נשמת אברהם / חושן משפט סימן ז

סימן ז  מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה

 

סעיף ב  ממזר, ואפילו שלשתן ממזרים, הרי אלו כשרים לדון לכל. וכן אם היה כל אחד מהם (א) סומא בא' מעיניו, כשר, אבל (ב) הסומא בשתי עיניו פסול.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) סומא באחת מעיניו. כותב הסמ"ע [1] בשם הרא"ש: דכיון דכל העולם גומרים בלילה, וסומא באחת מעיניו חזי טפי ביום משום הכי דן אפילו בתחלת דין.

                                (ב) הסומא בשתי עיניו פסול. כותב הסמ"ע [2]: דכיון דלכולי עלמא בלילה אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא, עכ"ל. וכותב הש"ך [3]: והב"ח פסק דבדיעבד כשר ע"ש, עכ"ל. אך עיין בנתיבות [4] שכותב: דאפילו נסמא בגמר דין פסול ואפילו בדיעבד פסול, עכ"ל. וכ"כ האורים [5] דאם היה שפוי בעת תחילת דין ונסמא קודם גמר דין פסול הוא מגזירת הכתוב, ע"ש שזה תלוי במחלוקת הסמ"ע והעיר שושן. וכותב הברכ"י [5]: דיין שכהו שתי עיניו, דהיינו שחלש ראות שתי עיניו אך יכול לראות, לכ"ע יכול להיות דיין וכו', עכ"ל.

                                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: בקצוה"ח ס"ק ב חולק וסובר דבזמן הזה שתיקנו רבנן דלא בעינן מומחים, שפיר כשר אפילו סומא בשתי עיניו, ואילו בזמן הבית למאן דמצריך סמוכין אפילו סומא באחת מעיניו ג"כ פסול, אף אם נסתמא לאחר הסמיכה, עכ"ל.

 

[1] ס"ק ו.

[2] ס"ק ז.

[3] ס"ק ב.

[4] ס"ק ג.

[5] ס"ק ו.

6) ס"ק ט, מובא גם בפ"ת ס"ק ג.