ולא בפני נשים, ולא בפני קטנים, שמא יבכו וישברו לבו.

 

נשמת אברהם

                               

                (א) ואומרים לו. ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם (כרך ב' יו"ד סי' שלח ס"ק ג) לגבי גילוי לחולה על מצבו. וצריכים אנו להבדיל באופן כללי בין שני סוגים של חולים:

א. חולה במחלה מסוכנת שניתן לטפל בו, להאריך את חייו ואולי גם לרפאותו.

ב. חולה הנמצא במצב מתקדם של מחלתו כשלרפואה המודרנית אין מה להציע פרט לטיפול תמיכתי נגד כאבים וכדומה. וכן כתבתי שם בדף רלט.

                ומה שכתב הש"ך לגבי חולה ש"נטה למות" והדין וידוי, נ"ל שמדובר על סוג שלישי של חולה שכבר הגיע למצב של "נטה למות", דהיינו שקיצו קרב עד כדי כך "שיש לחוש שימות פתאום בלא וידוי" (עיין ביו"ר סי' שלט סע' ד). וכ"כ הש"ך בסוף דבריו: ומ"מ נראה דדוקא בנטה למות אומרים לו התודה דאל"כ חושב שמסוכן הוא וישבר לבו, אי נמי בלא נטה למות אין אומרים לו כך שהרי עדיין יש לו שהות שיוכל להתודות, אבל בנטה למות יש לחוש שימות פתאום בלא וידוי, עכ"ל. לפי זה יוצא דלדעת הש"ך חולה שלא נטה למות אין אומרים לו, ו"נטה למות" נ"ל, שאין כוונת הש"ך לאפוקי מכל חולה אפילו שמחלתו קלה (כפי שכתב הרב יגאל שפרן שליט"א [1]) אלא לאפוקי חולה מהסוג השני שתיארתי לעיל, שאין לחוש עליו שימות פתאום או בקרוב מאד על אף שמחלתו מסוכנת. אמנם דומני שבאופן מעשי גם אצל חולה הנוטה למות לא נהוג לומר לו התודה, וצ"ע. אגב אעיר, שבעיה זו הינה למעשה מקיפה ומסובכת הרבה יותר מאשר בחולה הסרטן, כי איני רואה כל הבדל בין חולה סרטן וחולה במחלה קשה אחרת המקטינה באופן משמעותי את תוחלת החיים שלו (שלפעמים אף קצרה יותר מבסרטן), כדוגמה מחלות לב או ריאה מסויימות וכו'. כאן אמנם אין בציבור אותה תודעה ופחד, וכן הטיפול איננו כזה שעלול להפחיד את החולה. נראה לי שבחולים אלה אין טעם לגלות להם את כל המחשבות והידע של הרופא, כי הדבר לא יביא כל תועלת לחולה אלא עלול לגרום לו יאוש. וכמדומני שאכן כך נהוג שלא לגלות לחולה כזה את מצבו האמיתי, וצ"ע.

                (ב) הרבה התודו. עיין בנשמת אברהם [2] מה שכתבנו בשם הש"ך ובשם הבית לחם יהודה בענין לומר לחולה שנוטה למות שיתודה. ובעצם לא רק חולה הנוטה למות אלא הלא כל חולה שנמצא במחלה מסוכנת כגון "רק" דלקת ריאות או מיד אחרי התקף לב "קטן" נקרא חולה שיש בו סכנה ואפילו שהוא מתהלך ברגליו, וכן חולה העומד לפני ניתוח, וברור שעליו להתפלל על עצמו להקב"ה שישלח לו רפואה שלמה. ויפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו [3]. ונראה לי פשוט שרצוי מאד שלפני תפלתו יחזור בתשובה ויאמר וידוי כדי שיהיה יותר סיכוי שתפלתו תקובל ברצון לפני הרופא לכל בשר. ועיין בגשר החיים [4]. והנה הראה לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א מה שכותב המעבר יבק [5] וז"ל: אמירת הוידוי לחולה הרבה פעמים מקל מעליו החולי יען שבזה ממתק כחות הדינים שעליו שלהיות שמדת הדין מתוחה עליו מחמת חטאיו, שאין יסורין בלא עון, צריך לזבוח עצמו לפייס מדת הדין בשבירת לבו ורוחו בקרבו, כי זבח זה הוא למדת הדין כדכתיב זבחי אלקים רוח נשברה [6], וכן כתיב גם עתה נאם ה' שבו עדי בכל לבבכם בצום ובכי ובמספד [7], ובאמירת הוידוי נשבר לבו בקרבו וכו'.

 

                               

[1] אסיא ניסן תשמ"ז מב-מג, עמ' 16.

[2] כרך ב יו"ד סי' שלח ס"ק א (עמ' רלח).

[3] רש"י פ' וירא כא, יז וראה בבראשית רבה פנ"ג סי' יט.

[4] ח"א פ"א סי' ד (עמ' לג).

[5] אמרי שפר פרק טו.

[6] תהלים נא, כא.

[7] יואל ב, יב.

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.