איפור קבוע (גבות) למניעת עגמת נפש

א. אסור לעשות איפור קבוע הנעשה בטכניקה הדומה לטכניקת כתובת קעקע. הפוסקים דנים על איפור כזה במצבים מיוחדים של שיקום אחרי טיפולים כירורגים למחלות ממאירות. אך לצורך קוסמטי בלבד אין להתיר.

ב. יש מחלוקת קדומה אם איפור כזה כרוך באיסור תורה או רק באיסור דרבנן. גם לדעות שמדובר באיסור דרבנן, למעשה כל איסור דרבנן כולל בתוכו איסור תורה של "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך", כמבואר ברמב"ם בהקדמתו לספר המצוות.

ג. ראו: הרב ברוך שרגא, "איפור וכתובת קעקע", תחומין יח (תשנ"ח), עמ' 110-114.

ד. אמנם הגר"א עזרא בצריח (תחומין י, עמ' 282) מתיר לקעקע גבות במקום שהאשה סובלת מחוסר גבות.

כמו כן: הרב חיים אמסלם (כיום חבר כנסת מטעם ש"ס) כתב תשובה הלכתית מפורטת ומעניינת בנושא. התשובה נמצאת בתוך ספר שו"ת הלכתי, שלו, ובה הוא נוטה להקל יותר מהאמור למעלה.

{ ניתן לפנות אליו ישירות ולבקש את ספרו או את העתק התשובה הנוגעת לעניננו. ניתן לפנות אליו בטלפונים הבאים: 02-6496457, 02-6753474 פקס 02-6496527 דוא"ל eamsalem@knesset.gov.il . כמו כן באתר הכנסת. }

ה. כמו כן מובא להלן דיון הלכתי מפורט שנכתב על ידי הרב גבריאל טולדנו שליט"א, שאף הוא נוטה להקל כשיש בכך צורך אמיתי.

ו. וכן התיר הגר"ע יוסף בספרו טהרת הבית (חלק ג' עמ' לג-לד), שם מתיר לכתחילה באיפור קבוע במקום כבוד הבריות, וחזר בו במפורש ממה שהורה לרב ברוך שרגא (פסקה ג' לעיל). הובא בנשמת אברהם מהדורה חדשה כרך ב', יו"ד סי' ק"פ ס"ק א-3.

ז. לסיכום, אם המצב הקיים גורם לך עגמת נפש ממשית את רשאית לצייר גבות עיניים באיפור קבוע.

עד כאן תשובת הרב ד"ר מרדכי הלפרין

---

תשובת הרב טולדנו:

השאלות לדיון:

א. איסור קיעקוע הוא דווקא בכתב שאינו נמחק לעולם

ב. האם צריך גם שישרוט מתחת לעור וגם שיכתוב?

ג. קעקוע זה רק בכתיבת אותיות או אפילו ברושם?

ד. אם תכלית הפעולה לא לשם קעקוע

_______________

א. רש"י בפרשת קדושים כתב וזה לשונו "וכתובת קעקע – שכתב המחוקק ושקוע שאינו נמחק לעולם" משמע שכל האיסור של כתובת קעקע זה דווקא כתב המתקיים לעולם. וכן כתב ספר החינוך מצוה רנ"ג שהאיסור של כתובת קעקע (להלן, כתובת קעקע = כ"ק) הוא דווקא בכתב שאינו נמחק לעולם, ואפילו ואפילו באיפור קבוע הרי האיפור לא קיים לעולם אלא נמחק לאחר זמן ואין זה אלא ככתב שנמחק ואין בזה איסור דאורייתא של כתובת קעקע.

ב. אלא שיש לדון שלכאורה יש מקום לאסור מדרבנן דהרי במשנה במכות דף כ"א ע"א תנן "כתב ולא קעקע, קעקע ולא כתב אינו חייב עד שיכתוב ויקעקע" ופירושו שלאיסור כ"ק צריך שיחקוק וישרוט בעור ויגיע ויגיע עד הבשר וגם וימלא בדיו ואם רק שרט בעור ולא מילא בדיו נחלקו בזה האחרונים: דעת הב"ש באבה"ע סי' קכ"ד שיש בזה איסור איסור דרבנן וכן פסק בספר דינא דחיי לבעל כנסת הגדולה, אלא שלדעת הרא"ש שפוסק כר"ש שאינו חייב אלא דוקא אם כותב שם של ע"ז ודאי שכתב ולא קעקע אין איסור אפילו מדרבנן.

ולפי"ז בנידון דידן שהכתב לא מתקיים לעולם ואיסור מהתורה אין, אבל על כל פנים יהיה אסור מדרבנן לפי דעת הפוסקים שגם בחקק ולא כתב בדיו יש איסור מדרבנן.

ג. אבל מצינו בכמה ראשונים שכתבו שאין חייב עד שישרוט כעין אותיות ובחינוך כתב דאפילו על אות אחת חייב אבל על רושם בעלמא כגון באיפור אין בזה איסור כלל, אבל מהרמב"ם ועוד ראשונים משמע שחייבים בכ"ק גם על רושם בעלמא או על צורה שכתב שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה דיו ולא הזכיר שצריך לכתוב אותיות ונמצא לדעת הרמב"ם שגם אסור לעשות איפור קבוע.

ד. ומצינו בתוספתא דמכות פ"ג וכן נפסק להלכה בשו"ע יו"ד סי' ק"פ ס"ד הרושם על עבדו שלא יברח פטור ובבאור הדבר שעיקר הטעם שתורה אסרה כתובת קעקע זה דוקא היכא שכוונתו לכתיבה אבל כאן שאין כוונתו לכתיבה אלא שלא יברח אין בזה איסור דהיינו התורה לא אסרה את עצם הפעולה: התורה אסרה את התכלית שזה הכוונה לכתיבת הקעקוע, אבל כאן שהתכלית שלא יברח, מותר. ולפי זה בענייננו כיון שכאן אין הכוונה לקעקע אלא לשם נוי ויפוי ודאי שמותר.

אלא שהרמ"א בסי' ק"פ לגבי עבד שלא יברח פסק "ונראה דלכתחילה אסור", ויעוין שם בביאור הגר"א שציין דלא עדיף מאפר מקלה להניח על מכתו דמותר משום דמכתו מוכחת עליו, אבל בעבד יש מראית העין דהרואים לא ידעו שלא כתבו עליו רק כדי שלא יברח, ולכן יש איסור של מראית העין.

נמצא שכל מה שהרמ"א אסר לכתחילה זה משום מראית העין, אבל בענייננו שודאי כל הרואים יודעים שהאיפור נעשה לצורך קוסמטי ולצורך נוי, גם הרמ"א יודה בזה שמותר.

ויעוין בחידושי חת"ס גיטין כ' ע"ב שכתב שאם חקק לבד ולא מילא בצבע [כמו בנידוננו שהצבע נמחק לאחר זמן] מותר אפי' לכתחילה אם עושה בעבדו שלא יברח, לכן בנידון דידן נראה להקל בשופי דאין כאן חשש של מראית העין וכן הכתיבה היא לא עולמית.