נשמת אברהם / אבן העזר סימן פ (עדכון)

סימן פ  מעשה ידיה שהיא חייבת לבעלה ודיני מניקה ושאינה רוצה לעשות מלאכה

 

סעיף יב  פסקו לה מזונות הראויים לה, והרי היא מתאוה לאכול יותר, או לאכול מאכלות אחרות, יש מי שאומר שאין הבעל יכול לעכב, מפני סכנת הולד, (א) שצער גופה קודם, ויש מי שאומר שיכול לעכב.

 

נשמת אברהם

 

(א) שצער גופה קודם. האם אפשר לחייב אדם לתרום ממיח העצם שלו כדי להציל את חבירו מודאי סכנה. ואמנם אין ממש סכנה לתורם מיח עצם (פרט לסכנה מועטה של הרדמה כללית), אך יש צער וכאבים עקב לקיחת מיח העצם (ולכן צריכים להרדימו). ועיין בנשמת אברהם [1] שהבאנו דעת הפוסקים אם חייב אדם לסבול צער כדי להציל את חבירו מסכנת נפשות. וראה שם בשם השאילת דוד שכותב שאינו יכול לכופו דאף דמי שיש בידו סממנים לרפאות להחולה מחויב למכור להחולה בשווין, עכ"ז אם אינו רוצה ומעלה בדמיהן, אין יכולים לכופו בזה, ובפרט צער דגוף שלא מצינו בהשבת גופו של חבירו אלא בטורחו או לאגוריה פועלים כאמרם בסנהדרין דף עג ע"א, דמשמע דלסכן עצמו או צער גופו אינו מחוייב וכו', עכ"ל. וגם בשו"ע שם מובאות שתי דיעות בענין זה, וא"כ יכול הוא לומר קים לי. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: אמנם צריכים להסביר לו שיש עליו מצוה, ואם הסיכוי להצלה הוא יותר מ50%-, צריכים להתחנן ולבקש ממנו להתחזק ולקיים מצוה גדולה של פקוח נפש, אך בכל אופן אין להפעיל עליו שום לחץ או כפייה ואפילו לחץ פסיכולוגי או חברתי, כדי לחייבו להיות תורם, וזה בגלל פחדו מהקצת סכנה שבדבר. אך אם רק מדובר על צער ואפילו של כאבים, אפשר לחייבו לסבול כדי להציל את הזולת אם אין אחרים שיכולים להציל, עכ"ד.

לכן רופא או אדם פרטי שמעירים אותו באמצע לילה או קוראים לו באמצע האוכל לבוא ולטפל בחולה שיש בו אפילו ספק סכנה, ודאי חייב לעשות כל מה שביכולתו כדי להצילו, וגם אפשר לחייבו לעשות זאת. ואין זה דומה למה שכתב במנתת שלמה [2] ובשמירת שבת כהלכתה [3] שלהעיר אדם משנתו או ליקח ממנו את האוכל שלו עבור חולה שיש בו סכנה נקרא צער, ומוטב לחלל את השבת אפילו באיסורי תורה כדי לספק לחולה שיש בו סכנה את צרכיו מלצער את חבירו, שהרי מותר וגם מצוה לחלל שבת עבור חולה שיש בו סכנה, ולכן אין לנו לצער חנם אנשים אחרים [4]. ועיין מה שכתבנו בנשמת אברהם [5].

ובחולה שאין בו סכנה, כותב הגרי"ש אלישיב שליט"א [6] דכשהרופא נמצא במקום שאין מחסור ברופאים והדבר ברור שביד החולה להשיג רופא שיטפל בו, גם המקרה אשר אליו הוזמן הרופא איננו ענין דחוף ומסוכן אשר על כיוצ"ב אמרו הזריז הרי זה משובח, בכה"ג רשאי הרופא לא לקבל את החולה בזמן שהוא עסוק באכילתו ובמנוחתו הוא, עכ"ל.

וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: אפילו במקום סכנה שהרופא צריך לבוא, אבל אם כוונת החולה לקרוא דוקא אותו כיון שאצל רופא זה אינו צריך לשלם וכדומה, יתכן שאינו מחויב, עכ"ל.

וראה לעיל חלק יו"ד סי' שלו ס"ק א מה שכתבתי בשם המהרש"ם.

 

[1] כרך ג חאהע"ז סי' פ ס"ק א.

[2] סי' ז.

[3] פל"ב סע' סה ו-עד.

[4] כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

[5] כרך ב יו"ר סי' קנז ס"ק ד 2.

[6] ספר זכרון להגרי"ב ז'ולטי ז"ל, מוריה תשמ"ז.