אבנים בכליות – תורשתי – בצום תשעה באב

הנה הסובל מאבנים מכליות שצריך לשתות הרבה, בתענית תשעה באב שאינו דחוי די שישתה ולא יאכל[1], מה שאין כן בתשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון אין צריך להתענות כלל[2].

---

[1] שו"ת אור לציון חלק ג (פרק כט סעיף ה)

[2] הנה כתב השלחן ערוך (סימן תקנט סעיף ט) תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתו לפי שיום טוב שלו הוא. ע"כ. ובספר חזון עובדיה ד' תעניות למד מכאן שאע"ג שמעוברות ומניקות בתשעה באב חייבות להתענות ולהשלים וכמ"ש השלחן ערוך (סימן תקנד סעיף ה), מכל מקום בתשעה באב שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, המעוברות והמניקות רשאות לאכול, כדין שלש צומות. ולפ"ז יש לדון שה"ה באדם שסובל מאבנים בכליות שדינו כמצטער גדול שאינו חייב לצום. וכיוצא בזה כתב הגר"מ פיינשטיין בשו"ת אגרות משה ח"ד (ס"ס קיד), דמי שהוא חלוש בטבעו יותר משאר בני אדם, ומצטער בתעניתו, נחשב כחולה, ופטור מלהתענות. ע"ש. וכן כתב בשו"ת ויקרא יהושע (דף כא), בדין שאר תעניות שכיון שתעניות אלו ברצו תליא מילתא, נהי דקבלו עליהם לצום, מסתמא לא קבלו אלא הבריאים, אבל אם יש להם מיחוש וצער להתענות, לא קבלו להתענות. ע"כ. וכן בשו"ת זרע אמת (חאו"ח סי' עה) כתב, שכל שאינו יכול להתענות בשלש צומות חוץ מט' באב מחמת איזה חולי, אינו צריך התרה כלל. והובא במחזיק ברכה (סי' תקנ סק"א). והנה ידוע שאף חולה שאין בו סכנה אינו צם בט' באב, וכמ"ש מרן בש"ע (סי' תקנד ס"ו), חולה הצריך לאכול א"צ אומד אלא מאכילים אותו מיד, שבמקום חולי לא גזרו רבנן. וכתב המשנה ברורה (ס"ק יא), דהיינו חלש וחש בגופו, ואין בו סכנה. ע"ש. וא"כ מ"ש הזרע אמת, שאינו יכול להתענות בג' צומות חוץ מט' באב, היינו בחולה קל שיש לו מיחוש וצער, שחייב לצום בט' באב. והובא כל בספר חזון עובדיה שם. ומינה לנ"ד דמי שסובל מאבנים בכליות אינו צריך לצום בג' צומות וה"ה בצום תשעה באב שנדחה.