תפילה עם סטומה קבועה

למעשה, יש להתיר להתפלל ואף להיות חזן כל שהשקית הדוקה היטב למגן העור ולא נודף ממנו ריח רע, וראוי שגם שיהיה מכוסה. הסבר הדברים להלן:
בדין צואה בשעת ק"ש או תפילה, מבואר בגמ' (ברכות דף כה ע"ב) ובשו"ע (או"ח סי' ע"ו ס"א) שתלוי בכיסוי, כמש"כ: "וכסית את צאתך" (דברים כג, יד). לכן, אפילו אם מכוסה בעששית (כלי שקוף), מותר להתפלל כנגדו. ולכן, מותר להתפלל גם אם נמצאת עליו שקית שיש בו צואה.
אולם, ישנם שלושה חששות נלווים: 1. צואה בגופו או בפי הטבעת. 2. ריח רע. 3. עביט.
1. בצואה מכוסה שהיא על בשרו נחלקו הראשונים. בשו"ע (שם ס"ד) הובאו שתי הדעות, ומסיים "ונכון לעשות כדברי המחמיר". ובמ"ב (ס"ק יז) כתב שבשעת הדחק יש לסמוך על דעת המתירים.
חמורה מזה היא צואה בפי הטבעת, שלכל הדעות אסור לקרות ולהתפלל אפילו כשהיא מכוסה, כיון שהוא מקומה ומזוהמת יותר. ובמ"ב (ס"ק יז) כתב שגם בדיעבד, שכבר קרא ק"ש או התפלל יחזור ויתפלל.
בנשמת אברהם (או"ח סי' עו ס"ה ס"ק ט) מביא את דעתו של המנחת יצחק (ח"ו סי' יא-יב) שדן בשאלת הסטומה ומתיר להתפלל כל זמן שהמקום מכוסה, אך חשש לצואה במקומה, ורק התיר בספק כשאינו יודע אם יוצא כרגע מגופו. אולם דעת הציץ אליעזר (ח"ט סי' ו) שאין לצואה שבפתח קולוסטומיה דין צואה במקומה, והובא שכן דעת הגרי"ש אלישיב. ונראה להוסיף שכפי הנוהג היום שמתקינים מגן עור שמכסה את החור ואליו מחובר השקית, אין צואה ממש בפתח החור, כיון שהוא מכוסה במגן.
2. צואה שיש לו ריח רע כדינו כצואה, וצריך להרחיק ד"א ממקום מכלה הריח (סי' עט ס"ד). גם ריח רע שאין לו עיקר (כגון הפחה) אסור לקרות או להתפלל מדרבנן עד שיכלה הריח (שם ס"ט).
צואה שמכוסה דינו כריח רע שאין לו עיקר ( עי' משנ"ב סי' ע"ו סק"ג ) וצריך שיכלה הריח. לכן, אם נודף לו ריח רע מהסטומה עדיין אסור. בציוד של היום השקיות בדרך כלל הדוקות היטב ויש משחות וטבעות לאיטום, כך שאין לחוש מן הסתם לריח רע.
3. בשו"ע (סי' פז ס"א) מבואר שצריך להרחיק מעביט של חרס או עץ כמו מצואה, גם רחוץ יפה ונקי לגמרי ואין ריח רע (מ"ב ס"ק א), אך של מתכת, זכוכית או חרס מותר אם רחוצים יפה. ויש לדון מה דינה של שקית פלסטיק. מובא שם בנשמת אברהם (אות 2) בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לענין קטטר שכיון שהם לשימוש חד פעמי אין עליהם דין עביט, וגם מסתבר שדומים יותר למתכת או זכוכית. בכל זאת, ראוי לכתחילה לכסות את השקית משום חשש זה.

בברכה,
הרב מאיר אורליאן