דימום לאחר שאיבה
עברתי היום שאיבת ביציות במסגרת טיפולי פוריות, כתוצאה מכך יש לי דימום קל ביותר. מה עלי לעשות מבחינת דיני טהרה? לספור שבעה נקיים ולטבול? או
שלום!
הייתי שמח לדעת חוות דעתכם, שאלה שאקווה שלא תהייה מעשית לעולם, אולם בשל מצבי המדרדר עולה חלילה שכן להיות כזו.
– מי שנולד עם הפוספאדיאס חמור, ועבר כמה ניתוחים לתיקון. למיטב הבנתי נחשב כות שפכה בלי הניתוח, אך בידי שמיים "סריס חמה" ומותר לבוא בקהל.
– לאחר הניתוח נחשב בריא בכל מקרה.
-אך כעת שוב ניזוק, ונפגע השופכה ע"י סיבוכי טיפול רפואי (צורך תמידי בהרחבת השופכה המשוחזרת, שלבסוף פגע בה קשות)
זו השאלה:
האם במצב שבו נוצר פתח בשופכה ע"י טיפול כנ"ל, נחשב האדם כרות שפכה האסור בקהל כי זה "בידי אדם" או שהכל נחשב כהמשך הפגיעה מלידה, ו"בידי שמיים" ומותר?
ומה הדין למי שב"ה כבר נשוי?
תודה רבה!
אנא אל תפרסמו בפומבי את שאלתי זו. תודה!
א. מי שיש לו היפוספדיאס מולד איננו כרות שפכה, כפי שכתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים, שהבאתיו במאמר שצויין בתשובתי הקודמת (#6195).
ב. לגבי פגיעה בניתוח – ברוב הגדול של המקרים לא יהיה כאן חשש לכרות שופכה ואין שום חשש כלל.
באותם מקרים נדירים בהם יש ספק, גם אז להלכה אין איסור לבוא בקהל מאחר ואנו סומכים על מה שכתב החת"ם סופר בשם הסמ"ג, כי כל מה שנגרם ע"י טיפול רפואי אין בו משום כרות שפכה.
עברתי היום שאיבת ביציות במסגרת טיפולי פוריות, כתוצאה מכך יש לי דימום קל ביותר. מה עלי לעשות מבחינת דיני טהרה? לספור שבעה נקיים ולטבול? או
לכבוד הרב הלפרין שליט"א, שלום וברכה ראיתי תשובה בשבט הלוי ח"י סי' רכח שמדובר שם "בענין המצאה חדשה….כדי לשפר את זרימת הזרע מתקנים ע"י ניתוח
לכבוד הרב ד"ר מרדכי הלפרין שלום לב, אנו שני תלמידים מבית הספר הריאלי העברי בחיפה. במסגרת שיעורי תרבות ישראל, עסקנו בנושא דילמות מוסריות. עבודת הגמר
אני בת 40, אין לי ילדים ולא הייתי אף פעם בהריון. אני חיה בארצות הברית. לצערי אינני מייצרת ביציות והסיכוי היחידי שלי להרות הוא על-ידי