אוננות – הבדל בין גברים ונשים.

1. יש הבדל בין אוננות של גברים לזו של הנשים.

אוננות הגבר כרוכה באיסור החמור של השחתת זרע, דבר שאינו קיים באוננות הנשים.

2. ההלכה דורשת מן האדם להשתמש בדחפים הטבעיים שלו במסגרת מועילה, ולכן האלטרנטיבה לפעולה האסורה הוא להינשא ואז לבצע פעילות מינית בהיתר, ותוך קיום מצוה.

הערה: המדע איננו קובע שפעולת האוננות היא בריאה. יש מצבים שאין ספק שהפעילות הזו, לפחות אם היא מוגזמת, היא מזיקה.

כך שברמה הרפואית של תועלת מול נזק – יש צורך בבדיקת כל מקרה לגופו.

3. על איסור השחתת זרע כדאי להכיר את הנתונים הבאים:

א. איסור השחתת זרע מוגדר בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן כג) כעוון חמור מכל עבירות שבתורה. בכל זאת קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה האם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן (שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע").

ב. שלא במקרה, יש גם השלכות רגשיות רבות לאיסור השחתת זרע, כמו גם להלכות אחרות הקשורות בהתנהגויות סוטות היכולות להשפיע על המשכיות המין האנושי. לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצוה רט, משרשי המצוה.

ג. גם בעלי תורת הנסתר עסקו בנושא בהרחבה (ראה: בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג . וע "ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".), אך טרם הגעתי לידיעת ח"ן.

ד. לנושא הרגיש יש גם השלכות חינוכיות רבות. המחנכים יודעים כי פרק הזמן בחיי הנער המתבגר בו הוא קובע את התייחסותו לנושא, יכול להשפיע על כל מהלך חייו. משום כך פוסקי הדורות, כמו גם פוסקי זמננו, דנו בסוגיא זו בזהירות הראויה לה.

ה. לגופו של דיון, קיימת מחלוקת יסודית בין הראשונים מהו גדר איסור ההשחתה. שיטת בעלי התוספות במסכת סנהדרין (סנהדרין נט, ב, ד"ה והא) היא שאיסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה. בין היתר כי עצם האיסור דוחף ומעודד לקיום מצוות פרו ורבו במסגרת קיום יחסי אישות בהיתר. וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטה זו, הוצאת זרע לצורך קיום מצות פרו ורבו, לא תהיה בכלל האיסור.

ו. לעומתם, רבו ראשונים הסוברים שאיסור השחתת זרע איננו חלק ממצות פריה ורביה אלא הוא איסור עצמאי. זו שיטת הרמב"ן, הר"ן והרשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטתם ניתן לראות את המקור לאיסור בדברי הברייתא (נדה יג, ב) המציינת את איסור הניאוף כמקור לאיסור ההשחתה. ניאוף, כידוע, לא הותר אפילו לצורך פריה ורביה.

ז. הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנא בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי בעקבות מו"ר ה"אחיעזר" שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה (אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד, ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין). לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, לא רק בדיעבד, וכך הורה למעשה בחוה"מ פסח של שנת תשל"ח.

ח. לעומתו הג"ר משה פיינשטיין פסק בשו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד, שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה, שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.