נגישות

מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי ההלכה

בדיקת זרע (מעקב אחר וריקוצלה)

[DISPLAY_ULTIMATE_SOCIAL_ICONS]

24 בספטמבר 2010

הרב המשיב: הרב ד"ר מרדכי הלפרין

שאלה:

שלום לכם,אני בחור בן 20, רווק.
לא מזמן התחלתי להתחזק ולהתחיל לקיים מצוות.
לפני התהליך , הייתי במעקב אורולוג לגבי ווריקוצלה באשכים.
עשיתי שתי בדיקות זרע שהראו ירידה באיכות הזרע (הבדיקות היו במרחק זמן של שנה אחת מהשנייה)
הרופא המליץ לעשות בדיקת זרע נוספת לאחר זמן נוסף, כדי לראות אם ההתדרדרות באיכות הזרע היא רצינית ואם יש לעשות משהו בנידון.
כמובן שאני מבין שהוצאת זרע לבטלה זה איסור חמור ,
אך מצד שני גם מצוות פרו ורבו וחשוב לי חס וחלילה לא להיות עקר כשהיה אפשר למנוע זאת.

האם יש היתר לעשות בדיקות זרע בשביל מטרה זאת?
ממי אני יכול לקבל היתר שכזה?
האם יש בכלל רופאים דתיים , אורולוגים שאפשר ללכת אליהם בנושאים כאלה?
תודה מראש.

תשובה:

א. איסור השחתת זרע מוגדר בשלחן ערוך (אבן העזר, סימן כג) כעוון חמור מכל עבירות שבתורה. בכל זאת קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה האם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן (שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע").

ב. שלא במקרה, יש גם השלכות רגשיות רבות לאיסור השחתת זרע, כמו גם להלכות אחרות הקשורות בהתנהגויות סוטות היכולות להשפיע על המשכיות המין האנושי. לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצוה רט, משרשי המצוה.

ג. גם בעלי תורת הנסתר עסקו בנושא בהרחבה (ראה: בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג . וע "ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".), אך טרם הגעתי לידיעת ח"ן.

ד. לנושא הרגיש יש גם השלכות חינוכיות רבות. המחנכים יודעים כי פרק הזמן בחיי הנער המתבגר בו הוא קובע את התייחסותו לנושא, יכול להשפיע על כל מהלך חייו. משום כך פוסקי הדורות, כמו גם פוסקי זמננו, דנו בסוגיא זו בזהירות הראויה לה.

ה. לגופו של דיון, קיימת מחלוקת יסודית בין הראשונים מהו גדר איסור ההשחתה. שיטת בעלי התוספות במסכת סנהדרין (סנהדרין נט, ב, ד"ה והא) היא שאיסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה, וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטה זו, הוצאת זרע לצורך קיום מצות פרו ורבו כבנדון דידן, לא תהיה בכלל האיסור.

ו. לעומתם, רבו ראשונים הסוברים שאיסור השחתת זרע איננו חלק ממצות פריה ורביה אלא הוא איסור עצמאי. זו שיטת הרמב"ן, הר"ן והרשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש. לשיטתם ניתן לראות את המקור לאיסור בדברי הברייתא (נדה יג, ב) המציינת את איסור הניאוף כמקור לאיסור ההשחתה. ניאוף, כידוע, לא הותר אפילו לצורך פריה ורביה.

ז. הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנא בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי בעקבות מו"ר ה"אחיעזר" שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה (אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד, ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין). לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, לא רק בדיעבד, וכך הורה לי למעשה בחוה"מ פסח של שנת תשל"ח.

ח. לעומתו הג"ר משה פיינשטיין פסק בשו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד, שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה, שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.

ט. פסק ההלכה הברור של הגר"מ פיינשטיין (שהיה גדול הפוסקים בעולם במחצית השניה של המאה הקודמת), פסק המתבסס, בין היתר על תלמוד ערוך במסכת נדה יחד עם האמור למעלה בפסקאות א-ד, הוא הבסיס המוצק להחמרה הנדרשת לכתחילה בנושא רגיש זה.

י. כאמור, החמרה זו נדרשת לכתחילה, והיא נדרשת בצדק, ללא ספק. בכל זאת לרב מורה ההוראה יש את הסמכות ואת הכלים כדי להחליט ולהורות מתי ואיך ניתן לחרוג מכלל זה ולנהוג ע"פ הדעות האחרות.

ראה גם בשו"ת #5495.

[print_link]

שאלות נוספות