נשמת אברהם / אבן העזר סימן עה

סימן עה  חילוק הארצות לענין נישואין ודיני ארץ ישראל

 

סעיף ב  כשמוציאה ממדינה למדינה ומכפר לכפר באותה הארץ, אינו יכול להוציאה, מנוה יפה לנוה הרע, ולא מרע ליפה, וכן לא יוציאנה ממקום שרובה ישראל למקום (א) שרובו עובדי כוכבים. ובכל מקום מוציאין ממקום שרובו עובדי כוכבים למקום שרובו ישראל. הגה ואינו יכול להוציאה ממקום שהמושל טוב למקום שהמושל רע. כל מקום שיכול להוציאה ממקומה, היינו לאחר שכנסה ונשאה, אבל קודם נשואין לא יכול להוציאה וצריך לכנסה במקומה, אם לא התנה בפירוש עם האשה, אבל אם התנה עם אמה, לאו כלום הוא, מיהו אם יש אמתלאות וטעמים לדבריו, האשה צריכה לילך אחריו.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) שרובו עכו"ם. כותב הבאה"ט [1] בשם תשובת המהרי"ט ח"א סי' מז: ממקום שיש רופא ושאר הדברים הצריכין למקום שאין רופא ושאר הדברים הצריכין לעיר, הוי כמוציאה מעיר שרובה ישראל לעיר שרובה גוים.

 

 

 

סעיף ג  בד"א, מח"ל לח"ל, (ב) מא"י לא"י, אבל מח"ל לא"י, כופין אותה לעלות אפילו מנוה יפה לנוה הרע, ואפילו ממקום שרובו ישראל למקום שרובו עובדי כוכבים, אין מוציאין מא"י לח"ל, ואפילו מנוה הרע לנוה הטוב, ואפילו ממקום שרובו עובדי כוכבים למקום שרובו ישראל.

 

נשמת אברהם

 

                                (ב) מארץ ישראל לארץ ישראל. זוג הגרים בירושלים והיא סובלת מקצרת (אסטמה), האם יכולה לכוף את בעלה לצאת למקום אחר בארץ ישראל שם מזג האויר עשוי להיות יותר טוב עבורה, וכן להפך כשכבר גרים במקום אחר בא"י ושם מזג האויר טוב לה, האם בעלה יכול לכוף אותה לגור בירושלים שם מזג האויר יותר קשה לה. ועיין בכתובות [2] וברש"י שם שמדמה יציאה מירושלים לגבולין ליציאה מארץ ישראל לחוץ לארץ. וכן עיין בברכ"י [3] שכותב: מי שבא לעה"ק ירושלים ואתדר ליה ונעשה תושב ואחר זה רוצה ללכת להשתטח על קברי הצדיקים אשר בגליל או רוצה לילך לחו"ל להשגיח על עסקיו יוכל לצאת אדעתא למהדר, עכ"ל. משמע שאין לצאת מירושלים על דעת להשתקע בעיר אחרת בארץ ישראל. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: מפורש אמרו הכל מעלין לשם ואין מוציאין משם, עכ"ל. עוד כתב לי הגאון שליט"א: אם יכול למצוא שם פרנסתו, מסתבר ששומעין לה. ובנוגע לדבר השני, אף שמוציאין גם מנוה יפה לנוה רע, מ"מ בריאות הגוף שאני. גם בנוגע לירושלים, מסופקני דאולי זה רק בגלל הקדושה יתירה שיש לירושלים בין החומות, ולא במה שקוראים היום ירושלים, עכ"ל.

                                ולגבי עצם המצוה לגור בארץ ישראל, עיין בביאור הגר"א [4] שכותב: דכח האיש יפה מכחה והטעם נ"ל דאין מצוה על האשה עתה לדור בארץ ישראל, דמשום מצות הנהוגות שם דוקא האיש מצוה עליו לטרוח לקייס משא"כ בזמן בית המקדש, עכ"ל. ועיין בפ"ת [5] שכותב בשם השו"ת מעיל צדקה סי' כו וז"ל: והכלל בזה אשרי הזוכה לכך ואינו נצרך לבריות ומתפרנס שם אפילו חיי צער ויעבוד השם, אבל אין כל אדם זוכה לכך, עכ"ל. ועיין בשו"ת אבני נזר [6] ועיין גם בנשמת אברהם חיו"ד [7].

 

 

[1] ס"ק יא.

[2] קי ע"ב.

[3] יו"ד סי' רכח סע' לו אות יד.

[4] ס"ק יז.

[5] סוס"ק ו.

[6] יו"ד סי' תנד.

[7] סי' רכח ס"ק ג.