נשמת אברהם / חושן משפט סימן שעח

הלכות נזיקין

 

סימן שעח  אסור להזיק ממון חבירו ולא לגרום שום היזק

 

סעיף ח  היה אחד רץ ואחד מהלך, והוזק המהלך ברץ חייב, מפני שרץ שלא ברשות. בד"א, בחול אבל בע"ש בין השמשות פטור, מפני (א) שרץ ברשות (ודוקא בסתם, דתלינן דרץ לצורך שבת. אבל אם ידוע שאינו רץ אלא לשאר חפציו, ולא שייכא ביה צורך שבת, חייב כמו בחול).

 

נשמת אברהם

 

                                (א) שרץ ברשות. ויש לשאול מה יהיה הדין בנהג אמבולנס שדרס עובר אורח תוך כדי נסיעתו המהירה לבית החולים, וה"ה רופא (או כל אדם אחר) שנהג במהירות כדי להגיע או להעביר פצוע או חולה מסוכן ותוך כדי הנסיעה פגע בהולך דרך או במכונית אחרת, האם הוא פטור או חייב בתשלומין או בגלות או בכפרה.

                                והנה ראיתי בערוה"ש [1] שכותב: ממה שאמרו חז"ל דרץ בע"ש הוי ברשות, אין ללמוד מזה דכל מי שרץ לדבר מצוה הוי כברשות דשאני ע"ש דזמנו בהול, אבל בשארי מצות שמצוה לרוץ, מ"מ אין לו לרוץ כל כך עד שיוזק בו המהלך (חו"י), מיהו ברץ לענין פקוח נפש או להציל מן הדליקה ומן המים וכיוצא בזה, ודאי דמקרי ברשות דהא חובה עליו לרוץ בכל כחו ולא גרע מע"ש (נ"ל), עכ"ל.

                                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: נראה דדוקא בריצה כזו שמותרת בערב שבת מפני כבוד שבת, הוא דשרי מפני שאין זה כ"כ מסוכן, ולכן הוא פטור, משא"כ הדוהר על סוס או נוהג ברכב אשר זה כרץ עם פצצה שיכולה להתפוצץ, פשוט הדבר שהזהירות שלו היא לגמרי אחרת מזה שרץ בערב שבת, אלא שאעפ"י כן מותר לו לנסוע מהר, ואם בנסיעתו הזיק לבן אדם פטור מלשלם, עכ"ל.

                                וראיתי כותב הגר"י זילברשטיין שליט"א [2] להוכיח שהוא פטור מגלות מהגמ' במכות ח ע"ב: אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דמחטבת עצים דרשות, דלמא מחטבת עצים דמצוה דסוכה ומחטבת עצים דמערכה, ע"כ דכשם שאילו היתה חטיבת עצי סוכה מצוה ולא רק "מכשירים", היתה פוטרת את ההורג מגלות ואעפ"י שהמצוה בסוכה היא ואילו העבירה בגופו של הנהרג. כך גם בנהג אמבולנס מאחר ועצם הנסיעה מצוה היא, פוטרת היא אותו מגלות אף שהעבירה היא ביחס לאחר, ובמיוחד כאשר הנהג חייב היה להסיע את החולה בחפזון ובבהילות, עכ"ל. עוד כותב שם הגאון שליט"א ללמוד כזה משו"ת החת"ס או"ח סי' קעז, שם נשאל על אשה שרצתה לשפוך יי"ש לתוך פיה של המשרתת שנתעלפה ובטעות שפכה נפט ומתה המשרתת. וכותב החת"ס דמאחר ומעשה האשה היה לדבר מצוה להצלת נפשות פטורה מגלות, אולם צריכה קצת תשובה משום שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה ע"י חייב . ועיין גם שם בשו"ת חו"מ סי' קפד. ומסכם הגר"י זילברשטיין שליט"א: נהג אמבולנס שמיהר להביא חולה לביה"ח ודרס עובר אורח, פטור מגלות ומסתבר שחייב כפרה. אולם אם נהג באותה מידת זהירות שכל נהג אמבולנס אחר במקומו היה נוהג כך ובכל זאת קרה המקרה, פטור אפילו מכפרה כדי שלא לנעול דלת בפני מצילים, עכ"ל.

                                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ולכאורה יל"ע בדבר לפי דברי החת"ס הנ"ל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וכו', עכ"ל.

                                וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: יתכן דשאני גלות דגם דרך עליה חשיב אונס וכן אומר מותר לחד מ"ד, משא"כ בתשלומי ממון של נזקין. ונכון להזכיר כאן ההלכה שביו"ד סי' שלו דרופא מומחה שהמית גולה, ולציין למה שכתוב בספרו חלק יו"ד [3], עכ"ל.

 

[1] סע' יט.

[2] ספר הלכה ורפואה ח"ב עמ' רפז.

[3] נשמת אברהם חיו"ד סי' שלו ס"ק ז.