אונס בילדות המוקדמת – מצב הבתולין

תשובת הרב מאיר אורליאן:

אם לא היה תיעוד בשעת מעשה ע"י הורה, רופא, פסיכולוג, וכדו', נראה שמעיקר הדין אין צריך לחוש לאונס משום זכרון ילדות מעורפל, ואינה חייבת להבדק ע"י רופאת נשים לברר את הספק.

שכן עובדה כזו איננה אחד מן הדברים שאדם נאמן בגדלותו על מה שאירע בקטנותו. ראה כתובות כח, א במשנה ובגמרא.

[יש מקום לחוו"ד פסיכולוגית אם כדאי לה מבחינה נפשית להבדק בכדי לברר את הספק לכאן או לכאן.]

אין עליה חובה להודיע למשודך מראש על ספק זה, אך מומלץ להודיע לחתן לפני הנישואין שהיה חשש ספק אונס בילדות בכדי למנוע לחץ נפשי. אך יש להתייעץ עם בעל מקצוע כיצד ראוי להעביר מידע כזה לחתן.

מותר לכתוב כתובה רגילה, במיוחד אם הודיעה לחתן לפני הנישואין. [אך אם נבדקה על ידי רופאת נשים והתברר שנפגמו הבתולים, אין לכתוב כתובה רגילה אלא ברשות החתן ובהתייעצות עם מסדר החופה.]

בליל כלולות תנהג בענין דם בתולים כמו כל זוג אחר, וכפי שהודרכו החתן והכלה.

אם חשש האונס היה עם קרוב משפחה או עם גוי, משום זהירות ראוי להמנע מלכתחילה משידוכים עם כהן. במקרה ונפגשה עם כהן באופן רציני, תעשה שאלת חכם לפני שתתארס.

אם היה תיעוד חד משמעי בשעת מעשה לאונס גמור, יש לבדוק את התאריך. אם גילה היה אז פחות מ-3 שנים דינה כבתולה לכל דבר. אם היתה יותר מ-3, חייבת להודיע לחתן לפני הנישואין בכדי שניתן יהיה לכתוב כתובה רגילה. אם האירוע היה עם קרוב או גוי, לא תפגש בשידוכין עם כהן בלי לשאול קודם שאלת חכם (אלא אם כן רופאת נשים תמצא שלא נפגמו הבתולים).

הערה רפואית: כאשר קיים ספק אם היתה חדירה, הניסיון הרפואי מעיד שכמעט בכל המקרים האלו לא היתה שום חדירה, אפילו לא חלקית (העראה), והרגשת החדירה החלקית מקורה במבנה האנטומי החיצוני של הערווה.