נשמת אברהם / אבן העזר סימן עט (עדכון)

סימן עט  חיוב רפואתה

 

סעיף א רפואתה כיצד, לקתה (א) חייב לרפאותה, בין רפואה שיש לה קצבה בין רפואה שאין לה קצבה, אבל אלמנתו אינה מתרפאת מנכסיו אלא ברפואה שאין לה קצבה, שהיא דומה למזונות.

 

נשמת אברהם

 

(א) חייב לרפאותה. עיין לקמן בחלק חו"מ סי' תכו ובדברינו שם ס"ק א.

 

 

סעיף ג אם ראה הבעל (ב) שהחולי ארוך, יכול לומר לה הרי כתובתיך מונחת או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך, ונותן כתובה ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ.

 

נשמת אברהם

 

(ב) שהחולי ארוך. הוצאות רפואיות עבור אשתו. כתב הגר"י זילברשטיין שליט"א [1]: שחייב אדם לפרנס את אשתו ונכלל בזה חיוב רפואתה (כתובות נב ע"ב) ושכן כתב הרא"ש (פרק מציאת האשה) ועיין בעזר מקודש (אהע"ז סי' ע) שכותב שחייבים לבזבז כל ממונו על מזונות אשתו והוא עצמו יתפרנס מחזרה על הפתחים. לכן חייב הבעל לבזבז כל רכושו לפרנסת ולרפואת אשתו, עכ"ל.

                ועיין באהע"ז [2] שהבעל חייב לרפאותה בין רפואה שיש לה קצבה בין רפואה שאין לה קצבה. אולם אם ראה הבעל שהתולי ארוך [3] יכול לומר לה הרי כתובתיך או רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך ונותן כתובה ואין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ [4] וראה במ"מ [5] שכותב: ודבר פשוט הוא שיש בזה רוע מוסר. וראה בבית שמואל [6] בשם המהרש"ל שבזמן הזה שאין מגרשין בעל כרחה, מחויב לרפאות אותה אפילו חולה זמן ארוך ואין מועיל מה שמוכן ליתן לה כתובה ולגרשה, אך לדעת הב"ש עצמו בזמן הזה דאיכא חרם דרבינו גרשום יוכל לגרשה, וכ"כ החלקת מחוקק [7] בשם מה"ר אליהו מזרחי דאף בזמן הזה אם רוצה לגרש וליתן כתובתה, אין לה עליו כלום. וראיתי בבית מאיר [8] שכותב דאפשר אם כתובתה מרובה, אף בזמן הזה אינו בכלל החרם כיון דלה הברירה, אם תתרצה מדעתה להתרפא מכתובתה לא יגרשנה ואם לאו מוכרח לגרש, שוב אין עליו איסור דלא יגרש אשתו ראשונה, מה שאין כן אם אין לה כי אם כתובה דאורייתא דאין לה ברירה, מסתבר כמהרש"ל ותליא בפלוגתא הר"א מזרחי שבסי' עז [9], עכ"ד. וכן ראה באהע"ז [10] שהנושא אשה ואח"כ נשתטית חייב לזונה ולרפאה. וכותב הת"מ [11] והב"ש [12] שאינו פטור מחיובו אלא כשמגרש אותה, וזו אינו יכול לגרש לכן חייב ליתן לה מזונות, ע"ש.

 

 

[1] מודפס משיעור שמסר בטבת תשנ"ג.

[2] סי' עט סע' א.

[3] ועיין בפ"ת סי' עח ס"ק א ובבית יעקב כאן מה הדין אם חלתה

    בפשיעה.

[4] כאן.

[5] הל' אישות פי"ד הי"ז.

[6] ס"ק ד.

[7] ס"ק ג.

[8] כאן.

[9] עיין שם בב"ש ס"ק ו וח"מ ס"ק ג שלדעת רא"מ תקנת רבינו גרשום לא היתה רק שלא לגרשה בעל

                כרחה כדי לישא אחרת, אבל למנוע ממנה שאר כסות ועונה בעל כרחה עד שתתרצה ותתפייס

                לקבל גט, הרשות בידו.

[10] סי' ע סע' ד.

[11] ס"ק יד.

[12] ס"ק ט.