נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / חושן משפט סימן תכה (עדכון)

, "נשמת אברהם / חושן משפט סימן תכה (עדכון)" נשמת אברהם – חושן משפט, עמ' תכה.

נשמת אברהם / חושן משפט סימן תכה (עדכון)

סימן תכה  חייבי מיתת בית דין היאך דנים אותן בזמן הזה

               

סעיף ב  לפיכך העוברת שהיא מקשה לילד, (א) מותר (ב) לחתוך העובר במעיה, בין בסם בין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להרגה. ואם הוציא ראשו, אין נוגעים בו, שאין דוחים נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם.

 

נשמת אברהם

 

                (א) מותר לחתוך. קיימת היום שיטות בהנדסה גנטית בהם מכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה ועל ידי זה משנים את תכונותיה של השניה לפי התכונות המוכתבות על ידי החלקיק שהוכנס.

                וראשית יש לשאול האם מותר לעשות כן והאם כך רצונו של הבורא יתברך באומרו ומלאו את הארץ וכבשה (בראשית א, כח), ועיין ברמב"ן (שם) שכותב: נתן להם כח וממשלה בארץ לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר ולבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, עכ"ל. ואם כך רצונו יתברך, מה הגבול בין המותר והאסור. ולכאורה מסתבר דכל דבר שהוא ודאי לטובת האדם צריך להיות מותר ומבורך, אך לא תמיר יהיה ברור מה נקרא "טובת", וברור שיש סכנה שגם יעשו רברים העלולים להשפיע לרעה.

                ולכאורה במה שעושים בשיטה זאת שבדרכים כימיות ואחרות לוקחים חלקיקים קטנים מתוך התאים, שבחלקיקים אלה קיימת ה"תכונה" המסויימת של אותו בריה, להעבירם לחיידקים או לוירוסים מסויימים ואחרי כן ל"הדביק" את הבריה השניה באותם חיידקים או וירוסים, אין בזה איסור של הרכבה או כלאים. וכ"כ התפא"י סופ"ב דע"ז (בועז). וראה בערוך השולחן [1], חכמת אדם [2], שו"ת טוב טעם ודעת [3], שו"ת אג"מ [4]

והמעין [5] שאין ההלכה מתחשבת בדבר שאינו נראה לעיני אדם ללא עזרת זכוכית מגדלת. אך כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: מסופקני אם הראיה היא ראיה כי כאן התוצאות הן גדולות מאד, ומי אומר שבכה"ג התירו, וגם לחשמל שאינו ניכר יש לו תוצאות בלתי רגילות וצע"ג, עכ"ל. גם כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אם אנשים מטפלים בחלקיקים האלה ומעבירים אותם ממין אחד לשני הרי זה חשיב ממש כנראה לעינים ולא דמי כלל לתולעים שאינם נראים, עכ"ל. ואמר לי הגאון שליט"א שמותר לכתחלה לעשות הנ"ל ואין בזה משום איסור הרבעה או כלאים אך לא מטעם שכתבתי אלא לפי המובא בשמו להלן, עכ"ד.

                ומה יהיה הדין אם ע"י פעולה זאת משנים תכונת בריה מסויימת, למשל שהגמל יהיה שוסע שסע או שלדג טמא יהיו קשקשים או שעגבניה תגדל על עץ [6]. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: בבעלי חיים נלענ"ד דאין בעצם העשיה שום איסור של הרבעה כיון שזה רק ע"י העברת "חומר" ממין אחד תוך מין בעל חי אחר, ורק בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור אף אם ההרכבה היא רק על ידי זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים, משא"כ בהרבעה הרי התורה אמרה "בהמתך" ואין זו בהמה ואין זה שייך כלל לאיסור הרבעה, עכ"ל. וכן עיין בחזו"א כלאים סי' ב סע' טז ד"ה נראה.

                וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: לא הבנתי הנפק"מ בין "מיץ" לבין "חומר", שניהם מצד עצמם אינם ולא כלום. וענה הגרש"ז אויערבאך שליט"א: ההבדל הוא לא בין "חומר" ל"מיץ", רק בזה שבבהמה אסרה תורה רק שתי גופות ממש, משא"כ כלאים הרי השדה זרועה משני מיני זרעים, עכ"ל.

                עוד כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: דאפשר שאין הכי נמי שיצטרכו לברך בורא פרי העץ על "עגבניה" כזו [7], הואיל וזה ממש גדל על עץ, אע"ג שאותו המין גדל בעיקר מהאדמה ולא מעץ ואף שזה גם נעשה רק ע"י אדם. אך לענין בעלי חיים נראה דאף שאפרוח הנולר מביצת טרפה מותר, היינו משום שבאמצע נעשה עפרא בעלמא ולכן האפרוח שנוצר הרי הוא ככל אפרוח טהור, מה שאין כן עוף טהור שישב על ביצת עוף טמא, ברור הדבר שהנוצר ממנה הוא ממש עוף טמא, וא"כ הרי גמל שילדה פרה הדין הוא שהפרה היא לא רק כדין של יוצא מהטמא שרק אסור ולא לוקין עליו, אלא הפרה היא ממש כגמל, ולפי זה כמו שגמל ממש אשר ע"י זריקה יהפך גם לשוסע שסע הרי פשוט שנשאר ודאי טמא ואסור, כך גם הפרה שנולדה ממנה כמותה, ואף גם בביצי דגים טמאים, מלבד שהם משריצים מבפנים ולא נעשה באמצע כעפרא כמבואר בגמ' ע"ז מ ע"א, מ"מ גם בלא"ה הרי נוצר "ממין טמא" ולא דומה כלל לנולד מטרפה. ולכן נראה שגם אם אותה פרה תתעבר משור כזה שגם הוא כמותה מסתבר שגם ולדותיהם כמותם ואסורים עד עולם, והוא הדין גם בדגים. ולפי זה עלול ח"ו לבוא למצב שלא נוכל לסמוך על הסימן של קשקשת כי ידגו לרוב כאלה, אך אולי יהא אפשר בכל זאת להבחין ע"י סימנים אחרים, ומ"מ כל זה לא נוגע כלל לעגבניה על עץ, עכ"ל.

                שוב כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: לא שמתי לב עד כה אם בביצת טריפה אמרינן בגוה "עפרא בעלמא", למה לא בביצת עוף טמא, עכ"ל. וענה הגרש"ז אויערבאך שליט"א: עוף טמא הוא "מין" והנוצר הרי הוא ממש מין טמא ואילו טרפה הרי נוצר מעפרא מין כשר, עכ"ל.

                עוד כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: דאף שבספר משרת משה בסוף ההקדמה בשם מצפה שמואל כתב פירוש נחמד למה שאמרו בפרק אלו טרפות דאף שמקשקשת לחוד נוכל לידע איזה דגים מותר לאכול "מכל מקום סנפיר וקשקשת לאו לסימנא בעלמא נאמרו רק הם הגורמים ההיתר" ולענין זה שפיר אמרו שם בגמ' יגדיל תורה ויאדיר. אך יתכן שרק אם זה ממש בתכונתם ולא כשהם באים ממקום אחר. ועכ"פ לדינא אין להתחשב גם אם זה רעיון נכבר בפירוש הגמ'. ואין להסיק הלכה מזה ובפרט שזה נעשה ע"י בני אדם ולא לסימנים כאלה נתכונה התורה, עכ"ל.

                ואותם המחקרים שעוסקים כיום בנסיונות לטפל בבני אדם, כשלהם (או ליוצאי יריכם בעתיד) מומים קשים וחמורים ששורשם בפגם גנטי, בתיקון הפגם על ידי הכנסת ה"גן" הבריא שחסר בחולה, ודאי יבורכו חוקרים.

                קיימת היום שיטה הדשנית ביותר  (PCR) שדרכה אפשר לגלות במקרים מסויימים מחלות או פגמים גנטיים מסויימים או דלקת סמויה. השיטה הולכת ומתפתחת בקצב מדהים, כך למשל שיש אפשרות היום לאבחן מחלות מסויימות שעדיין סמויות ולטפל בהנושא עוד לפני שמופיעים הסימנים הראשונים של המחלה. או למשל, שיטת

ה-CVS [8] באמצעותה ניתן, כבר בשלבים מוקדמים של ההריון, לגלות פגמים או מחלות רציניים וחמורים בעובר, שיגרמו למוות מוקדם של היילוד ולסבל רב להורים (כגון טיי-זקס, מונגולואיזם או ציסטיק פיברוזיס). יתכן מאד שבקרוב יהיה גם אפשר לגלות מומים אלו עוד לפני ארבעים יום של ההריון. אם יווכח שהבדיקה אמנם נאמנה, השאלה של הפלה תהיה יותר קלה בשלב זה כשהעובר עדיין פחות מארבעים יום, אך בלאו הכי כל מקרה ומקרה יצטרך להכרעה של פוסק מובהק.

                (ב) לחתוך העובר. ראה בנשמת אברהם [9] מה שכתבנו לגבי הפלה במחלות הטיי-זקס ואדמת. ולגבי מחלת האיידס (ראה לעיל אהע"ז סי' ב ס"ק א), אשה שנושאת את הנגיף יש כ50%- סיכון שתדביק את עוברה כשרוב התינוקות הנגועים מרחם אמם מתים ממחלת האיידס תוך שנתיים שלוש. לגבי השאלה של הפלה במקרה כזה, נראה שתהיה תלויה באותה המחלוקת המובאת שם.

 

 

[1] יו"ד סי' פד סע' לו.

[2] בינת אדם שער או"ה סי' לר.

[3] מהדורא תניינא קונטרס אחרון סי' נג.

[4] יו"ד ח"ב סי' קמו ד"ה ואגב.

[5] תשרי תשמ"ג כרך כג עמ' 64.

[6] וראה באור החיים פ' שמיני יא, ג, החת"ס (תורת משה) פ' ראה ד"ה את החזיר והרמ"ע

                מפאנו, עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב פי"ז, שלפי המדרש לעתיד לבוא החזיר

                יעלה גרה ויטהר. אך חולקים על פירוש זה במדרש הרבינו בחיי פ' שמיני שם,

                הריטב"א קדושין מט ע"ב ד"ה תשעה והשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תתכח. ולמעשה הם

                שתי דיעות במדרש תהלים מזמור קמו ד"ה ד' מתיר אסורים. וראה גם בשדי חמד

                כללים מערכת הגימל סימן ז.

[7] וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ויש בו דין ערלה כי הוא עץ בצבע של  עגבניה,

                עכ"ל.

[8] ראה אסיא תש"ן מז-מח עמ' 185 ומט-נ עמ' 26.

[9] כרך ג חחו"מ סי' תכה ס"ק א 15 (עמ' רל).

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.