נשמת אברהם / יורה דעה סימן שעא

סימן שעא  דין אהל היאך מביא הטומאה

 

סעיף א  אסור לכהן ליכנס תחת (א) אהל שהמת תחתיו, אפילו הוא גדול הרבה, ואפילו לבית אחר או לעליה אחרת הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח, ובית לאותו בית, עד עולם. ואם סתם הנקב, מותר לו ליכנס לבית האחר, שהסתימה חוצצת, אפילו לא בטלו להיות שם עולמית. והני מילי, שסתם כל הנקב, אבל אם לא סתם כל הנקב, אלא מיעטו מטפח, אם נתנו להיות שם עולמית, ממעט וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור, ואם לאו, אינו ממעט. הגה וכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה, ולא מיקרי סתימה בחלון, אא"כ יכול לעמוד בלא סמיכה.

 

נשמת אברהם

 

                    (א) אהל שהמת תחתיו. כותב הש"ך [1]: כתב הרוקח סי' שסו, אשת כהן שמעוברת מותרת ליכנס באהל המת דספק ספיקא הוא, שמא נפל הוא או שמא נקבה היא, עכ"ל. וכותב הגליון מהרש"א: ומ"ש הש"ך דהוי ס"ם ק"ל דהא רוב אינן מפילות ועיין תוס' כתובות ט ע"א ד"ה ואי. ועיין בדברינו בנשמת אברהם או"ח סי' שמג ס"ק ב. וכותב המג"א [2]: וצ"ע ובלא"ה מותר דטומאה בלועה (צ"ל: טהרה בלועה [3]) אינה מטמאה כדאיתא משנה ה פ"ו דאהלות ובחולין פ"ד וכן פסק הרמב"ם סוף הל' טומאת מת דלא כר' עקיבא וכן דעת הראב"ד וצ"ע, עכ"ל. וראיתי באבני מלואים [4] שמתרץ: לפי מה דאמרינן ביבמות דף עח אי נימא עובר לאו ירך אמו הוא אלא הא דאמר רבא נכרית שנתגיירה מעוברת, בנה אין צריך טבילה, ואמאי אין צריך טבילה וכ"ת משום דר' יצחק דאמר ר"י ד"ת רובו ומקפיד עליו חוצץ וכו' שאני עובר דהיינו רביתיה, ופירש"י ולאו חציצה היא, ע"ש. הרי לפנינו דכיון דהיינו רביתיה לא הוי חציצה ועלתה טבילת האם לעובר, א"כ ה"ה בנכנסה לאהל המת נטמא גם העובר ולא הוי טהרה בלועה, דכשם שאין האם חוצצת לטהרה ה"ה לטומאה וכו'. ומכ"ש אי אמרינן עובר ירך אמו הוא דלא הוי טהרה בלועה, עכ"ל. וכותב ההר צבי [5]: ולי היה נראה ליישב קושית המג"א, דהרוקח ס"ל עובר ירך אמו והם ממש גוף אחד, וגוף אדם שנטמא בולו טמא הוא, וגם הולד נטמא שהוא כאחד מאבריה, וכשנולד נמצא שהוא טמא דטומאה שבו להיכן הלכה, ולכן כשהיא מעוברת ונכנסה לאהל המת, הרי היא מטמא כהן, וכשיולד יהיה טמא, והויא בכלל מטמא את הכהן וכו', וע"כ צ"ל דתוכו טהור, פירושו דכל דבר שבלוע בו טהור, לא משום דבתוכיותו טהור הוא, אלא משום דדבר הבלוע לאו בר קבולי טומאה הוא, מה שאין כן עובר במעי אמו, למאן דאמר דירך אמו אינו בכלל בלוע משום דהרי הוא אחד מאבריה וכשהיא טמאה גם אבריה טמאים, עכ"ל.

                    וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נראה דאם היינו חוששין לדעת האבני

מלואים, היה אסור לאשה הרה להטמא גם לאב ואם וכמו"ש המנ"ח במצוה רסד דגדול מוזהר על כהן קטן שלא לטמא אותו אפילו לקרוביו הואיל והקטן עצמו אינו מצווה להיטמא לקרובים (רק אם הוא מטמא מעצמו לקרוביו אין שום חיוב להפרישו, ע"ש). ועל עיקר דברי האב"מ נראה דכמו שעובר מת אינו מטמא באהל וגם האשה עצמה טהורה עד שיצא הולד, כך גם אינו נטמא גם בלי הטעם של האב"מ, משום דכיון שמת לאו היינו רביתיה והיינו משום דהא דטהרה בלועה אינה נטמאת וכן להיפך לא קשור כלל עם גדרי חציצה. וגם אפשר דעובר במעי אמו אין לו עדיין קדושת כהונה וחשיב לענין איסור זה שלא להיטמא כעובר במעי זרה אף אם גם אמו כהנת. וכ"ש דלמ"ד עובר ירך אמו כיון וחשיב רק כירך דאמרינן שהלאו נאמר רק לאיש ולא לירך, וכן הוא גם במנ"ח רסג. עכ"פ צריך כבודו להעתיק את אשר כתב הגאון מוהרא"ז מרגלית בהלכותיו שבסוף יו"ד אות כא, דמ"מ אם שלמו חדשי עיבורה תיזהר לא להיכנס לאהל המת, עכ"ל.

 

 

סעיף ד  חצר המוקפת זיזין ואכסדראות, וטומאה באחד מהבתים, אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים, טומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראות (והטעם, משום דהואיל וסוף הטומאה לצאת דרך שם, רואין כאילו יצאה, ולכן יש מחמירין לכהנים לילך דרך שער העיר שסוף המת לצאת משם, ויש מתירין, והמקיל לא הפסיד במקום שלא נהגו להחמיר). ואם נפתח חלון או פתח מצד האחר, ואותם של צד החצר כולם נעולים, אין הטומאה יוצאת לתחת הזיזין. ואם נפתח גם כן אחד מהן לצד הזיזין, הטומאה יוצאת מהבית לתחת הזיזין. וכן אם טומאה תחת הזיזין, נכנסת מתחתיהן לבית. לכן גגים הבולטים למעלה לחוץ על פתחי הבתים, וטומאה באחד מהבתים, כל הבתים שפתחיהם פתוחים, טמאים. הגה ב' גגין שאין נוגעין זה בזה, אע"פ שאין ביניהם רק פחות מג', לא הוי חבור לטומאה, דלא אמרינן לבוד להחמיר. ואם היו זה למעלה מזה, אע"פ שאינן נוגעים, אמרינן חבוט רמי, וכאילו נוגעים. הכהנים (ב) אינן יכולין לכוף לקרובי המת שיוציאו המת ממקומו כדי שהם יהיו רשאים ליכנס לביתם, אם לא במקום שדרך להוציא כל המתים.

 

נשמת אברהם

 

                    (ב) אינן יכולין לכוף. כותב בחידושי רע"ק בשם שו"ת חכם צבי סי' נט והמג"א סי' שיא ס"ק יד: שאין יכולין לכוף אם לא שהכהן חולה וא"י לצאת, אז מוציאין המת שלא יעבור הכהן איסורא דאורייתא. ובכהן קטן חולה, יש לעיין, עכ"ל. ובפ"ת [6] כותב שגם לתינוק דין כהן חולה, כי בית דין מצווין גם בקטנים להפרישם מטומאת המת, ועיין במג"א [7] שזה דוקא בתינוק בר הבנה. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אבל להכניס כזית מהמת לתוך בית שיש בו תינוק כהן אסור בכל ענין, עכ"ל.

 

[1] ס"ק א.

[2] סי' שמג סוס"ק ב.

[3] מחצית השקל שם – הראה לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[4] סי' פב ס"ק א ד"ה ומזה.

[5] יו"ד סי' רפא.

[6] ס"ק יב.

[7] סי' שמג ס"ק ב.