נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

נשמת אברהם / אבן העזר סימן קנד

, "נשמת אברהם / אבן העזר סימן קנד" נשמת אברהם – אבן העזר, עמ' קנד.

נשמת אברהם / אבן העזר סימן קנד

סימן קנד  למי כופין להוציא בגט בין איש בין אשה וסדר כתיבת הגט ונתינתו

 

סעיף א  אלו שכופין אותם להוציא וליתן כתובה. מי שנולד לו ריח הפה או ריח החוטם, או שחזר להיות מקבץ צואת כלבים או בורסקי, או להיות מחתך נחשת מעיקרו. ואם רצתה תשב עם בעלה. (ואם ידעה בהן קודם שנשאת, אין כופין להוציא, דסברה וקבלה). נעשה האיש (א) מוכה שחין, כופין אותו להוציא וליתן כתובה, ואע"פ שהיא רוצה לישב עמו, (או שהתנה עמו קודם שנשאה), אין שומעין לה, אלא מפרישין אותם בעל כרחם, מפני שהיא ממיקתו. ואם אמרה אשב עמו בעדים, כדי שלא יבא עלי, שומעין לה. הגה י"א דמתנכר כופין אותו ע"י עובדי כוכבים להוציא, ובלבד שיבטל בשעת הגט, ויש חולקין ואומרין דאין כופין למתנכר או שאר עובר על דת, אלא א"כ פושע לה, כגון שמאכילה דבר איסור, או שעבר על חרם ששעבד עצמו נגדה שלא להקניטה ושלא להכותה, או שנודר ואינו מקיים שבניו מתים בעון נדרים. מי שהוא רועה זונות ואשתו קובלת עליו, אם יש עדות בדבר, שראו אותו עם מנאפים או שהודה, יש אומרים שכופין אותו להוציא, אבל משום שמביאין לו ילדים נכריים אין לחוש, דילמא משקרים עליו.

 

נשמת אברהם

 

                                (א) מוכה שחין. עיין בבאה"ט [1] שמביא רשימה של מחלות ודינם.

 

 

סעיף ד  האיש (ב) שנולדו בו מומין אחר שנשא, אפי' נקטעת ידו או רגלו, או נסמת עיניו, ולא רצתה אשתו ליישב עמו, אין כופין אותו להוציא וליתן כתובה, אלא אם רצתה תשב, ואם לא רצתה, (ג) דינה כדין מורדת. הגה וי"א דכל זה בידו או רגלו או עינו אחת, אבל בב' ידיו וב' עיניו וב' רגליו, כופין אותו להוציא.

 

נשמת אברהם

 

                                (ב) שנולדו בו. כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: יש לדון באשה שהיא עצמה חבלה בבעלה או גרמה לכל אלה. אם גם בכה"ג כופין אותו, עכ"ל [2].

                                (ג) דינה כדין מורדת. כותב הערוה"ש [3]: ונ"ל דדוקא במומין בכעין זה שהדעת סובלת, אבל בדבר שיש אנשים שאינן סובלים זה מפני המיאוס, אין דינה כמורדת, עכ"ל. וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: יש לעיין, כהיום שיודעים כמה מיני מחלות מסוכנות (כגון התקף לב, סוכר גבוה, וכדומה) האם כופין לגרש. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א: במחלות כאלה יש מקום לדון לענין טעות בקדושין. אבל לא בנוגע לכפיה לגרש במה שנעשה לאחר הנשואין ואע"ג שהיא סובלת מזה, מ"מ הרי אין זה ענין של מיאוס, עכ"ל.

 

 

[1] ס"ק ג.

[2] ראה עמ' רנז.

[3] סע' ט.

 

powered by Advanced iFrame free. Get the Pro version on CodeCanyon.