נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אבן העזר סימן ב (עדכון)

, "נשמת אברהם / אבן העזר סימן ב (עדכון)" נשמת אברהם – אבן העזר, עמ' ב.

נשמת אברהם / אבן העזר סימן ב (עדכון)

סימן ב שישתדל כל אדם ליקח לו אשה הגונה

 

סעיף ז  לא ישא אדם אשה לא (א) ממשפחת מצורעין ולא ממשפחת נכפין, והוא שהוחזק שלשה פעמים שיבואו בניהם לידי כך.

 

נשמת אברהם

 

                (א) ממשפחת מצורעין. ראה בנשמת אברהם[1] מה שכתבנו על הודעת מום לבן או בת זוג.

                               

מחלת האיידס.

                1. אדם שאובחן שהוא נושא הנגיף של איידס, האם חייבים לאמר גם לאשתו (וה"ה במקרה הפוך)? לפי הידע הקיים היום (מנ"א תשמ"ט) [2] הסיכון להידבק ע"י הנגיף, בקרב אנשים החיים חיים תקינים לפי חוקי התורה, היה בעבר בעיקר בין אלו שקיבלו עירויים מדם שנלקח מאדם נגוע, כגון הסובלים ממחלת ההמופיליה וכו'. אצל אנשים אלה (מקבלי העירויים) נמצא שכ- 8-10% מנשיהם היו נגועות למרות שלא היה כל סימן של מחלת האיידס אצל הבעל (פרט להימצאות הנגיף בדם). משערים שבזוג כזה המקיים יחסים רגילים יש כ66%- סיכון של הדבקת בת-הזוג במשך 5 שנים, כשהתמותה מהמחלה היא כיום 100%. בקבוצות הסיכון (דהיינו המשתמשים בסמים או העוסקים במשכב זכר וכו'), אחוז ההדבקה הרבה יותר גבוהה.

                לפי נתונים אלו נראה שהנגוע יש לו דין של רודף, וחייבים להגיד הדבר לבן או בת-הזוג כדי להצילם מסכנת נפשות. והסכים אתי הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

                2. כשיודעים על נגוע, הדרך היחידה להוריד את הסיכון של הדבקת הבן או בת זוג לקרוב לאפס הוא ע"י לבישת נרתיק ע"י הגבר והורדה למינימום (מצות עונה בלבד) את קיום יחסים ביניהם. ויש לדון אם יהיה מותר לו ללבוש נרתיק כדי שיוכלו להמשיך לחיות ביחד (ובמיוחד אם אשתו היא החולה והוא מסתכן שיידבק במחלה) וללא צורך לגרושין, או האם יהיה אסור, ויצטרך לגרש את אשתו. וראה בנשמת אברהם [3] שהבאנו מחלוקת הפוסקים בדבר. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: לבישת נרתיק לגבר נחשב קרוב למוציא זרע לבטלה, והרי זה אסור בין אם הוא או היא נגועים, ואין זה שייך כלל לאמצעי מניעת הריון שהיא מותרת במקום הצורך ולכן כשאחד מהם נגוע אין מנוס מגירושין, עכ"ל. וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א. ועיין בדברינו לקמן חחו"מ סי' תכה סק"ב.

                אגב, הסיכוי של רופא להידבק מאדם נושא הנגיף של איידס הינו אפסי כל זמן שלא היתה חדירה של דם מהחולה לתוך גופו של הרופא. יוצא איפוא שחולה במחלת האיידס, חייבים לטפל בו ואין כל היתר לסרב לטפל בחולה כזה בזמן שקיים מצב של פיקוח נפש או ספק פיקוח נפש אצל החולה. וברור שחייבים לנקוט בכל אמצעי הזהירות כדי לא לבוא במגע עם הדם או ההפרשות של החולה.

 

                               

[1] כרך ג חאהע"ז סי' ב עמ' כו.

[2] וראה באסיא טבת תשמ"ט עמ' 5

[3] כרך ג חאהע"ז סי' ה ס"ק יג 2 ה (עמ' סה).

 

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.